על ההצגה "סוסים על כביש גהה"

מאת: אביבה רוזן

הצגה שמבוססת על ספר היא תמיד מתכון להשוואה, מה טוב יותר ומה רע יותר. הפעם התשובה היא פשוטה: זה טוב וזה מצוין. בספרה של סביון ליברכט יש, כמובן, מורכבויות רבות שאינן באות לידי ביטוי בהצגה. הסיפור שמסופר על ידי הגיבורה, נינה, מציג את נבכי נפשה החולה. בהצגה איננו מבינים זאת בהתחלה. אנחנו רואים משפחה בעייתית, עם אב דומיננטי שכמעט כולם שנאו, שנפטר בתחילת ההצגה.

מכאן ואילך, האב מהווה בתור ציר מרכזי בעלילה שנפרשת לפנינו. הוא גיבור נעדר, וכל הדמויות האחרות הן מריונטות שלו. זוהי בחירה גאונית של הבמאית מאיה שעיה, שהצליחה להפוך מת לגיבור מרכזי שהכל וכולם מתחברים אליו. מעבר לכך, זהו סיפורם של שני אחים ואישה אחת, ששניהם אוהבים ומתקשים להתמודד איתה. שני אחים ששנאו זה את זה כי היו בתחרות על אהבתו ותשומת לבו של אביהם הקשה, שהכל נעשה תמיד כדברו.

סוסים על כביש גהה | צילום: שמחה ברבירו

בהצגה של תאטרון "הספרייה" מככבים שחקני בית צבי לדורותיהם, כמו עידית טפרסון בתפקיד יודית היקית שהיא חיצונית למשפחה אך משמשת בה ציר מרכזי, המאהבת המיתולוגית של האב המת שממשיכה בשמו לתמרן את האירועים במשפחה. היא זאת שמזמינה את ירמיהו, האח שנשלח בתחבולות לגלות באלסקה, לקבורת אביו, למרות שהיא מודעת לתהליך המורכב שעומד להתרחש כתוצאה מהזמנה זאת. טפרסון משכנעת ומלהיבה בתפקיד שהיא עושה, ובמידה רבה גונבת את ההצגה מכל האחרים, עם מבטא יקי ברלינאי בולט ודמות מאופקת אך סוערת.

האח שחוזר הביתה, לא לגמרי יציב נפשית, אך נחוש בהחלטתו לקבל חזרה את שמגיע לו מהירושה שכבר מזמן איננה ואת האישה שנגזלה, כך לדעתו, על ידי אחיו. במהירה מסתבר כי האישה, נינה הבלתי יציבה, נכנעת מיד לקסמיו ומתחברת לאהבתה הנושנה, שמערערת אותה לגמרי.

מכאן, הולכים ומתגלים שקרים וסודות משפחתיים שמסבכים את חיי כולם, אך בסופו של דבר חוזרים הדברים לעצמם. אח אחד חוזר לאלסקה כשהוא משאיר מאחוריו חיים שהתנפצו והשתנו, והאח שלקח על עצמו את מה שהותיר מאחור, חוזר לשאת את המשא. הכל, כך נראה, לפי תוכנית אב שטנית שהותוותה על ידי המת ושלוחתו עלי אדמות, יודית היקית.

צילום: שמחה ברבירו

הצלחת היצירה מבוססת על שחקנים מעולים, ותיקים וחדשים, בימוי שמגלה כישרון רב ותפאורה אסתטית, מלאה בפרחים וצמחים שמגדלת המשפחה החקלאית במושב שלצד כביש גהה, אך גם כזאת שמאפשרת לצופים להבין מיד ששום דבר איננו אסתטי כפי שהוא נראה. התפאורה מגלה שמץ של דלות שמכסה על מהומה רבה המסתתרת מאחורי וילונות סתורים. כל אלו, בנוסף להזדהות ולהתלהבות שנוצרו על ידי הקאסט והעשירו את הנעשה על הבמה ומאחורי הקלעים, יצרו הצגה שמשאירה את חותמה זמן רב אחרי שהיא מסתיימת.

ההצגה מעוררת מחשבות על יחסים בין גברים ונשים, בין אחים, בין הורים לילדיהם ומערכות יחסים בכלל, שעולות ומציבות סימני שאלה רבים. לא תמיד העברה של ספר להצגה צריכה להיות נאמנה לגמרי למציאות, לעיתים רצוי שהיא תיקח את הרעיונות הספרותיים ותביא אותם בצורה ההולמת את הבמה. כך נעשה בהצגה הזו. שאפו.

