מאת: הדר אברבנאל
אבישג שבורת הלב תקועה באירלנד. היא לא ממש תקועה, היא בחרה להיתקע. סופת הברקים גרמה לה לרדת מהמטוס ברגע האחרון, או לפחות כך אמרה לאמה. היא מנסה להתאהב בנוודות, במקומיים, בזרות, במזג האוויר, בנהרות, בטירות ובשדות ירוקים. אבל המציאות לא משאירה מקום להתאהבות, לא בכל אלה המוזכרים לעיל, ולא בבני אדם. לאחר שמסעה הארוך בעקבות אהובה נכשל, אבישג מוצאת את עצמה מתאכזבת מכל דייט או חלום שניסתה להגשים, היא לבד, היא תלויה רק בעצמה, גורלה באמת בידיה, והאפשרויות שלה די מוגבלות.
הסיפור הזה מסופר על ידי אבישג סרף המגלמת את עצמה, ושני שחקנים מוכשרים (ליאור אביבי ורוני קידר) המגלמים את הדמויות הנשיות והגבריות איתן נפגשת אבישג במסעה. הגברים ברובם הם מאהבים. הנשים הן דמויות אימהיות כאלו ואחרות, או מתחרות בקרב על לבם של הגברים. השפה התיאטרונית המצומצמת, המאפשרת החלפה מהירה של דמויות ומיקומים, מנכיחה את הדמיון בין כל הסיטואציות, את החוויה הכמעט זהה על אף המקומות השונים, ובעיקר את הבדידות של אבישג. הייצוג של אבישג כמספרת הופך אותה לדמות עגולה ומורכבת לעומת שאר הדמויות בהצגה, למעוררת הזדהות, ובעיקר לייצוג של דבר מה גדול ממנה.
ואכן, ההצגה "אירלנד" היא לא באמת הצגה על החוויה של אבישג באירלנד. אנשים מתאהבים ונשברים וחולמים. אנשים חושבים על עצמם שהם יכולים יותר, שהם יכבשו דווקא את הפסגה הזו, תהיה אשר תהיה. לעומת קריירה, כסף ומעמד, המרדף אחר זוגיות ואושר הוא הרבה פחות צפוי והרבה יותר נאיבי. הבלבול שנוצר סביבו הוא כל כך מטלטל, שלבסוף הוא מותיר אחריו רק זיכרון של רגע מתוק, שאולי בכלל לא היה, או לא בדיוק כך היה, וגעגוע.
החוצפה והשובבות שמאפיינות את ההצגה מייצרות קתרזיס של ממש ביחס לתחושות האלו. כולם מזדהים עם שברון לב, כולם מכירים את החיפוש. החוויה הזו מאפיינת כל כך את הצורה שבה בני אדם נקשרים, וכל כך הרבה יצירות עוסקות בה, שעצב המוחזק בה הופך להיות חלק ממנה וחלק מהציפייה של הקהל מיצירה שעוסקת בה. לכן ההומור, בדיוק בנקודות השיא המשבריות, איפה שלא נעים, שלא צפוי, שהכל נשבר, נותן את המענה התרפי שלרוב כל כך חסר ביצירות שעוסקות בבדידות וגעגוע.
ההצגה "אירלנד" מייצגת חוויה שרבים מהצופים יכולים להשליך על עצמם. לכן, יש בה מקום ליותר תחכום. היצירה מביאה את החוויה הבודדה הזו, שלרוב מרגישה לאדם שחווה אותה כל כך ייחודית וחד פעמית, ומייצגת דרכה את הכאב האוניברסלי והמודרני שבחיפוש אחר הקשרות והשארות מאחור. הייתי רוצה לחוות אותה בצורה יותר מפורטת, אפילו שזה יכאב. הייתי רוצה להרגיש שגילו עלי משהו שרק אני ידעתי, שנחשפתי, לראות לנגד עיני את הסיפור כמו שהוא למרות הצורה שבה תמיד סיפרתי אותו לעצמי.
המפתח ליצירת חוויה שלמה יותר ומלאה יותר טמון במורכבות ובפרטים הקטנים. ברגעים שהם נמצאים בהצגה הם מחמיאים לסיפור האוניברסלי והופכים אותו לאמיתי באמת, ולא לתזכורת של משהו אמיתי שאנחנו מכירים. הייתי רוצה עוד פרטים ורבדים בהצגה המתוקה הזו, על האישה המאוהבת (שמצליחה לעסוק גם בגבר המאוהב, דבר שאינו מובן מאליו) ועל הבדידות והגעגוע שמובילים אותה, שבסופו של דבר מובילים את כולנו. ואז, בהוספת פרטים ורבדים מעין אלו, כל האלמנטים שיש בהצגה הזו, הטובים בפני עצמם, יוכלו להתעצם פי כמה וכמה.
"אירלנד"
מאת: אבישג סרף
בימוי: ניצן נוני
שחקנים: ליאור אביבי, רוני קידר, אבישג סרף
מוזיקה מקורית: שירן קוזניצקי ושאולי פריד
עיצוב תאורה: אדר לוי
יעוץ עיצוב תלבושות: נגה פתר-גל
למועדים נוספים בדף הפייסבוק של ההצגה – הקליקו על הלינק
לגלות עוד מהאתר מרתה יודעת
יש להירשם לעדכונים כדי לקבל את הפוסטים האחרונים לאימייל שלך.
מרתה יודעת 