מאת: הדר אברבנאל
פעם, במקום אחר. מושב או קיבוץ, אולי בארץ ואולי לא. ההצגה "בוקר של שוטים" מתחילה בלי לתת הרבה מידע בנוגע לזמן ולמקום. באסם, או חווה, עומד גבר מבוגר עם צרכים מיוחדים כלשהם. הוא מספר על הנפש התאומה שלו שמאז שפגש במבטה באוטובוס הוא לא מפסיק לחפש אחריה. הוא מספר על הבריונות שעבר במושב שבו הוא גר, על הבושה שאביו חש כלפיו, על הזרים בחייו ועל המכרים בחייו ועל המוות הטראגי של שני אחיו. דמותו של עוזאי חברוני (קובי אדרת) שגר במושב, לא קיבוץ, נחשפת שלב אחרי שלב, לאורך ההצגה. הוא שונה מרוב האנשים והוא יודע את זה. הוא יודע שקשה לאחרים להתגבר על השוני שלו, ולפעמים אפילו מתרחק מיוזמתו מדמויות שלא נרתעות ממנו.
המונודרמה "בוקר של שוטים" היא מפגש אינטימי עם דמותו של עוזאי המספר על חוויותיו כאדם שונה. על הבמה מספר קרשים, קלשון, סולם ומעט פריטים נוספים המסמנים מחסן צדדי בחווה או משק כלשהם. הדלות, התנועה החופשית בחלל, השימוש בחפצים כייצוג לדמויות אחרות כפי שנעשה לעיתים, מנכיח את העדר הדמויות האחרות במחזה ומהדהד את הבדידות של עוזאי בחייו.
לא רק בגלל המלחמה, והמחלוקות הפוליטיות שקדמו לה, האחרוּת וההשטחה של האחר הן תופעות שמעסיקות היום רבים בארץ ובעולם. זהו הדור הבא של העיסוק ארוך השנים בפלורליזם, בשוויון זכויות לנשים וקהילת הלהט"ב, מלחמה בגזענות וכו'.
ראשי התיבות מש"ה (מוגבלות שכלית התפתחותית), למשל, המייצגים היום את מה שבעבר נקרא 'פיגור שכלי', הם דוגמה מעניינת לניסיון העכשווי להוציא את האחר מהתבנית שלו דרך שינוי שם, שיוביל לשינוי התייחסותי אל אותם.ן אחרים.ות (שזה די דומה לכתיבת מילה עם סיומת זכר ונקבה כשנקודה מפרידה ביניהן).
ההצגה "בוקר של שוטים", אף על פי שהיא מבוססת על הספר "בוקר של שוטים" שנכתב על-ידי יצחק בן נר שיצא ב1992, ומתאר תקופה אחרת, ושהיא עצמה חידוש של ההצגה "בוקר של שוטים" שעלתה לראשונה באפריל 2012, יכולה להיות ביטוי לאותו שינוי התייחסותי. האחר לא רק ניצב במרכז ומתאר את הדברים בפרספקטיבה שלו, הוא גם דורש להסתכל על הדברים במונחים שלו ולהבין אותם בכלים שלו.
הטקסט הפואטי והתיאורים המורכבים פוגשים את השפה התיאטרונית שבה חפצים הם בני אדם, והתרחשויות בימתיות פשוטות וקצרות הן רפרנס לאירועים בעלי חשיבות רבה בחייו של עוזאי. בתוך השפה הזו אפשר למצוא מקרים יוצאי דופן (יש סיפורים שעוזאי לא כל כך אוהב לספר), לזהות שקרים קטנים, חלומות, ואף לשפוט את בחירותיו של עוזאי ולהתאכזב מהן, כאילו לא היה בעל מוגבלות שכלית התפתחותית.
עוזאי חברוני מספר על בריונות והשפלה, על בושה, על מוות, על מיניות. החוויות של עוזאי נחוות ומתפרשות בכלים שלו, דרך עולם המונחים ותפיסת העולם שלו, ללא תרגום לעולם 'שלנו'. הייצוג המלא לאופן שבו עוזאי, בתור ה'אחר', חווה את המציאות, מלמד שאפשר לראות באחרוּת תפיסת עולם. בעוד שמוגבלותו של עוזאי חברוני היא הבדל נתון בין רוב האנשים לבינו, ההצגה "בוקר של שוטים" מציעה לחשוב על החוויה שלו את העולם כדרך נוספת להסתכל על הדברים, שאינה בהכרח טובה פחות (לפעמים היא טובה יותר) מהדרך המקובלת.
תודה לתיאטרון "עוטף הנגב" שלאט לאט חוזר, מחכה לראות אתכם בבית באשכול.
"בוקר של שוטים"
תיאטרון עוטף הנגב בתיאטרון תמונע
מאת: יצחק בן נר
בימוי ועיבוד במקור: ד"ר רינה ברוך
במאי מחדש: אמיתי יעיש בן אוזיליו
משחק: קובי אדרת
עיצוב תאורה: שמואל מור
מוסיקה: דניאל ברוך
עיצוב פס קול: אלכס קלוד ז"ל
ניהול טכני: ניסן קלדרון
צילום: אייל בריברם
ניהול הצגה: שרון קלדרון
מועדים נוספים:
3/6/24 20:00 תיאטרון תמונע
מרתה יודעת 