סוסים על כביש גהה

תיאטרון הספרייה

מאת: סביון ליברכט

בימוי: מאיה שעיה

בהשתתפות בוגרי בית צבי: מורן בן אריה (טחן), אודי בן דוד/שי אגוזי, גיא לואל, סופי נוז'יקוב/טל סגל, אורה מאירסון/עידית טפרסון, יוגב אטיאס/דניאל נחמן

עיצוב תפאורה: שמעון קסטיאל

עיצוב תלבושות: ליה חוזה

עיצוב תנועה: קארין שניידר

מועדים נוספים:

14/2-5/3/2020

לשעות ולפרטים נוספים בדף ההצגה באתר תיאטרון הספריה – הקליקו על הלינק

סקירת ההצגה "קשר בלב"

מאת: אנה מינייב

ההתמכרות לסמים קשים מביאה עימה לרוב תוצאות שההתמודדות איתן קשה מנשוא. רבים נוטים לבחור בסם במחשבה שזאת התרופה הכי יעילה למלא את החלל הריק בנפש, נפש אשר מתקשה להכיל את הכאב הבלתי מוסבר בתוכה.

תיאטרון הספרייה מעלה בבכורה ישראלית את ההצגה "קשר בלב", דרמה נוקבת שעלתה לראשונה בלונדון. ההצגה, מאת דיוויד אלדרידג', מוצגת על במת תיאטרון הספרייה בנוסח העברי של עידו ריקלין ובבימויה של אתי רזניק. היא מגוללת את סיפורה של משפחה המורכבת משלוש נשים שעל פני השטח שומרות על אורח חיים נורמטיבי לחלוטין, אך בעצם קשורות האחת לשנייה בקשר שדורס כל אחת מהן בצורה חולנית. מסתבר כי הקשרים שנרקמים בלב הם הקשים ביותר להתרה והם גם אלה שמסוגלים להזיק לקרובים ביותר בצורה החמורה ביותר. כך מופיעות להן על הבמה אם ושתי בנותיה המכורות כל אחת בדרכה ללב המדמם. האם, אישה חסרת אונים שמכורה לטיפה המרה בסתר, מגלה כי בתה הצעירה, כוכבת ילדים מפורסמת, מכורה לסמים. לאחר שנתפסה בזמן שהשתמשה בהרואין בחדר ההלבשה של תוכנית ילדים מצליחה, מתחילים לצוץ הקשרים האפלים של האם עם בנותיה. את האם מגלמת עירית גדרון, שחקנית שמצליחה להיכנס לנעליים של אישה חלשה ולא יציבה, המעבירה את המסר שאימהות היא לא תפקיד מובן מאליו.

בתה הצעירה לוסי מתמכרת להרואין בצורה מאוד קיצונית ולאחר תלאות מזוויעות היא מחליטה לחזור לעצמה ולהיגמל לא רק מהסם, אלא גם מהקשר החונק שקיים בינה לבין אמה ואחותה הגדולה. לירית מאש- בטיש מגלמת את לוסי, דמות מורכבת שההתמכרות הקשה להרואין מפרקת אט אט את חייה והם הופכים לסבל פיזי ונפשי. התלאות שעוברת לוסי באים לידי ביטוי ברגעים מצמררים על הבמה בהם מצבה לא משאיר אוויר לנשימה. השימוש החברתי בסם הופך במהרה להתמכרות שהורסת את חייה של לוסי וגם את חייהם של הסובבים אותה, היא מאבדת את עצמה ודווקא משפחתה היא זאת שגורמת לה להישאר במעגל ההרס, לא בזדון, אלא באמצעות האהבה.

