אלון אופיר: "הבנתי שיש פה משהו גדול"

לרגל 25 שנים להצגה האיקונית "המורדים" שעלתה בתיאטרון הקאמרי – סדרת ראיונות עם יוצרת ושחקני ההצגה.

והפעם – עם השחקן והבמאי אלון אופיר.

מאת: דנה שוכמכר

אלון אופיר, מי שגילם את דמותו של הקצין הבריטי וויליאמס בהצגה "המורדים", זוכר היטב את רגע הזכייה שלו בפרס התיאטרון ואת הרגע בו הבין שההצגה עומדת להיות שלאגר. שוחחתי איתו על תהליך היצירה, על העבודה עם עמרי ניצן ועל נקודות הדמיון בינו לבין וויליאמס. כתבה שלישית בסדרה.

זכית בפרס שחקן המשנה עבור התפקיד- מה אתה זוכר מהמעמד הזה?

"אני זוכר היטב את הסיטואציה כי מלבדי היו מועמדים הוגו ירדן ויוסי ידין – לא האמנתי לרגע שאזכה בפרס. באתי בידיעה שלא אזכה כי הם שמות גדולים ומשמעותיים בתיאטרון הישראלי ולא עלה בדעתי לצפות לזכייה. כשאמרו את השם שלי אני זוכר מספר שניות שהכל היה בהילוך איטי ואז הכל חזר למהירות האמיתית. זאת הייתה התחושה."

בוא נחזור רגע להתחלה, האם עברת אודישן כדי להתקבל להצגה?

"לא. מבחינתי זה היה התפקיד היחידי שהייתי חייב לקחת באותו זמן, כך שלא יכולתי לסרב. אני יכול לספר שכאשר קראתי את המחזה לא ממש התחברתי לתפקיד. במחזה שקיבלתי וויליאמס דמות הקצין הבריטי מציג נאמבר עם חיילים המחופשים לנשים והרגשתי לא נכון באותה תקופה לגלם דמות שתפריע לי בהמשך הדרך כשחקן. בחרתי לעצב את דמותו של וויליאמס כפי שאני ראיתי אותו."

כיצד עיצבת את דמותו של וויליאמס?

"אני זוכר שפתאום הסתכלתי על השחקנים וראיתי שכולם עם שיער כהה ואני צריך לגלם קצין בריטי ולהיות שונה מכל האחרים. החלטתי לצבוע את השיער לבלונד ולקנות עדשות מגע בצבע כחול. היה לי חשוב ליצור את הזרות בהשוואה לדמויות האחרות. החלטתי לא לספר לשחקנים על השינוי ופתאום מצאתי את עצמי בסצנה בה אני רוקד עם לימור גולדשטיין, ותוך כדי הריקוד היא אמרה לי 'משהו נראה לי מוזר אצלך היום' ואז היא הבחינה בשינוי. אמנם הקהל שישב באולם לא היה יכול להבחין בשינוי הזה, אבל אני יכולתי ומהמקום הזה מצאתי את תחושת הזרות אשר הייתה קיימת בוויליאמס.

בנוסף, אני זוכר את העבודה עם בריאן הריס שהיה מעצב התאורה והגיע בשבוע הטכני. הוא ממוצא בריטי והוא ראה אותי והוא נתן לי הוראות כיצד עליי לנהוג בתור בריטי. הוא אמר לי, 'כאשר אתה מעשן, אל תצמיד את המרפק לגוף',  ממקום מושבו בעמדת התאורה הוא נתן לי את הניואנסים האחרונים שהיו חסרים לי לעיצוב הדמות. לקחתי את העצות שלו בשתי ידיים והבנתי שיש לי פה משהו גדול."

מה אתה יכול לספר על העבודה עם עמרי ניצן?

"קודם כל, ההחלטה שהדמות שלי תדבר באנגלית הייתה החלטה שלו וזה הפך את הקערה על פיה. להציג את הטקסט באנגלית מול קהל ישראלי זאת הייתה החלטה שלו וזה התברר כהחלטה נכונה ביותר. עמרי לא התפשר והביא את אנשי המקצוע הטובים ביותר שיעבדו ביחד איתי. כך למשל, הגיעה דון נדל מי שהייתה שחקנית בטלוויזיה החינוכית בתוכניות האנגלית והיא לימדה אותי אנגלית.

דבר נוסף, עצם זה שלא הייתה תפאורה גרנדיוזית ורק הקרנות וידיאו, הצליח להעביר את כל המשקל לשחקנים והתוצאה הייתה הצגה של שחקנים בה לטקסט יש משמעות רבה. לא הייתה במה יוצאת ונכנסת, אמנם הוידיאו היה חדשני, אבל הכל נשען על המשחק. בסופו של דבר, מדובר על שתי סצנות משמעותית ביותר לדמות – הסצנה של המועדון בה וויליאמס מפלרטט עם מרתה והסצנה בה הוא נרצח. סצנה אחת סוגרת את המערכה הראשונה וסצנה אחרת פותחת את המערכה השנייה בתוך מחזה ארוך.

למעשה, בקלות דמותו של וויליאמס הייתה יכולה להיעלם בתוך המחזה ולהיות אחד מהתפקידים הקטנים, אבל העובדה שהטקסט היה באנגלית שם את הדמות במקום אסטרטגי. אז הבנתי שאני נהנה לשחק את הדמות."

האם בקריאה הראשונה או בהצגות הראשונות הבנת שההצגה עומדת להיות פופולארי?

"יש לי איזה עניין עם עמרי ניצן, אני סוג של קמע במחזות שלו. לראיה, ההפקה הקודמת שעשינו ביחד, "משרתם של שני אדונים" בתיאטרון הבימה – ההצגה רצה למעלה מאלף הצגות. העבודה המשותפת שלנו כנראה הייתה מוצלחת מאוד כי התוצאה הייתה ש"המורדים" רצה 800 הצגות. בחזרות זה היה ברור שהמחזה מעולה, מה שהפך אותו להצלחה זה המשחק של הקאסט. עמרי ניצן השתמש בחוכמה באמצעים השונים כמו להקת הרקדנים וקטעי הוידיאו, אבל מעל הכל הייתה שם להקת שחקנים יוצאת דופן.

אני זוכר את עצמי נדהם מול השחקנים האחרים, מכמות הכישרון שהייתה שם ולכן ההצלחה הייתה  חייבת להתרחש. לפני כמה שנים ראיתי שוב את המחזה בהפקה אחרת, ואמרתי לעצמי, זה עובד. בין היתר, הייתה לי זכות לעבוד עם יוסי ידין, זכרו לברכה, ומדובר באייקון תיאטרון רציני. כל פעם שעמדתי לידו, נמלאתי יראת כבוד."

יש נקודות דמיון בינך ובין וויליאמס?

"היום אני אדם אחר, אבל בזמנו מצאתי את נקודות הדמיון. הוא היה פלרטטן כמו אוסקר וויילד, הוא אהב משפטי מחץ והשתעשע בהתנהגות החברתית, בזמנו זה התאים לי כמו כפפה ליד. אני חושב שככה גם ראו אותי ולכן קיבלתי את התפקיד. הייתי חיה חברתית מאוד משוכללת בזמנו, ידעתי להשתלב בכל סיטואציה חברתית."

---

לכתבות הקודמות בסדרה: