"יופי": קשה להסביר במילים

מאת: הדר אברבנאל

היצירה "יופי" של תיאטרון קליפה היא מופע פרפורמנס המשוטט בתערוכה הישראלית במוזיאון תל אביב לאמנות, ומשתמש בשירה קלאסית, טקסט, תנועה ויצירות פלסטיות על מנת להעביר את הקהל מסע חושי קבוצתי. סצנה קצרה ובה מספר דמויות אקראיות מספקת את החומר הטקסטואלי שילווה את כל המופע, אך הטקסט משתנה ונשבר ולובש צורה אחרת, כאשר הוא יוצא מהקשרו המקורי ונכנס לתוך לחן של שירה קלאסית. השירה פוגשת ריקוד אקסטטי חסר מילים ויחד הם מתכתבים עם יצירות האמנות בתערוכה על ידי בימוי-אוצרותי עדין, רגיש ומתוחכם.

'הפרפורמרים השרים' הם הדמויות המשתתפות בסצנת הפתיחה ובהמשך מובילות את הקהל תוך שירה קלאסית. דמויות אלה נבדלות מ'הפרפורמר הנע', הרקדן שמופיע ומתנועע בחלל ביחס אך לא יחד עם שאר הדמויות, לעיתים נעלם, לעיתים שקוע בעולמו. המופע נפתח כאמור בסצנה מבויימת בה 'הפרפורמרים השרים' מובילים את הקהל אל התערוכה, אלא שהיא נעולה. אחת הדמויות (המדברות באנגלית) מתקשרת לגד (GOD), שלא עוזר בפתיחתה. לבסוף הדלת נפתחת באורח פלא, ו'הפרפורמר הנע' מחכה בפנים, מתנועע ביחס ליצירות והקהל במרחב ונעלם. לאחר מכן מתחילים השירה והשיטוט.

העיסוק ביופי ובאסתטיקה מלווה באופן צמוד את העיסוק באמנות. התקופות המאופיינות בהתחדשות ושגשוג יצירתי מאופיינות גם בחידושים תיאורטיים ופילוסופים בנוגע לאיכות האסתטית הנלווית ליצירות. האדם היוצר לא יכול שלא לשאול את עצמו 'מה יפה בזה?'. מהי הנוסחה המניבה יצירות אמנות, לעומת יצירות שמחקות יצירות אמנות או יצירות מסחריות? מהו הרכיב שיוצר את הניצוץ החמקמק המאפיין יצירות טובות באמת?סקירה פשוטה של הספרות התיאורטית בתחום מניבה תשובות מרובות ולא חד משמעיות, כמתבקש. למעשה, נראה כי כל הוגה וחוקרת מגיעים למסקנות די מצומצמות שניתן להחיל על יצירות האמנות הגדולות והמפורסמות שקדמו לזמנן, ועל מספר יצירות בנות זמנן, אך לא בהכרח על היצירות שיבואו אחריהן.

העולם הפוסט (-פוסט) מודרני נמצא בעיצומו או סופו של שינוי תפיסתי עמוק, ובמסגרתו מתערערת סמכותן של האקדמיה והתיאוריה הכתובה כבעלות אוטוריטה מחקרית. המופע 'יופי' מדגים את אותו שינוי תפיסתי סביב שאלת האסתטיקה. לאחר שרבים וטובים לא הצליחו לפצח עד הסוף את החידה האסתטית, מציעה האמנות לחקור אותה בעצמה.

פעמים רבות אני שומעת צופים יוצאים ממופע כזה או אחר, או תערוכה, וכמו מבקשים לפתור חידה –  'לא הבנתי, מה X ו-Y מסמנים?'. אם אמנות הייתה תיאור עקיף ומרומז של רעיונות שהיה ניתן לתאר במילים, לא היה בה טעם והאנושות לא הייתה עסוקה כבר אלפי שנים בשאלת האסתטיקה. המופע "יופי" מתייחס לשאלת האסתטיקה בעדינות והכבוד הראויים לה, ולא מבקש לכבול אותה במילים, כשם שהוא לא כובל במילים את המדיומים האמנותיים בהם הוא השתמש. גם הטקסט הפך לשותף שווה במופע, ולא למגדיר או מוביל שלו, בניגוד למחזה, תסריט, מילים של שיר וכו'.

תיאטרון קליפה ויוצרי המופע 'יופי' מתייחסים אל שאלת האסתטיקה כאל שאלה שתקבל תשובה מתוך ובשפת האמנות, ולא בשפת השכל המחקרי האקדמי. מבנה המופע והסימנים הבולטים בו (הפרפורמרים כישויות אסתטיות, התערוכה הנעולה על ידי גד כמעין סוד נצור, נכסף ולא אנושי) אפשרו לקהל להשתלב במרחב והמופע ולא להיות זר או חיצוני אליו, מה שיצר חוויה חושית הרמונית של אסתטיקה, במקום הסבר מילולי על אסתטיקה.

"Unlike life, in art you can steal get a full refund" – כך חותמים הפרפורמרים השרים את המופע, במשפט חדש, במיוחד לסיום. האמנות שונה מהחיים, יש לה סוף. אפשר לבקש בחזרה את הכסף אם לא אהבתם מה שראיתם. המשפט האבסורדי הזה מבדיל מחדש את הקהל מהפרפורמרים. אם רוצים, אפשר להסתכל על היופי כקהל חיצוני, כמו מוצר, או מושא מחקר, ולבקש החזר, או לכתוב עליו מאמר. אבל עמדה כזו משאירה את היופי נעול מאחורי דלת התערוכה, בלתי מובן, בלתי נגיש.

"יופי"

תיאטרון קליפה

יצירה ובימוי: עידית הרמן

כתיבה: אריאל ברונז

מלחין ומנהל מוזיקלי: רועי בן סירה

מוזיקה אלקטרונית: רע מוכיח

תנועה: ארתור אסטמן

זמרים:

סופרן – רעות רבקה

סופרן – תמרה נשרי

אלט – רותם נחמני

טנור – דניאל פורטנוי

בריטון-בס – יואב וייס

סולו רקדן, יצירה וביצוע: אופיר קונש

עיצוב תלבושות: עידית הרמן, דורון אשכנזי – בגדי גברים

ניהול חזרות מוזיקלי: יואב וייס

הנחיית שחקנים: רותם נחמני

תרגום ועריכה: עידית הרמן, אלה נובק

הפקה: נמרוד עדן

שיווק ומדיה: ענבר שפירא, ליאת קדוש

כתיבת תוכן: אורן ניצן, ענבר שפירא, אריאל ברונז

יח״צ: אנה ברשטנסקי

עיצוב גרפי: מתן שליטא

מועדים נוספים:

25/7/24               21:30                   מוזיאון תל אביב לאמנות

26/7/24               14:30                   מוזיאון תל אביב לאמנות

27/7/24               20:30                   מוזיאון תל אביב לאמנות