מתווך ההצגה "קשר בלב"

לאורך כל ההצגה מתעופפות להן לחלל מילות אהבה בקלילות צורמת. כמה קל להן להגיד שהן אוהבות האחת את השנייה, אך במהרה מתגלה טיבה של אהבה זו, אהבה הרסנית שמלפפת את חבליה ומהדקת אותם עד שהמילים עצמן מאבדות משמעות. אפילו כשמחליטה לוסי לצאת ממעגל ההתמכרות דואגת אמה להשאיר אותה בתוכו, מתוך דאגה, מתוך מחשבה שהיא צריכה לשמור על המצב יציב ועדיף לא לסטות לצדדים ולעזור לבתה באמת. היא אוהבת אותן, באמת, גם את לוסי וגם את אנג'לה הבת הבכורה שעסוקה בלהסתיר את פצעיה העמוקים. גם היא מכורה לסוג אחר של איבוד שליטה. ליטל שמש מגלמת את האחות הסוררת, דמות שמסתירה בצורה אמינה כל כך את חולשותיה, שעד שנופל האסימון שהיא בדיוק כמוהן, ניתן להבין ולהזדהות בקלות עם הרצון שלה להתרחק מהמשפחה ההרוסה שלה. לשלושת הנשים האבודות הללו מצטרף שחקן בשם גיל ויינברג שנכנס ויוצא מהבמה בוריאציות שונות של דמויות שאיתן נפגשת לוסי מתחילת ההתמכרות ועד סופה, שהצטברו לשש דמויות שונות ומרתקות, כל אחת בדרכה.

אל תחשבו שמוסד גמילה הוא פתרון מידי לכל מכור שמגיע אליו, אל תחשבו גם שהפיכחות קלה יותר מהשפעת הסם. זה תהליך בלתי נסבל שאיתו מגיעה האשמה, הכעס, הפחד, תחושה שהחיים נגמרו ומשם עוד הרבה עליות וירידות. כל אלה לצד אם שממשיכה לתחזק את מעגל ההרס מכיוון שהיא לא מכירה דרך פעולה אחרת ואחות קנאית שלא רוצה שום קשר עם משפחתה, כשמנגד אנשים נצלנים, דילרים רצחניים ואנשי תקשורת חטטניים. אבל יש גם אנשים טובים במעגל הזה, יעל ברנפלד מגלמת את מרינה, האחראית שמקבלת את לוסי במוסד הגמילה ועוברת איתה תהליך קשה של גמילות ותובנות לגבי עצמה וסביבתה.

התובנה הכי קשה להכלה היא שבכדי להתנקות באמת, להיגמל, צריך לשחרר את הקשרים בלב ולצאת לחופשי בכוחות עצמך. זאת לא הצהרה קלה לומר על משפחה, אבל הלב רוצה לפעום בכוחות עצמו. אבי שכוי עיצב את התפאורה בדיוק בהתאם ללב, שריר שמזרים דם מחדר לחדר. על רקע לבן של בית חולים ניצבים להם פריטים אדומים בוהקים שמעידים על הדם, על הלב ועל הזעקה שעולה ממנו. במאית ההצגה, אתי רזניק, לא ויתרה על שום פרט בתהליך, קשה ככל שיהיה, היא נשארה נאמנה למציאות ועל כך מגיעה לה הערכה גדולה. הדמויות על הבמה נראות כל כך אנושיות ומחוברות לנפשן המתפוררת, עד שלעיתים נדמה כי ההתמכרות לקשרים שבלב מוכרת לכל אחד מאיתנו.

הצגה חשובה ומעוררת מחשבה.

עקבו אחר התאריכים הבאים באתר תיאטרון הספרייה

ביקורת על ההצגה "גג שקוף"

מאת: אנה מינייב

אהבתי רבת השנים לתיאטרון טמונה ברגעים הכי אינטימיים, הכי כנים, על הבמה וכשאלה צצים אין מרוגשת ממני. ההצגה "גג שקוף", המציגה בתיאטרון הספרייה, היא מסוג ההצגות הללו, שגורמות להתבוננות חרישית פנימה, מעלות מחשבות אפלות ומשאירות אותי עם דמעה בקצה העין. אין זו טלנובלה סוחטת דמעות, אלא בסך הכל מחזה על החיים עצמם שמותירים בנו חללים ריקים שמתעקשים להתאחות. את המחזה כתב דיוויד הר, מחזאי בריטי, שהעלה על הכתב בצורה מדויקת את התחושה הנוראית מכל- הבדידות. את המחזה תירגם לנוסח עברי איתן בלום והתוצאה – טקסט מבריק שביו שורותיו ישנה פשטות כובשת וכאב עמוק. אל הטקסט נוסף הבימוי של מיטקו בוזקוב, במאי מעורר השראה, המזכיר לי אנושיות מה היא. אט אט טווה בוזקוב על הבמה סיפור נוגע ללב שצובט עד כאב.

