הצגת המאה ל"החב"דניקים": חגיגת תרבות הפופ

מאת: איתמר מועלם

לפני כשבועיים, ב-21.6, התקיימה בתיאטרון הקאמרי הצגת ה-100 של "החב"דניקים". הישג כזה – הגעה של הפקה לכמות כזו רבה של הצגות, היא לא דבר של מה בכך, בטח לא בזמן כל כך קצר. בדרך כלל, ציון דרך זה מקבל במקסימום פוסט מרגש ברשתות החברתיות, אבל הפעם, הקאמרי בחרו לציין את המאורע באירוע ייחודי וחד פעמי, עם שחקנים אורחים על הבמה, מגוון הפתעות והודעות משמחות.

אוולין הגואל, גילת אנקורי וחני נחמיאס הופיעו בתור הלקוחות בחנות הכלות של רון, אותו מגלם אלעד אטרקצ'י, שכמובן זרק לכל אחת מהן הערות תואמות ומלאות מודעות כמו: "תחזרי לחדר שלך, חני" או: "גילת, זה לא סבידור, זה רמת אביב גימל". לא היה להופעה שלהן שום השפעה עלילתית או ערך תיאטרוני גבוה, אבל גם לא היה צריך, זה פשוט היה כיף.

בהמשך, במועדון הלילה שמנהל מנשה, עם יד ימינו ניסים (יניב סוויסה ודניאל סטיופין, כלומר, ניסים ואנטולי מקופה ראשית) הופיע אמיר שורוש בתור אחד העובדים הזרים כשהוא קורא למנשה "בוס גדול" (והוא מתקן אותו ל"אבא"). גם זה היה נטו גימיק, אבל האם הקהל בכל זאת שאג ומחא כפיים כשאמיר שורוש הסתובב וחשף עצמו? לחלוטין. 

אבל דווקא ההפתעות המרגשות ביותר היו אלו שלא קשורות כלל למדיה חיצונית פופולרית קיימת. למשל, בנאמבר הסופי הופיעו יחד (עם כימיה משגעת יש לומר) טלי אורן ושני שאולי, שמשחקות את אותה הדמות בדאבל קאסט. ושנית, ואולי הדבר הכי חשוב, כל השירים של המחזמר עומדים לצאת בחורף הקרוב באפל מיוזיק ובספוטיפיי, מה שיהפוך את המחזמר, ובמיוחד את השירים שלו, לנגישים הרבה יותר לכל אלו שלא יכלו להגיע לצפות. ובמקביל, יאפשר למחזמר להיחשף לקהל רחב יותר – בארץ ובעולם, היום ובעתיד. גם כשהמחזמר באופן בלתי נמנע יירד, הוא לא ייעלם לגמרי בתהום הנשייה התיאטרונית. פרקטיקה זו היא מאוד נפוצה וכמעט דרושה עבור מחזות זמר בינלאומיים – אך רבות הפעמים שמחזות זמר בארץ פשוט מדלגים על האפשרות הזו. משמח לדעת שיש הבנה והפנמה של חשיבות הדבר, והצטרפות של "החב"דניקים" לשורה המצומצמת של מחזות זמר ישראליים שכבר קיימים בפלטפורמות המוזיקה.

מה היה חסר למרות הכול? אני קיוויתי להופעת אורח של קבוצת הדור-הבא של הקאמרי. או אם לדייק, את דור הררי לבוש כזין חולף על פני האחים שבמרכז החב"דניקים, ואת תום חודורוב נכנס מיד אחריו ומתשאל אותם אם הם ראו זין שחלף על פניהם – רפרנס ישיר להצגה המובילה של הקבוצה, "רינגו". הצגה נוספת, אגב, שגם דוגלת בהפתעות. לא בציוני דרך מיוחדים, אלא בהצגות ה"שיכורינגו" – הצגות בהן הקהל והשחקנים משתכרים ככל שמתקדמת ההצגה. גם שם, כמו ב"החב"דניקים", הופיעו אורחים מיוחדים שכללו את רבקה מיכאלי, דב נבון, עוז זהבי, עידן אלתרמן ושני קליין.

זו רק עוד עדות לכיוון הנכון שבו הקאמרי צועד. תיאטרון שמחובר לקהל שלו ודואג להלהיב אותו ולמשוך אותו שוב ושוב לתיאטרון: המדיום היחיד שיכול להפתיע ככה. זו הדרך להבדיל את המדיום הזה מהטלוויזיה והקולנוע, ופה, נעוץ גם הסוד להבאת הצעירים לתיאטרון.