מאת: גלעד עמנואל גורדון
איך בכלל ניתן לכתוב על פסטיבל כל כך מרתק, וותיק ומגוון כמו פסטיבל עכו לתיאטרון אחר? מעל ל-260 הצגות הוגשו לוועדה האמנותית השנה, מתוכן רק שמונה ההצעות המבטיחות ביותר נכנסו לתחרות. בנוסף להן, עומדות להיות השנה בפסטיבל גם הצגות מחו"ל, מופעי חוצות, הצגות אורחות וגם מספר הצגות בחממה ליוצרים צעירים.
אז קודם כל, כמה פרטים יבשים וחשובים: פסטיבל עכו לתיאטרון אחר, יתקיים, כבכל שנה, בעכו העתיקה בחול המועד סוכות, 1-4/10/23. זו השנה ה-44 בה עכו פותחת את שעריה ומזמינה את הקהל להנות ממגוון הצגות ייחודי המתרחש בחללים מגוונים בין חומות העיר העתיקה. הקהל מוזמן לצפות בשלל מופעי הרחוב לצד מופעי תיאטרון איכותיים וייחודיים. לצד פעילויות חינמיות שונות, לכל המשפחה וגם לאנשים מהשורה, כגון מופעי הרחוב ומתחמי האוכל, יתקיימו הצגות שונות במתחם אולמות האבירים (אשר הוכרזו ב2002 כאתר מורשת עולמי על ידי אונסק"ו).
אז מה צפוי בגזרת התחרות?
"ירייה בואדי"
הצגה היסטורית, שנכתבה ומבוימת על ידי רועי מלכה, על משפטם של מנהיגי מחאת ואדי סאליב, סדרת הפגנות ומהומות שהתרחשו בשכונת ואדי סאליב שבחיפה כנגד קיפוח ואפליה ממסדיים. המהומות גרמו למאבק ארוך ומתמשך בין כוחות השיטור בעיר לתושבי השכונה, בסופן מובילי המחאה עמדו למשפט. ההצגה עוקבת אחרי משפטו של אחד ממנהיגי המחאה, דוד בן הרוש – אחר מהלך המשפט, העדויות השונות, והמחאה שנהפכה להשראה למחאות רבות שהגיעו אחריה. בהצגה משתתפים מיכאל גמליאל, תום גרציאני, חיים עוז זנאתי, אלכסה לרנר, אורי סעדה, מעיין תורג'מן, ומאיר תמם.
"שעון חול"
זוהי יצירתה הראשונה כמחזאית של השחקנית הוותיקה רבקה גור, אשר גילמה מגוון רחב של תפקידים בערך על כל במה אפשרית בארץ. היצירה מגוללת את סיפורו של ז'אקי, אלמן ערירי מחליט לקחת את גורלו בידיו ולהתאחד עם אשתו המנוחה, להחזיר את נשמתו לבורא ולגמור את הסיפור, משמע, להתאבד. הוא שוכר לו את החדר הגבוה ביותר בבית המלון הסמוך לביתו ומתכונן לקפוץ, אך דמויות שונות, פרי דמיונו או דמויות בר-מינן, מופיעות ומנסות לשכנע אותו לא לוותר על חייו. בבסיס המחזה ניצבת שאלתו הנצחית של קאמי, האם החיים שווים לחיותם? על הבימוי, עדו הכהן, ובהצגה משחקים, לצד גור בעצמה, גם מיכאל כורש, בהט קלצ'י, בן ילין, אמנון פלד, עידו כהן ונגה אליעזר.
"ריקודי סלואו במסיבת בית הספר"
זוהי נוסטלגיית התבגרות פיוטית, שנכתבה על ידי סמיון אלקסנדרובסקי, האמון גם על המוסיקה בהצגה, המהווה כהצגת-מחקר המבוססת על עדויות שונות שאספו היוצרים מאנשים ברחבי הארץ. הצופים מוזמנים לחוות יחד עם היוצרים את ההתרגשות הראשונית ההיא של חווית ריקודי הסלואו בבית הספר, נשמע סיפורים שונים ואף נוזמן לספר את חוויותינו שלנו. וכמובן, נרקוד קצת סלואו. בהשתתפות שירה קוראל ודוד זיסלסו
"עמירם"
מופע שירי דרמטי בשישה קולות, מאת המחזאי עדו סתר, העוקב אחר עמירם, שיפוצניק ואב צעיר המגיע משולי החברה. לילה אחד, עמירם מתעורר בידיעה שיש לו תפקיד גדול ומהותי יותר למלא, אשר ידרוש ממנו לבצע מעשים קיצוניים. בעזרת קולו הפנימי וקולותיהן של דמויות שונות אשר פוגשות אותו ברגעים גורליים, אנו עוקבים אחר ציר הזמן דרך נקודות המבט השונות. כך, מבעד לשלל הקולות, אנו עדים לזוועה שכבר קרתה בעבר הלא רחוק, ולמען האמת, ישנה תחושה שהיא נמצאת אי-שם, ממש מעבר לפינה. ההצגה בבימויה של יעל גולדברג, ובהשתתפות אורי סממה, ניר ברק, רפי קלמר, אפרת ארנון ואנואר ז'ו.
