"חיה להפליא": לתת ללב לעלות על גדותיו

מאת נועה בר-ניר

הצגת יחיד היא אולי הז'אנר התיאטרוני המאתגר ביותר לביצוע. ללא פרטנרים או גירויים חיים אחרים (מלבד הקהל), המבצע או המבצעת נדרשים לעבוד קשה פי כמה כדי לשאת הצגה שלמה על גבם. ולא משנה כמה אפקטים בימתיים, פיתולים עלילתיים או גימיקים ייבדקו עלינו הצופים – בלי לכבוש את לבנו, בלי לרכוש את האמון שלנו במהרה, אותם יחיד או יחידה עלולים פשוט לא להספיק.

זה, למרבה ההנאה, לא המקרה בהצגת היחיד "חיה להפליא". השחקנית והיוצרת אילה דנגור רקמה הצגה אינטימית ונוגעת ללב סביב סיפור האובדן האישי שלה, אובדן של אם למחלת הסרטן. דנגור כמבצעת לא מצליחה להיות רק 'מספיק' – אלא בדיוק. ללא קישוטים, תפאורה או אביזרים, סוחפת דנגור את הקהל למסע אישי-משפחתי סביב ההתמודדות עם המחלה, הפרידה והאובדן.

ניכר שמטרתה של דנגור, מעבר לעיבוד סיפורה באופן תיאטרלי ובאמצעות זאת התקרבות לאמה, אינה להעציב או להכביד על הקהל. להיפך, דנגור ממלאת את היצירה באור ובקלילות, מתבדחת על המוות ומתרגמת אנקדוטות אירוניות לשירים קומיים בסגנון מחזות זמר (כמו למשל כיצד לימדה את אמא לקלל).

דנגור משחזרת שיחות ואירועים באמצעות חיקויים פיזיים של בני משפחתה, כמו אחיה ואביה, בווירטואוזיות משחקית שלא מותירה מקום לספק שאכן החיקוי מדויק – גם כאשר איננו מכירים אותם. כשהיא משחזרת שיחה עם אחיה ואמה כשהיו ילדים (האם היתה חולה שנים רבות), פותח לה המרחב הילדי עוד אפשרויות לעסוק במוות באופן קומי ותמים, ומכאן גם ישיר עד כאב.

הגם שהיא מהלכת לאורך כל המופע בגבול בין כאב לצחוק, טרגי וקומי – עם נטייה מסוימת לאחרונים בכל צמד. דנגור מציירת דמות אם אופטימית, אוהבת אדם ומלאת הומור וחמלה. יחסי האם והבת, ייתכן שבגלל המחלה, מוצגים באופן כמעט אוטופי. אם היו סדקים, ריבים או רגעים מחמיאים פחות, הרי שזהו לא מקומם בפרספקטיבה ממנה מביטה דנגור לאחור.

נקודת המבט הזו יכולה גם לתעתע, ליצור רושם של היעדר חספוס בגישתה של דנגור או עודף מתיקות – אמירה שנויה במחלוקת ביחס ליצירה כה אישית וחשופה. אך התחושה הקטנה הזו, שהיא גם אינה דומיננטית כלל, פשוט מתפוגגת לחלוטין בסיום היצירה, בקתרזיס רגשי שכבר מזמן לא חוויתי כמותו בתיאטרון. בעקבות חיבתה של אמה לשפת הסימנים, מזמינה דנגור את הקהל לסמן איתה שיר מרגש להאזנה שעוסק בפשטות החיים. כמעט כל הצופים נענו בשמחה רבה להזמנה, והרגע האינטימי והקסום הזה הלך ונרקם עד כדי התרגשות רוטטת שאחזה באולם הקטן של צוותא 2. לא תהיה זאת הגזמה לומר שבסיום השיר, לאחר שלמנגינה הצטרף קולה המוקלט של האם, לא נשארה עין יבשה אחת בקהל.

במינימום עזרים ובמקסימום אנושיות, חווית הצפייה בדנגור אינה רק מרגשת אלא גם מספקת תיאטרלית. "חיה להפליא" היא הצגת יחידה על טהרת השחקנית במלוא מובן הטוהר, וכשמה היא, פיסה מופלאה של חיים ואהבה. דנגור בחרה לדבר את אובדנה הפרטי בשפה של רוך וחמלה, ומי שיצפה בה יזכה בהזדמנות נדירה להרגיש במלוא לבו.

"חיה להפליא"

תיאטרון האינקובטור

בימוי, כתיבה ולחנים: אילה דנגור

ליווי אמנותי: נורית דרימר

מנהל הצגה ומפיק בפועל: דן יהודה

תנועה: רן בן דרור

מעצב תאורה: גיא גלילי

עיבוד מוזיקלי: טל גמליאלי

תלבושות: חן הוד

עריכת סאונד והקלטה: יואב גרשון

עיצוב פוסטר: מתן שליטא

מנהל הפקה: עירן פיטוס

מועדים נוספים:

10/10/23 20:30 | צוותא

24/10/23 | בית מזי"א, תיאטרון פסיק, ירושלים

25/10/23 | בית מזי"א, תיאטרון אינקובטור, ירושלים