"לא מדויק": המדריך למילניאליות הישראלית

מאת: איתמר מועלם

היצירה "לא מדויק" של נעמה מנור ורוני ברנט, המתהדרת בכותרת  "הטרגדיה הזוגית של דור ה-Y", מהווה כאירוע פופ-אפ תיאטרוני חדש שעומד להופיע בפאבים שונים ברחבי הארץ – כל פעם במקום אחר. הבכורה שאני ראיתי התקיימה ב"תדר – בית התרבות של סולידאריות", בתל אביב. החלל, שמעולם לא הייתי בו, לא נראה כמו פאב בכלל. הכיסאות היו מסודרים במעגל, לא היה אף שולחן, והבר היחיד היה בפינה של החדר ומכר רק בירה ויין. לא פאב קלאסי, אבל בטח לא הצגה קלאסית. שלושת השחקנים כבר רקדו בתוך הרחבה העגולה, מחכים עד שכל הקהל יתיישב. ואז, כאילו משום מקום, מחיאות כפיים החלו, וגם ההצגה.

ההצגה עצמה מורכבת מסצנות קצרות ותלושות מתוך חיי זוגיות מילניאלית. לפעמים בן עם בת, לפעמים בת עם בת, אבל אף פעם לא דמויות מוגדרות וקבועות. אין איזשהו סדר או נראטיב ברור לעקוב אחריו. ההצגה קופצת משתי בנות מפלרטטות במועדון לזוג עייף בביתם, תשוש מדי מכדי לעשות סקס, ואז חוזרת לזוג בתחילת הזוגיות. אחד ההישגים הגדולים של ההצגה היא המודעות העצמית שלה. "הטרגדיה הזוגית של דור ה-"Y זו כותרת קצת מפחידה לכל מי שלא שייך לדור ה-Y (וגם חלק מאלה שכן). יש משהו קצת קרינג'י או סחי במילינאליים, שהרבה רוצים להתרחק ממנו. אבל היוצרים פה לא מתחמקים או מתכחשים לחלקים האלה בדור שלהם, אבל גם יודעים איך להשתמש בהם בעדינות, בלי להפוך את עצמם לקריקטורה. הדמויות שומעות שירים של גרין דיי ורואות "חברים", אבל לא מתנהלות בצורה מגוחכת.

הישג זה, מתעצם בזכות שלושת השחקנים: אריאל קורט, מירב שישא ונעמה מנור, שעובדים יחד היטב. הכימיה ביניהם טובה, והם מצליחים להעביר רגעים אינטימיים ואנרגטיים, ואפילו מילניאליים, בלי טיפת מבוכה ובמלוא העוצמה. כלי גדול מאוד שהשחקנים משתמשים בו היטב זה תנועה – ניכר שהחלל הלא רגיל לא מגביל את השחקנים, אלא להפך, הם יודעים איך להשתמש בו – הם שוכבים על הרצפה, עומדים על הבר, יושבים בין הקהל וזזים מאחוריו. אין תחושה ואף לא רגעית, שזוהי הפעם הראשונה והאחרונה שלהם בחלל הזה. גם המוזיקה של רועי בקר, שלעיתים מתוקלטת ולעתים מנוגנת, עשויה היטב ועוזרת יפה במעברים בין הסצנות התלושות.

אבל כל אלו לא מתגברים על הבעיה העיקרית של ההצגה – היא לא מספיק מעניינת. גם אם בבסיס של חלק מהסצנות יש איזו אמרה מעניינת על זוגיות, היא לא מתוקשרת לקהל בבהירות. או במילים אחרות, לא ברור מה ההצגה מנסה להגיד. זוגיות זה טוב? זה רע? זה לא זה ולא זה? גם אם יש סצנה מצחיקה עם דיאלוג קולח על סקס כנגד אהבה, היצירה השלמה נותרת מעומעמת מבחינת המסר שהיא מבקשת להעביר. הניסיון לייצר איזו תחושה של התקדמות נעשית באופן די שטוח, כשמשפטים שנאמרו בתחילת היצירה נאמרים שוב בסוף בהקשר אחר, אלא שלא ברור למה הם נאמרים שוב ומה הפער בין ההקשרים אמור בדיוק להגיד. הדמויות עומדות במקום והסצנות לא נהיות פרועות יותר או עדינות יותר, אלא רק עוברות בין דיאלוג אחד על זוגיות לדיאלוג אחר של זוגיות. ועם כמה שהדיאלוגים קולחים ולא צורמים, והכימיה של השחקנים טובה – יש גבול לכמה האלמנטים האלו יכולים לסחוב לבדם.

בסופו של דבר, ההצגה הזו היא במובנים רבים בדיוק מה שהיא הבטיחה. היא מספרת באמצעות קטעים-קטעים על זוגיות בדור ה-Y. אבל, בדרך כמעט טרגית, היא לא כל כך מדויקת.

לא מדויק

יוצרות: רוני ברנט ונעמה מנור

שחקנים: אריאל קורט, מירב שישא, נעמה מנור

הפקה: ליאור זכאי

דרמטורגיה: נעמה שחר

מוזיקה: רועי בקר

מועדים קרובים:

28/6/23             המרץ 2

כדאי ואף רצוי לעקוב אחר מועדים נוספים בפייסבוק או באינסטגרם (lo meduyak), הקרוב לביתכם.