פסטיבל תיאטרון קצר בצוותא: אוויר לנשימה

על הצגות מקצרון 1, פסטיבל תיאטרון קצר בצוותא

מאת: דנה שוכמכר

גם בשנתו ה-25, פסטיבל תיאטרון קצר של תיאטרון צוותא, מוכיח כי אפשר לצחוק וליהנות מהצגות קצרות. הפסטיבל בכללותו, וכל אחת מההצגות בנפרד, אפשרו לצופים להתנתק מהמציאות הקשה בחוץ וליהנות ממגוון הצגות מעניינות ומצחיקות. אני צפיתי בארבע ההצגות של מקצרון "מטא תיאטרון", כל אחת מהן נמשכה 20 דקות. התוצאה? מרתקת. במציאות החיים הנוכחית, התרבות מוכיחה שוב את תפקידה החיוני ומאפשרת לקהל הצופים ליהנות ממגוון הצגות נפלאות של יוצרים מרתקים.

ההצגה "אין תפקידים קטנים" מאת יעל טל-אופק בבימוי אלה ניקולייבסקי, מתקיימת בחדר הלבשה בתיאטרון. בחדר ההלבשה נמצאות שחקניות צעירות שמסתפקות בכמה משפטים ואיתן נמצאת שחקנית מבוגרת יותר שויתרה על התפקידים הגדולים ומסתפקת במועט. היצירה צוחקת על עולם התיאטרון ועל חלומם התמידי של השחקנים לגלם את התפקיד הראשי. השחקניות הנהדרות ענבר דנון, מעיין תורג'מן וסנדרה שדה (לסירוגין עם נילי צרויה), מצחיקות ומסקרנות, ומעל הכל – מוכיחות כי אין באמת תפקידים קטנים.

"המלך לא שקט" מאת גיל צ'רנוביץ' ובבימוי רועי מליח רשף, מספרת את סיפורו של מלך שאינו מסוגל לומר לאישה שהוא אוהב אותה. הוא כל כך חושש עד שהוא מחליט לשכור את שירותיו של מחזאי שיכתוב את הטקסט במקומו. השחקנים ניר קרני, נעה יהודאי, שלו גלבר וליאור אביבי מצוינים. אם חיפשתם אמירה לגבי המצב הנוכחי, הרי יש כאן – כאשר המלך לא מצליח לומר לאישה שהוא אוהב אותה הוא בוחר לצאת למלחמה ורק אז לפנות למחזאי.

ההצגה המצחיקה "מי גמר על איתמר" מאת יוסי ירום וגיא ברהמס, בבימוי עמרי הכהן, ובכיכובם של אילון פרבר, כרמל נצר, גור קורן ונדב בושם, מספרת את סיפורה של הצגת הילדים המאוד לא פוליטיקלי קורקט – "מי גמר על איתמר".  ההצגה מגוללת את סיפורו של מנהל תיאטרון כושל שמחליט לכתוב על קרי לילה ולהציג את המחזה בתיאטרון ילדים. לצורך המשימה הוא שוכר במאי פרינג' – אמן מיוסר שלא מוכן להתפשר על האמנות, גם כאשר מדובר על הצגת ילדים ומכריח את השחקנים לחפש את האני מאמין של הדמויות. מדובר על מחזה מצחיק מאוד המעביר ביקורת מרתקת ונוקבת על עולם התיאטרון, על פי ה השחקנים והבמאים המוכנים ללכת עד הסוף כדי למלא אולמות, גם במחיר בו השחקנים שלהם מתמסרים לחלוטין לתפקיד ומאבדים את עצמם.

"חומר מסוכן" מאת גל צ'פסקי, בבימוי נמרוד דנישמן ובכיכובם של חן גרטי, יריב קוק, נועה גולדברג ואורי סממה, מספרת על שוטרים המגיעים למרתף בעקבות מידע שקיבלו כי במקום מתקיימים פשעים נגד המדינה. הם מוצאים שני סוחרי סמים במרתף ומגלים כי הפשע החמור שם אינו הקוק שמצאו אלא הרצון של השניים להציג הצגת תיאטרון. בשנים האחרונות הקריאות נגד אנשי התרבות רק הוכיחו כי ההצגה והמסר החתרני שלה, רלוונטיים ונושכים מתמיד.

במציאות אחרת, פסטיבל תיאטרון קצר היה אמור לחגוג באופן מפואר 25 שנים להיווסדו, ציון דרך מדהים וחשוב בעולם התיאטרון בכלל, ובפרינג' בפרט. אבל מאז ה7.10, כאשר המציאות נשמטה מתחת לרגלינו באופן האלים ביותר שאי אפשר לדמיין, חגיגות אלו, בימים אלו, נראות חיוורות וחסרות פשר בהשוואה לחיים עצמם. הפסטיבל עוד יחגוג את ציון הדרך החשוב הזה, אין לי ספק בכלל בנוגע לזה, אבל בינתיים יש לציין לטובה את הפעילות החשובה של המנהלות האמנותיות ושל כלל היוצרות/ים בכלל מאחורי הקלעים, אשר מוכיחה היטב כי גם כאשר המציאות שבחוץ היא קשה מנשוא, התיאטרון הוא לא רק מרחב אסקפיסטי לנפש, אלא מעניק עוצמה, אורך רוח ואוויר לנשימה.