"עור לגויים"
אופרת ספוקן וורד מלאה בהומור, אך מטרידה וסיוטית, אשר נכתבה על ידי אמן הספוקן וורד והשחקן, יוסי צברי. ההצגה מספרת על איתן, בן יחיד למשפחה פריפריאלית. איתן מגיע לעולם מאמצים רבים אבל במעמד ברית המילה, הם נתקלים בבעיה קשה – שהעורלה שלו לא נחתכת. מכאן איתן יוצא למסע חייו, כשהעורלה העקשנית מלווה אותו בכל צעד בחיים. מתן אמסלם ביים וערך מוסיקלית, ובהשתתפות רוי אברמוביץ׳,אביב מוסלי, רפאל סולומונוב, בוניאל עפרי, אורי פרלמן, עומר פרלמן שטריקס, ספיר רוזנפלד. היצירה מכילה תיאורי אלימות והתאבדות, ועוסקת בתכנים מיניים.
"מתפרק לי בתוכו"
פירוק פוסט-דרמטי של אירוע פוסט-טראומטי. הילה תומר, יוצרת חכמה ומוכשרת (גילוי נאות, הילה היא בוגרת סמינר ומכרה יקרה) חזרה אלינו מאנגליה הרחוקה על מנת לעלות הצגה אישית עד מאוד. ההצגה מספרת על חווית אונס אשר תומר עברה במסיבה בתיכון, כאשר הייתה בת 15 בלבד. רק חמש שנים מאוחר יותר, עקב פלאשבקים שהחלו להתעורר בה, הבינה מה בכלל קרה שם. מעולם לא התרחש עימות מול האנס, עד ליום הזה, איתנו כקהל.
בהצגה שלוש השחקניות, דנה אלעזר, יובל שרעבי ושחר ביטון, יכנסו למקלחת גדולה וריקה, מקום טוב לניקיון והזדככות, אך גם בעל פוטנציאל הצפה וטביעה. זהו מופע פרגמנטלי ומפורק, אשר ינוע בציר בין הרצון להתנער מהקורבנות והטראומה לבין הרצון לפגוע בתוקף ואולי אף לנקום בו. מעל הכל, עומד הרצון לקחת חזרה את השליטה והסוכנות של האדם בחייו. קחו בחשבון כי ההצגה עוסקת בתכנים קשים.
"דרכון מנגאלי"
סאטירה בועטת על מדינה בוער, פרי יצירתו של המחזאי עלא דקה. לוואטן (Watan), ערבי-ישראלי, מעולם לא היה מזל גדול בחיים. אך יום אחד הוא מגלה כי הוא, מבין כולם, נבחר להיות אזרח חדש במדינת-אי קטנה, חדשה ומתפתחת העונה לשם "מנגאל". וואטן היודע כי עתידו במדינת ישראל לא הולך להשתפר בקרוב, בוחר לצאת למסע, אך קודם כל עליו לקבל דרכון. על פניו, פשוט. עם זאת, משרד הדרכונים מציב תנאי סף הזוי ובלתי אפשרי, מה שמוביל את וואטן לעימות חזותי מול כל מה שהכיר עד כה. האם וואטן יסכים לוותר על חייו עד כה על מנת ההזדמנות להתחיל מחדש ולעבור לארץ המובטחת? בבימוי ליאור זכאי, ובהשתתפות עלא דקה, חנה אזולאי הספרי, אלמוג רוזנו וזאב שמשוני.
"בית לשלושה"
מיצב מוזאלי-תאטרלי, פרי יצירתם של שחר מרום ושרון גבאי, שגם אמון עיצוב הסאונד הייחודי. ההצגה מזמינה את הקהל להיכנס כקבוצה לסיור במוזיאון האוטומטי של מאדאם לוין, אישה שלא פחדה לשבור מוסכמות והלכה עד הסוף עם מיניותה ועם תשוקתה לפתח מכונות קטלניות בזמנים שבין מלחמות העולם. הקהל מוזמן להיכנס למוזיאון בקבוצות של שלושה משתתפים וללא ליווי. דרכו, הקהל נחשף לסיפור רווי ארוטיקה, אובדן וכמובן, הרבה יצירה, של אישה אחת, לא שיגרתית כלל, שנלחמה עד יומה האחרון על מנת לשמור על חופשיותה. בהשתתפות שרון טל, נדיה קוצ'ר ועמית גור.
