"יש עוד מישהו בחדר" של מרכז נא-לגעת עוקף את כולם בעיניים עצומות

מאת: איתמר מועלם

"מרכז "נא לגעת" הוא מרכז תרבות ואמנות ללא מטרות רווח, יחיד במינו בעולם, המהווה מקום מפגש בין אנשים חרשים-עיוורים, חרשים ועיוורים והקהל הרחב. מרחב בו מתקיים דיאלוג שוויוני המקדם את הצרכים והשאיפות של כל אדם, מתוך אמונה שכל בני האדם שווים ולכל אחד יש הזכות לקבל על עצמו את החובה לתרום לחברה.". כך, כתוב באתר המרכז, וזו, פחות או יותר, הייתה גם תפיסתי לגבי מרכז "נא לגעת" ולגבי היצירות העולות על במתו – יצירות מחבקות, מחנכות, המיועדות לכל המשפחה ובעלות מטרה ברורה. לכן, כה הופתעתי מהיצירה החדשה שלהם, "יש עוד מישהו בחדר", הראשונה (כך גיליתי בדיעבד) שמוגבלת לגילים 16 ומעלה.

ההצגה הנה מותחן אודיו בחושך. הקהל המצומצם מובל פנימה, אל תוך עלטה מוחלטת לה הסדרנים קוראים "מסעדה". ואכן, לכל צופה יש כיסא המיועד לו הנמצא מול שולחן שניתן רק להניח שסביבו יושבים כל הקהל. וכמובן, כיאה למסעדה, מול כל סועד יש כוס מימוזה וצלחת זיתים, גבינות ופיצוחים. לאחר מכן הקהל מקבל הנחיה לשים את האוזניות שהוא קיבל עוד לפני הכניסה ל"אולם". ואז ה"הצגה" מתחילה.

הטריק הגדול של היצירה זה שהיא למעשה אינה "הצגה", במובן שאין בה שחקנים חיים על הבמה. היוצרים, הן מבחינה אמנותית והן מבחינה טכנית, הם אור מצא ואלכסה לרנר מחברת אודיודרמה. את ההקלטות של השחקנים הם עשו בחלל עצמו ולא באולפן, וכך יוצא שעבור הקהל החוויה היא שהשחקנים נמצאים שם איתם. כך, לא רק שההתרחשות מתקיימת סביב הקהל, אלא הוא עצמו חלק מההתרחשות. זו חתיכת יצירה אימרסיבית ייחודית שניתן להשיג רק בזכות ההקשר של החושך ושל מרכז "נא לגעת". הסאונד עשוי היטב ולא נשמע מצועצע או כזה שנערך והונדס באולפן, ברמה שבהתחלה חשבתי שאני פשוט שומע את הלחשושים של הקהל מהעבר השני של השולחן שמוקלט בלייב ומשודר לאוזניות ולא שחקנים שהוקלטו מראש. המגרעות היחידות של ההקלטות היו במעברים בין הסצנות, בהם ניתן לשמוע בבירור שינוי בסאונד שמוציא אותך מאווירת האימה שמהונדסת לאורך ההצגה.

אבל מה שממנף את היצירה הזו מטריק אמנותי שבא להעביר מסר ליצירה פורצת גבולות זה העלילה, שבמהותה, אינה קשורה לתמות של מרכז נא-לגעת. ההצגה היא תעלומת רצח אגתה-כריסטי-סטייל, מעובדת לישראל ולחדר החושך. היא מגוללת את סיפורן של חמש דמויות מהאליטה הישראלית המגיעים מתחומי חיים שונים, שנאספים לארוחת ערב בחדר חושך, אשר במהרה מסתבכת כשהסודות האפלים ביותר שלהם נחשפים ואחד-אחד הם נהרגים על ידי המארח הסודי שלהם. זוהי יצירה בוגרת, גסה ומינית בדיוק כמו התעלומות של אגתה כריסטי, והיא נוקבת ומלאה ביקורת, גם אם לעתים שטחית מעט, כלפי החברה הישראלית. במילים אחרות, ליצירה יש בסיס ומחזה מעניין וייחודי, שרק מוסיפים ומעבים אותו במקום לגרוע ולהגביל.

גם השחקנים ביצירה, הכוללים בין היתר שמות גדולים כמו גיא לואל, שרה-פון שוורצה וגיל פרנק, עושים את העבודה שלהם במאה אחוז וממנפים היטב את האלמנטים של הקומדיה והאימה ביצירה. ראוי לציין במיוחד את גיל פרנק בתור המארח, עם קולו האימתני והמסתורי, ואת שרה פון שוורצה שלאחר שיחה עם היוצרים התגלה שהיא התעקשה לבצע את ההקלטות בחושך מוחלט כדי שגם נפילות והתנגשויות יהיו אמיתיות לגמרי.

סך הכול, "יש עוד מישהו בחדר", מעניקה למשתתפים בה חוויה ממש ייחודית ומעניינת בנוף התיאטרון הישראלי, ומצליחה להעביר את הערכים של מרכז "נא לגעת" באופן בוגר, לא צפוי, וממש, ממש מהנה. וגם הגבינה והמימוזה ממש טעימות.

יש עוד מישהו בחדר

מרכז נא לגעת

יוצרים: אור מצא ואלכסה לרנר – אודיודרמה

משתתפים ביצירה: גיא לואל, שרה פון שוורצה, גיל פרנק, חיים זנאתי, סלווה נקארה, דיוויד בילנקה, סולימאן חוסייסי ויפתח קמינר.

מועדים נוספים:

9/4/23 18:30, 21:00

10/4/23 18:30, 21:00

למועדים נוספים באתר "נא לגעת" – הקליקו על הלינק