"לילות יפו -הערב רוקדים": מן העבר אל הלא נודע

מאת: אביבה רוזן

אנסמבל של שחקנים ורקדנים רוקד, נע ומשחק ללא מילים את תולדות המדינה, דרך גלגוליו של מועדון ריקודים אחד ביפו, שקם בשנת 1919, והתקיים עד 2019. במשך מאה שנות קיומו, המועדון משקף את הדינמיקה הישראלית, התפתחותם של קונפליקטים בין יהודים לערבים, עליות שונות והקונפליקטים ביניהן, אינתיפאדה, רצח רבין ועוד כהנה וכהנה אירועים. כל אלו, השפיעו על פניה של מדינת ישראל ועל ההתרחשויות הדרמטיות באולם הריקודים, שהחליף ידיים, מבעלות ערבית לבעלות יהודית.

הרבה יותר מורכב להעביר מסרים ללא דיבור, רק בעזרת הגוף והתנועה, אך הבימוי המצוין והמשחק המעולה, על פי רוב, משכילים להעביר את המאורעות והתחושות בריקוד ומחוות גופניות. סופי צדקה הנהדרת שרה מעט, אך עיקר המוזיקה הגיעה ממערכת ההגברה. למוזיקה יש כמובן תפקיד חשוב מאוד בסצנות של אולם ריקודים, אך יותר מכל, תפקידה פה הוא לעורר את הנוסטלגיה שלנו וזיכרוננו לגבי תקופות שונות בעבר של ארץ ומדינת ישראל, עבר רחוק מאוד וקרוב יותר, ולהמחיש את השינויים בחברה המקומית, מימי התורכים והמנדט עד ימינו. זאת, לצד הצגת השינויים ביחסי הכוחות, בהרכב האוכלוסייה הישראלית, בערכים מובילים ובהתנהגויות. יותר מכל, ממחישה לנו ההצגה את הקונפליקטים האנושיים שאינם משתנים, קנאות, שנאות ואהבות שמשתלטות על היצרים ומובילות להתנהגות ועשייה, שלילית או חיובית.

דמותו של אולם האירועים לא השתנתה כמעט במהלך כל השנים. שורות של שולחנות וכיסאות, וביניהם רחבת הריקודים מהווה תפאורה הולמת, בעוד שכיסא אחד, שנראה כמו כיסא מלכות, מדגיש את הבעלות, יחסי הכוחות, את מי שהוא בעל הבית האמיתי כאן, בהתאם לראות עיניו, כמובן. הביגוד, כמובן, משתנה בהתאם לתקופות. אנחנו רואים את העולים ממקומות שונים בעולם, הפליטים, היהודים והערבים על מלבושיהם בעשורים המתחלפים.

כל השחקנים משחקים היטב את תפקידם. דניס בלוצ'רקובסקי (הרקדן שרקד לא מעט ברוקדים עם כוכבים) משחק לא פחות טוב מכפי שהוא רוקד, כך גם יאיר ורדי המבוגר, בשנות השבעים לחייו, שעמד בעבר בראש מרכז סוזן דלל, מפליא לשחק ולרקוד את תפקידו, סוחר יהודי מבוגר שמערכות היחסים שהוא בונה סובבות סביב הכסף. ראודה סלימאן מצויינת בתפקיד מייסדת ובעלת האולם בתחילת דרכו, אשר בורחת לאחר הקמת המדינה, אך חוזרת לתפקיד מלצרית לאחר מלחמת ששת הימים, וסופי צדקה הבוגרת והתמירה מרשימה מאוד בתפקידה.

בהצגה ללא מילים, יש חשיבות רבה לא רק לתנועות הגוף, אלא גם להבעות הפנים, וניתן לומר שהשחקנים כולם מיטיבים לשחק באמצעות המימיקה שלהם, לומר לא מעט במבטים ובחיוכים. תהליכים נוספים שבאים לידי ביטוי בהצגה הם ההתמודדות עם הומוסקסואליות וזוגיות לסוגיה, ושוב אנחנו רואים את ההתפתחות לאורך השנים בתחומים שונים. ולעיתים, כמובן, גם נסיגה לאחור. הכי משמעותית כאן היא התלהטות היצר והרגש. בתקופות מסוימות, הדמויות הפועלות מצליחות לנהל דו קיום יפה ומקבל, ובתקופות אחרות, שליטות השנאה והקנאה.

מעניין לציין כי המחזה נכתב בהשראת סרטו של אטורה סקולה, "הנשף". כמובן שהבחירה להכניס תהליך של קונפליקט במקום אחד סימבולי, באה לידי ביטוי בצורה אחרת לגמרי בהצגה שלפנינו, ובכל זאת, ההצגה ממחישה היטב כי התמודדות עם קונפליקטים מורכבים היא עניין אוניברסלי, ולאו דווקא עניין מקומי.

לילות יפו – הערב רוקדים

תיאטרון יפו

כתיבה ובימוי: יגאל עזרתי וגבי אלדור

כתיבה: סיני פתר

משתתפים: דניס בלוצ'רקובסקי, הדר דדון, יאיר ורדי, עופרי ישראלי, כפיר עמרם-ליבנה, ראמי סליבא, ראודה סלימאן, רחלי פנחס, סופי צדקה, דוד שמול

עיצוב במה: אורי און

תלבושות: עתליה בן-מנחם

מוזיקה: עופרי ישראלי

תאורה: רועי דביר

ייעוץ אמנותי: דניס בלוצ'רקובסקי

עוזרי במאים: עלי ג'בארין, גיל שנקין

מועדים נוספים:

19/8/23         21:00

---