*בכל 10 דקות יצא סיור למוזיאון, יש להגיע כ10 דקות לפני תחילת הסיור. הכניסה מגיל 16 ומעלה.
ואם זה לא מספיק
בנוסף להצגות התחרות, הפסטיבל גם יכלול שש הצגות חממה, המהוות הזדמנות לבמאים ויוצרים חדשים בתחום, אורכן 20-50 דקות. הצגות החממה כוללות את "אסיר ציון", "מלפפון עם שפתיים", "כל אחד צריך משהו", "אם כבר אז כבר", "@everybody", ו-Dreamless"". לצד אלו, ישתתפו הצגות אורחות ומופעים מחו"ל, החל במרכז תרבות סיני שיעלה מופעי שאולין ייחודיים ועד להצגות מאירופה.
ואם זה לא מספיק, הפסטיבל גם יכלול כ-40 אירועי חוץ הכוללים מופעים, הצגות רחוב ואירועים מיוחדים. אשר יהיו חינמיים לקהל הרחב ויחלו החל מ-18:00 ברחבי העיר עכו. זאת, לצד אירוח פסטיבל הבירה, במסגרתו יוצעו למבלים חווית פודטראק ומגוון רחב של בירות ישראליות ובינלאומיות במחירים אטרקטיביים.
בנוסף, השנה, מלבד כל מלונות העיר הגדולים (כן, כן, בעכו ובסביבה יש כמה מלונות יפים למדי), המשיכה הנהלת הפסטיבל את מסורת מתחם הלינה, שיוקם באזור החומה המזרחית לצד פסטיבל הבירה. במתחם, המותאם לכ-100 איש, ניתן לישון באוהלים ושקי שינה.
ומה המחירים?
אירועי החוצות חינמיים. הצגות החממה, ההצגות האורחות והצגות התחרות עולות 80 ₪ (כרטיסים ב-60 ₪, מוצעים לתושבי עכו, פנסיונרים, סטודנטים, חיילים וחברי האיגודים אי"ב, בת"י ושח"ם)
את הפירוט על יתר ההצגות (כמו גם על הצגות אלו) ניתן למצוא באתר הפסטיבל.
במהלך מסיבת העיתונאים שהציגה לראווה את ההיצע התיאטרלי של הפסטיבל השנה, עלו טיזרים מתוך "דרכון מנאגלי" ו"מתפרק בתוכו" מה שבהחלט השאיר טעם של עוד. לאחר מכאן התקיים שיח של שאלות ותשובות עם דליה שימקו המנהלת האמנותית ועם ליזו אוחיון המנכ"לית והמפיקה הראשית. כיאה למסיבת עיתונאים, נשאלו מספר שאלות, מכיוון שאת התשובות לרובן ניתן למצוא באתר הפסטיבל בחרתי לציין דווקא אחת מעט שונה. אחד הכתבים שאל מדוע אין יצירות של יוצרים חרדים בפסטיבל. על כך ענתה דליה כי על אף הרצון המובהק לתת ביטוי לקולות מגוונים בחברה, לכל הוועדה האמנותית היה ברור כי הבחירה נעשתה לפי איכות החומרים ולא לפי עמדה פוליטית או מגזרית. נוסף על כך, הוגשו הצעות מעטות בלבד על ידי חברים מהמגזר החרדי והדתי-לאומי ועל כן לא נראה הצגות כאלה השנה.
לאחר מכן, בשיחה קצרה וצפופה על הפסטיבל, שהתקיימה בביתה הנעים של דליה שימקו, המנהלת האמנותית של הפסטיבל, ביקשתי לדעת עוד על הקו המנחה בבחירת ההצגות.
"הקו המנחה היה איכות החומרים והיוצרים." שימקו ציינה "מצוינות, מקוריות, התבוננות מקורית על הנושא, גיוון בחומרים באנשים ובצורות. במהלך בניית הליינאפ דאגנו כי ההצגות יהיו ממגוון ז'אנרים, מה שניתן לראות בבירור מעיון קל בתוכנית הפסטיבל."
האם, אפילו בדיעבד, מצאתן קשרים בין ההצגות השונות?
"מבחינת הנושאים, במכוון אין. כבחירה לא רצינו קו אחיד. כמנהלת, תפקידי הוא לשרת את השטח ולא שהשטח ישרת את המהווים והגחמות שלי". עוד הוסיפה ואמרה כי "דרך החומרים השונים שהוגשו (כ264 במספר) ניתן היה לראות לאן השטח מוביל ומתוך כך נובעות הבחירות. למשל, השנה, בניגוד לשנים קודמות, השנה החומרים הרבה יותר מילוליים ועם הרבה דגש על הטקסט הכתוב. דוגמא ברורה לכך היא ההצגה "עור לגויים", לא רק שמדובר על אופרת ספוקן-וורד, כתב אותה האמן המופלא יוסי צברי, אמן ספוקן מדופלם ובלי שום ספק לטקסט בהצגה יש חשיבות מרובה."
