סקירת ההצגה "קשר בלב"
מאת: אנה מינייב
ההתמכרות לסמים קשים מביאה עימה לרוב תוצאות שההתמודדות איתן קשה מנשוא. רבים נוטים לבחור בסם במחשבה שזאת התרופה הכי יעילה למלא את החלל הריק בנפש, נפש אשר מתקשה להכיל את הכאב הבלתי מוסבר בתוכה.
תיאטרון הספרייה מעלה בבכורה ישראלית את ההצגה "קשר בלב", דרמה נוקבת שעלתה לראשונה בלונדון. ההצגה, מאת דיוויד אלדרידג', מוצגת על במת תיאטרון הספרייה בנוסח העברי של עידו ריקלין ובבימויה של אתי רזניק. היא מגוללת את סיפורה של משפחה המורכבת משלוש נשים שעל פני השטח שומרות על אורח חיים נורמטיבי לחלוטין, אך בעצם קשורות האחת לשנייה בקשר שדורס כל אחת מהן בצורה חולנית. מסתבר כי הקשרים שנרקמים בלב הם הקשים ביותר להתרה והם גם אלה שמסוגלים להזיק לקרובים ביותר בצורה החמורה ביותר. כך מופיעות להן על הבמה אם ושתי בנותיה המכורות כל אחת בדרכה ללב המדמם. האם, אישה חסרת אונים שמכורה לטיפה המרה בסתר, מגלה כי בתה הצעירה, כוכבת ילדים מפורסמת, מכורה לסמים. לאחר שנתפסה בזמן שהשתמשה בהרואין בחדר ההלבשה של תוכנית ילדים מצליחה, מתחילים לצוץ הקשרים האפלים של האם עם בנותיה. את האם מגלמת עירית גדרון, שחקנית שמצליחה להיכנס לנעליים של אישה חלשה ולא יציבה, המעבירה את המסר שאימהות היא לא תפקיד מובן מאליו.
בתה הצעירה לוסי מתמכרת להרואין בצורה מאוד קיצונית ולאחר תלאות מזוויעות היא מחליטה לחזור לעצמה ולהיגמל לא רק מהסם, אלא גם מהקשר החונק שקיים בינה לבין אמה ואחותה הגדולה. לירית מאש- בטיש מגלמת את לוסי, דמות מורכבת שההתמכרות הקשה להרואין מפרקת אט אט את חייה והם הופכים לסבל פיזי ונפשי. התלאות שעוברת לוסי באים לידי ביטוי ברגעים מצמררים על הבמה בהם מצבה לא משאיר אוויר לנשימה. השימוש החברתי בסם הופך במהרה להתמכרות שהורסת את חייה של לוסי וגם את חייהם של הסובבים אותה, היא מאבדת את עצמה ודווקא משפחתה היא זאת שגורמת לה להישאר במעגל ההרס, לא בזדון, אלא באמצעות האהבה.
מתווך ההצגה "קשר בלב"
לאורך כל ההצגה מתעופפות להן לחלל מילות אהבה בקלילות צורמת. כמה קל להן להגיד שהן אוהבות האחת את השנייה, אך במהרה מתגלה טיבה של אהבה זו, אהבה הרסנית שמלפפת את חבליה ומהדקת אותם עד שהמילים עצמן מאבדות משמעות. אפילו כשמחליטה לוסי לצאת ממעגל ההתמכרות דואגת אמה להשאיר אותה בתוכו, מתוך דאגה, מתוך מחשבה שהיא צריכה לשמור על המצב יציב ועדיף לא לסטות לצדדים ולעזור לבתה באמת. היא אוהבת אותן, באמת, גם את לוסי וגם את אנג'לה הבת הבכורה שעסוקה בלהסתיר את פצעיה העמוקים. גם היא מכורה לסוג אחר של איבוד שליטה. ליטל שמש מגלמת את האחות הסוררת, דמות שמסתירה בצורה אמינה כל כך את חולשותיה, שעד שנופל האסימון שהיא בדיוק כמוהן, ניתן להבין ולהזדהות בקלות עם הרצון שלה להתרחק מהמשפחה ההרוסה שלה. לשלושת הנשים האבודות הללו מצטרף שחקן בשם גיל ויינברג שנכנס ויוצא מהבמה בוריאציות שונות של דמויות שאיתן נפגשת לוסי מתחילת ההתמכרות ועד סופה, שהצטברו לשש דמויות שונות ומרתקות, כל אחת בדרכה.
אל תחשבו שמוסד גמילה הוא פתרון מידי לכל מכור שמגיע אליו, אל תחשבו גם שהפיכחות קלה יותר מהשפעת הסם. זה תהליך בלתי נסבל שאיתו מגיעה האשמה, הכעס, הפחד, תחושה שהחיים נגמרו ומשם עוד הרבה עליות וירידות. כל אלה לצד אם שממשיכה לתחזק את מעגל ההרס מכיוון שהיא לא מכירה דרך פעולה אחרת ואחות קנאית שלא רוצה שום קשר עם משפחתה, כשמנגד אנשים נצלנים, דילרים רצחניים ואנשי תקשורת חטטניים. אבל יש גם אנשים טובים במעגל הזה, יעל ברנפלד מגלמת את מרינה, האחראית שמקבלת את לוסי במוסד הגמילה ועוברת איתה תהליך קשה של גמילות ותובנות לגבי עצמה וסביבתה.
התובנה הכי קשה להכלה היא שבכדי להתנקות באמת, להיגמל, צריך לשחרר את הקשרים בלב ולצאת לחופשי בכוחות עצמך. זאת לא הצהרה קלה לומר על משפחה, אבל הלב רוצה לפעום בכוחות עצמו. אבי שכוי עיצב את התפאורה בדיוק בהתאם ללב, שריר שמזרים דם מחדר לחדר. על רקע לבן של בית חולים ניצבים להם פריטים אדומים בוהקים שמעידים על הדם, על הלב ועל הזעקה שעולה ממנו. במאית ההצגה, אתי רזניק, לא ויתרה על שום פרט בתהליך, קשה ככל שיהיה, היא נשארה נאמנה למציאות ועל כך מגיעה לה הערכה גדולה. הדמויות על הבמה נראות כל כך אנושיות ומחוברות לנפשן המתפוררת, עד שלעיתים נדמה כי ההתמכרות לקשרים שבלב מוכרת לכל אחד מאיתנו.
הצגה חשובה ומעוררת מחשבה.
עקבו אחר התאריכים הבאים באתר תיאטרון הספרייה
