"ברבור שחור": מה יש לומר עד כה?

מאת: הדר אברבנאל

הרבה פעמים אני נרתעת מיצירות "אקטואליות מדי", כאלו שמתיימרות להבין באופן רחב וכמעט בלתי אפשרי את ההווה ולפרש אותו אמנותית. כמובן שהרתיעה הזו היא פרדוקסלית – מה תפקידה של האמנות אם לא להציע פרשנות, פרספקטיבה, ביקורת וכו' למציאות? "ברבור שחור" של תיאטרון דימונה היא יצירה שמתייחסת למתח הזה ולא מנסה לעקוף אותו. דרך הומור, גרוטסקה, סאטירה וכאב אינדיבידואלי, היצירה עוסקת בכל מה שקורה פה מאז השבעה באוקטובר.

חמשת הליצנים המחליפים דמויות במערכונים השונים המרכיבים את ההצגה, פוגשים את הקהל מחוץ לדלתות האולם. הם מזמינים אותו להיכנס להצגה, מראים לו איפה לשבת, מקשקשים עוד קצת ויאללה, מתחילים ('שששש!'). שיר, מערכון, שיר, מערכון, הקטעים מתחלפים במהירות ואיתם התמות האקטואליות שדורשות התייחסות במופע כזה: אחדות העם, המדינה, תקציבים שלא מגיעים מהמדינה, נשים, גברים, נשים וגברים במילואים, חטופים, הפגנות על החטופים, עצמאים, מנהיגים צבאיים, מנהיגים מדיניים, והרשימה עוד ארוכה.

קבוצת המבצעים מגישה בצורה פנומנלית את הקברט הסאטירי "ברבור שחור" בקטע ממש טוב. הם קופצים מדמות אמיתית, עגולה, לחיקוי של דמות ציבורית, לדמות סאטירית נלעגת, וחזרה לדמויות הליצנים המזמרים והרוקדים. האיכות הפרפורמטיבית שבה מבוצעים התפקידים השונים, כמו גם המעברים ביניהם, היא מעוררת השראה.

רגע אחד ראוי במיוחד לציון הוא הביצוע המדהים של עדי זינגר במונולוג המציג את נקודת מבטה של מי שמצטיירת מתוך הטקסט כיפה אדר שנחטפה לעזה בגיל 85 בשבעה באוקטובר. הדמות מוחזקת בשקט, ללא לעג, ללא חיקוי חיצוני. היא מדברת עם הקהל, הדממה באולם מחרישת אוזניים. והנה, רגע אחד מהיר לאחר רדת החושך על הדמות הזו, האור נדלק ועדי יושבת שוב בתור אחת הליצניות ושרה עם שאר הקבוצה את השיר "איש על כלום" (Nowhere Man, הביטלס, בתרגום צרויה להב). הצרימה שבמעבר הזה אוצרת בתוכה כל כך הרבה כאב, ומספרת לבדה בכמה רגעים את הסיפור הגרוטסקי של השתלשלות האירועים במקום הזה, מאז השבעה באוקטובר.

ההצגה "ברבור שחור" חסרה עוד רגעים כאלה. בלי הכאב, השכול והבלבול הכנים של התקופה הנוכחית, ההומור והאבסורד שגם הם מנת חלקה של המציאות העכשווית הופכים לטפלים וריקים. על מנת לייצר סאטירה אפקטיבית, שני הממדים האלה צריכים לבוא יותר לידי ביטוי. הצרימה שביומיום הישראלי, החיים ההזויים שנמשכים במקביל לחטופים שבשבי והמלחמה שנמשכת והגבולות הנטושים, נובעת מהקיום הסימולטני של שני הקצוות: שכול והומור, כאב וציניות, ומהמעברים הזריזים להדהים בניהם.

לצד שפה חזותית מרהיבה, דימויים מתוחכמים ושזורים היטב, שירים כתובים, מולחנים ומבוצעים היטב, ביצוע מרשים כאמור ותקשורת פשוטה ולא מתנשאת עם הקהל, ההצגה "ברבור שחור" כתובה קצת פשוט מדי. המערכונים המצחיקים זקוקים לעוד רובד, עוד תחכום כדי לעמוד בפני עצמם ולהיות ראויים לכל הרכיבים התיאטרוניים העשויים היטב שצוינו כאן. אני שמחה מאד על האומץ ליצור סאטירה אמנותית על המציאות שאנחנו חיים בה כבר כמעט שנה (!), והייתי רוצה שהיא תחדש לי יותר.

יחד עם זאת, כבודה של ההצגה "ברבור שחור" במקומה מונח. המופע גדוש רכיבים בימתיים המשתלבים זה עם זה בהרמוניה ועדינות, ההפקה והביצוע מכבדים את הקהל ובהחלט ראויים לו. בראש ובראשונה, היצירה הזו מקורית, ייחודית ומייצגת בכבוד את תיאטרון דימונה. לכו לצחוק ולכאוב ולחשוב בנגב, בבית היפה של תיאטרון דימונה.

"ברבור שחור"

תיאטרון דימונה

מאת: אורי וידיסלבסקי ונעמה שפירא

שירים: נעמה שפירא, אורי וידיסלבסקי, צרויה להב

ביצוע: חנית כהן מור יוסף, צח מלול, עדי זינגר, יעל פרימר סביר, רמי שוורץ

מוסיקה: אורי וידיסלבסקי

תפאורה ותלבושות: אלונה רודנב

תנועה: אפרת קדם

תאורה: אורי מורג

הפקה: סיון אזולאי

מועדים קרובים:

28/7/24               20:30                   בית ציוני אמריקה

1/8/24                  20:00                   תיאטרון תמונע

20/8/24               20:00                   תיאטרון תמונע

21/8/24               20:00                   תיאטרון תמונע