עוד אמרה שימקו כי "החזרתי את זה שמרכז הכובד של הפסטיבל הוא תיאטרון במובנו העמוק של המילה. השנה יש רפרטואר חברתי מאוד ופוליטי. בניגוד לשנה שעברה בו הקו היה יותר פרפורמטיבי וניסיוני עם חומרים יותר אישיים ואינטימיים.
איך חווית את ניהול פסטיבל התיאטרון הגדול ביותר בארץ כבר שנה שנייה ברציפות?
"אני מתייחסת לכל ההצגות שנבחרות כיצירות שלי. לא במובן של לכפות את טעמי האישי ודרכי האמנותית על היצירות, אלא שלקחתי אותן מאוד ללב. אני והוועדה האמנותית משתדלים לבוא לכמה שיותר חזרות, לתת ליווי אישי ועמוק. לקחנו על עצמנו לעזור במידת האפשר בהשגת האמצעים האמנותיים שמחפשים הבמאים והבמאיות השונים על למנת לעזור להם להוציא את המירב. בחזרות דאגנו לתת הערות עומק."
על כך הוסיפה דימוי יפיפה: "מבחינתי זה כמו טיפול בגינה. הפרח האהוב עלי הוא ורד מכיוון שלתפיסתי צורתו היא המורכבת ביותר, אך כמו בכל גינה, גם כאן ישנם זנים שונים של פרחים, החוכמה הגדולה היא לדעת מי מהם דורש השקיה רבה, מי צריך פחות, ולא פחות חשוב, מה הדשן שכל פרח ופרח צריכים. אני אוהבת את זה (את הניהול האמנותי) מאוד. אני מרגישה שהגעתי לזה בשלב הנכון של חיי, הבשלתי לזה".
יש הצגה שהיא הפייבוריטית שלך השנה?
"תמיד ישנם חומרים שנוגעים בי יותר באופן אישי, אך עם זאת, כבחירה מודעת היחס שלי להצגות היה מאוד שיוויוני. כל ההצגות מאוד שונות זו מזו, חלק מהחומרים שונים מהסגנון התאטרוני שלי ואני ממש מעריצה את היוצרים על היכולת ליצר דברים כאלה. אך בהחלט, חלק מהחומרים, אלו חומרים שגם אני הייתי שמחה לעשות.".
כמו כן, הוסיפה ואמרה כי "חלק מההצגות קרובות יותר לעמדה הפוליטית והחברתית שלי אבל לכל הצגה יש את המקום בו אני מתחברת אליה ואני מקווה שכולן יזכו בהצלחה."
האם יש לך מסר להעביר ליוצרי ההצגות השנה או מהשנה שעברה?
"אני באמת חושבת שהולך להיות פסטיבל מגוון ועשיר בצורה בלתי רגילה עם יוצרים מאוד מוכשרים, שחלקם גם מאוד מנוסים, ועם שחקנים מאוד מוכשרים. המסר היחיד שלי הוא שבמצב המצוי כדאי לקחת רגע נשימה ולצלול לתוך העולמות המרוכבים והמעניינים שצפים שם. הייתי רוצה שכמה שיותר אנשים יבואו לפסטיבל וייהנו ממנו. חוץ מזה שעכו היא אחד המקומות הכי קסומים בארץ ותמיד כדאי לחזור אליו."
לסיכום, כמה מילים באופן אישי. כבר שנים שאני עוקב אחרי הפסטיבל מרחוק, דרך מורים וחברים לדרך, ותמיד הפסטיבל נראה מעניין ומסקרן. אני שמח מאוד לראות שהשנה רפרטואר ההצגות באמת מגוון עד מאוד. משמח אותי לראות את כמות היוצרים שאני מכיר, בין אם רק בשם ודרך החומרים שלהם (כמו יוסי צברי ומתן אמסלם), ובין אם מדובר על שחקנים שיצא לי לראות את פועלם באופן אישי בחדר החזרות (כמו בהט קלצ'י, רפי קלמר ועוד) וכמובן, הפסטיבל כולל השנה בוגרי סמינר רבים – שמשתתפים בתור ע.במאים, מעצבת תנועה, ושחקנים אדירים ונפלאים. כולי תקווה שהפסטיבל יעמוד בציפיות, אם כי לתחושתי, הוא אף הולך להתעלות עליהן בהרבה.
ניפגש בעכו!
לגלות עוד מהאתר מרתה יודעת
יש להירשם לעדכונים כדי לקבל את הפוסטים האחרונים לאימייל שלך.
מרתה יודעת 