מאת: מוריה להמן
"אישת נייר", יצירתה של מיכל גרס שרמן, הוא מופע מחול שמבקש לחקור מצבים שונים בחייה של אישה או אספקטים שונים של נשיות, תוך שימוש בחומר, וליתר דיוק בנייר. בשל היותו מופע תנועה, ללא טקסט כלל, יש משהו מאוד מופשט בשפה שהמופע יוצר והרבה מתוכן המופע ומשמעותו נתון לפרשנות אישית.
מיד עם הכניסה לאולם, מה שתפס את עיניי היה הצבע הלבן הבוהק, צבע שמזכיר ניקיון, בתוליות ושמלות כלה. הרצפה לבנה, עליה ערימות של נייר, ושלוש נשים הלבושות בלבן ישבו בצד הבמה ושוחחו ביניהן בשקט, מתעלמות מתנועת הקהל הנכנס. למעשה, זו היתה הפעם היחידה בה היתה תקשורת גלויה בין שלוש המשתתפות, ועל כך בהמשך.
עם תחילת המופע, שלוש המשתתפות נפרדו לשלושה מוקדים. שלושתן מפעילות נייר בשלושה מצבים שונים: בצד ימין של הבמה, חבילות של נייר A4 להדפסה, משמשות בידי השחקנית כמעין קוביות משחק או בלוקים לבנייה. בצד השני של הבמה, אישה נוספת משחקת בעיסת נייר, חומר שנוצר מנייר אך דומה יותר לחימר וניתן לפיסול. במרכז, אישה שוכבת בתוך ערימות של נייר גרוס. כל אחת מהנשים פועלת ונעה בנפרד. אין אף מילה של טקסט במופע ואין קשרים גלויים בין שלוש הנשים.
על פי התכנייה, הפיצול בין שלוש הנשים הוא פיצול של שלושה תפקידים של האישה. ניתן היה לראות שהאישה המסדרת בלוקים של נייר הנה מאוד תכליתית, תנועתה חדה ומדויקת, והיא מייצגת את הצורך של האישה לדאוג לסדר וארגון. מהצד השני, האישה המשחקת בעיסת נייר פועלת בעדינות, נראית כאילו היא מטפלת בחומר ובתוצריו, והיא מייצגת את הצד הטיפולי של האישה. הדמות שבמרכז היא הבולטת ביותר מצד אחד, היא תופסת מקום רב במרחב, ומצד שני רוב גופה מוסתר רוב הזמן בתור ערימות של נייר גרוס, לפעמים בולט החוצה איבר זה או אחר. קשה להימנע מהמחשבה שהיא נמצאת במצב פיזי לא נוח. התנועה שלה פראית, לא מאורגנת, והיא מזכירה את הצד היצרי של האישה. לאורך המופע, כל אחת משלוש הנשים תאבד מעט מהתכונות הראשוניות המובהקות שהגיעה איתן. שיער אסוף יתפזר, תנועה גסה תהפוך לעדינה ולהפך. לפעמים, שלוש הנשים או זוג מתוכן פתאום נעות באופן דומה ומשותף, ומדגישות בכך שבעצם הן שלושה ייצוגים של דמות אחת, ולא שלוש דמויות נפרדות.
המופע הוא קצר- פחות משעה, ואני חושבת שבזכות כך הוא מצליח לרתק את הקהל, למרות המדיום המופשט שלא תמיד קל להתחבר אליו. נהניתי מאוד מהמוסיקה במופע שהיא אנרגטית ויוצרת דיאלוג עם התנועה של השחקניות. בכל זאת, היה לי קשה יותר לחוש חיבור והזדהות עם השחקניות או לראות בהן דמויות מלאות מעבר לייצוג הפן הנשי שהן מהוות, יכול להיות שזה בגלל האופי המופשט של המחול, וההיעדר המוחלט של טקסט. ניכר גם ששלושת המוקדים לא בהכרח מתחברים לסיפור אחד. היה יכול להיות מעניין ליצור גם חיבורים ישירים יותר בין שלוש הדמויות ולא רק הפרדה ברורה, שכן בחיים האמיתיים התפקידים של האישה וייצוגיה לא פעם מתערבבים. על אף זאת, נהניתי לראות יצירה שהיא נשית בכל מובן המילה, גם בנושא שהיא מציגה, גם ביוצרות ובמבצעות. זהו לא דבר נפוץ על הבמות וזו בהחלט היתה חוויה מיוחדת.
אישת נייר
מאת: מיכל גרס שרמן
מבצעות יוצרות: נטע נגאוקר כהן, טיה שלם, מיכל גרס שרמן
תלבושות: רוזי כנען
מוזיקה: עינב אורן
מועדים נוספים:
16/5/24 20:00 מחול שלם, ירושלים
מרתה יודעת 