בלילה קר אחד נפגשים קירה וטום בדירתה בכדי לנסות להזיז את הגלגל אחורה, משימה שנראית בהתחלה כאפשרית והגיונית למדי. אשתו של טום נפטרה וכעת הוא וקירה יכולים לממש את אהבתם שנקטעה לאחר שהרעיה גילתה על הקשר הרומנטי ביניהם. ככל שעובר הלילה הם מבינים כי לא כל גלגל ניתן להשיב לקדמותו והם מוצאים עצמם נאבקים בין אהבה לאשמה, בין רצון עז לחום לבין השלמה שחיבורם העצום האחד לשנייה נותר נחלת העבר. באמצע כל הדרמה הזאת ישנו גם הבן של טום שמייחל שקירה תחזור לאביו בכדי שהוא יחזור לעצמו וימצא פיסת מחילה. אביהוד תדהר מגלם את דמותו חסרת האונים של הבן והוא עושה זאת ברגישות רבה, דבר אשר נדרש כאשר נוגעים בדמות של ילד שעולמו קורס כמו לגו והוא ממהר לאסוף את החלקים בכדי להחזיר את המצב לקדמותו. הוא חד ושברירי באותה נשימה, הכעס שלו מתפשט בחלל האולם ומעורר הזדהות כלפיו.

שני רוטנברג, שחקנית צעירה, מרתקת, מלאת ביטחון וחן, עושה עבודה נפלאה. היא מגלמת את קירה, המאהבת לשעבר של טום שהייתה רגילה לחיים של עושר וכל טוב אך בחרה לעצמה חיים אחרים. כיום היא מורה לחינוך מיוחד העובדת עם ילדים ומרגישה שליחות ומחויבות כלפיהם. היא חיה בדירה לא גדולה ומוצאת אושר בדברים אחרים. לאורך ההצגה היא עוברת תהליך של השלמה עם האובדן של טום ובעיקר השלמה עם מי שהיא בתור אדם, אישה אידיאליסטית שנלחמת עבור אמונותיה ולא נותנת לאיש להניע אותה מדרכה. את טום מגלם יורם טולדנו, שחקן שהנוכחות הבימתית שלו לא ניתנת לערעור. אי אפשר להוריד ממנו את העיניים והעוצמה שלו חודרת לעצמות. הדמות של טום היא ההפך הגמור מקירה, הוא קפיטליסט, איש עסקים ממולח, דעתן שלא מוכן להבין מדוע קירה השתנתה. בעיניו האושר טמון בכל אלה והיא סתם יפת נפש שבורחת מהאמת. אך בעיקר הוא חש אשמה על כך שאשתו גילתה על הרומן עם קירה ואחר כך חלתה ונפטרה, הוא מחפש את סליחתה אך מוצא עצמו מתדרדר ללא יכולת השלמה. על רקע המצב המעורער של שניהם הם פותחים ביניהם זירת קרב שנמשכת לילה שלם ובסופו מגיעה ההכרעה.

סוף המחצית הראשונה מסתיימת במפגש אינטימי בין השניים, האור עולה והשחקנים יוצאים מהבמה. לרגע חשתי בלבול ולא הבנתי האם מדובר בהפסקה או בסופה של ההצגה, דבר שלא קרה לי בעבר. אני חושבת שהצורך האנושי שלי כבן אדם ייחל לסוף טוב וכך, רק לשבריר שנייה, הייתי רוצה שתגמר ההצגה. אך החיים לא פשוטים כל כך ואולי היה צורך בהפסקה הזאת בכדי להבין את מורכבות המצב. בסופו של יום, כולנו זקוקים לאהבה, לרגש המהפנט הזה, בכדי להרגיש בחיים, בכדי לדעת שמישהו זקוק לנו, אחרת מה הטעם בכלל להמשיך לחיות.

זוהי דרמה אנושית, חכמה ועשויה היטב, עם הומור נהדר וכאב צורם. האווירה על הבמה שבירה כל כך וכשהמציאות עולה על כל דמיון היא מובילה להבנה שכשהפערים עמוקים מדי כבר אין דבר שיצליח לגשר בין שני אוהבים שפעם מצאו נחמה אחד בזרועות השנייה. כיום הזרועות הללו חונקות את האמת הכואבת שמוכרחה להיאמר ועליהם לשאת בתוצאות, כבדות ככל שיהיו.

רוצו לראות!

ההצגות הבאות:

24/6 ,27/6 ,28/6 ,30/6

תיאטרון הספרייה, רמת גן.