פסטיבלים, גבירותי ורבותי, פסטיבלים!

על פסטיבלי סוכות 2018

מאת: מרתה יודעת

עוד שנה עברה ועוד שנה התחילה, והנה, סוכות עומד להפציע בשנית. זה תמיד מפתיע את מרתה, המעבר החד הזה בין חום יולי אוגוסט שנמרח ונמתח ומצמית איברים ואימהות רצוצות לבין חגי תשרי, שהפעם הגיעו מוקדם מהרגיל. אם תרצו או לא תרצו, הסתיו כבר כאן, העלים מאבדים את דעתם ברחובות, הנמלים מתחילות לארוז את הדברים ולסדר את הקן לחורף, והיורה, הו, היורה כבר ירד במלוא זעפו. אז כמו בכל שנה, גם עכשיו חופשת סוכות הולכת להיות גדושה בפסטיבלים והצגות שחבל לכם להפסיד. מאחר שיש כל כך הרבה פסטיבלים השנה, שקשורים באופן ישיר או עקיף לתיאטרון, מרתה ריכזה עבורכם את העיקריים והשווים מביניהם. תיהנו!


פסטיבל עכו הבינלאומי לתיאטרון אחר

הפסטיבל הוותיק חוזר לשנה ה-39 שלו. בניצוחו של המנהל האמנותי שלום שמואלוב, הפסטיבל משנס מותניו, רותם את חירות קולו ומציע תיאטרון בועט, חדשני ובהתאם לשמו, אחר.  מבחינת שמות ההצגות המתחרות השנה, ניכר כאילו יצאו מהעונה החדשה של משחקי הכס: גירוש, הגירה, בריחה ; שמימיים ; רעב ; המקום ינחם אתכם ; הטקס שלא היה ; דרקונים וזונות ; זולה 2000 ; עטלפים בלי כנפיים. בנוסף, הפסטיבל הנוכחי החכים להעשיר את ההצגות הבינלאומיות, הכוללות בין היתר Vox in Deserto מאוזבקיסטן וארצות הברית, על שני שחקנים מפורסמים המוצאים עצמם פליטים במקום זר ו-My Teacher's Living Room מגרמניה, מופע תיאטרון ו-וידאו ארט על שחקן גרמני המבקש לחשוף את נקודת מבטו האישית, והייחודית יש לציין, על איש התיאטרון הישראלי יוסף מילוא ז"ל. אחח, מרתה זוכרת את הפעם ההיא בה צפתה בפסטיבל באיזה שחקן מחו"ל שעשה עיבוד למקבת בביצוע בובות, אותן הזיז ודיבב. זה היה מרתק, קצת מיושן, אבל מרתק.

גולשים בזמן - rachel dane

מתוך מופע הרחוב "גולשים בזמן". צילום: Rachel Dane

בכל מקרה, אם נחזור לענייננו – גם השנה הפסטיבל מציע אינספור מופעי תיאטרון רחוב שיופיעו לאורך החומות ורחבת העיר העתיקה. לאנשי תיאטרון, הפסטיבל הזה מהווה בגדר פגישת מחזור, כי תמיד תפגשו שם מישהם שעבדתם איתם בעבר. לחובבי תיאטרון באשר הם, כדאי להצפין לעכו ולהעביר את היום באולמות התיאטרון המפעימים ובין החומות, וכמובן, לנוח על חומוס וקפה אסלים בשוק.

מועד הפסטיבל: 24-27/9/18

לפרטים ומועדים – הקליקו על הלינק


פסטיבל קצת אחרת – תיאטרון אורתו-דה בשיתוף תיאטרון בית ליסין

קבוצת אורתו-דה, בניצוחו של יוצר התיאטרון הבלתי נלאה ינון צפריר, יצרה שיתוף פעולה מעניין למדי עם תיאטרון בית ליסין ומציגה את הפסטיבל "קצת אחרת" שעומד להתקיים בבית ציוני אמריקה בתל אביב. מלבד הצגות וותיקות לצד חדשות מבית היוצר של "אורתו-דה", הכוללות בין היתר את "אבנים" ו-"אי שפיות" וכן, את הצגת הבכורה ל-"ספיקלס", הפסטיבל מציע גם יצירות מרתקות מחו"ל, כגון "הדיילת הכתומה" ו-"גו סולו", של קבוצת התיאטרון הצ'כית Tukkers Connexion. חלק מההצגות הנן ללא תשלום.

מועד הפסטיבל: 27-29/9/18

לפרטים ומועדים – הקליקו על הלינק


פסטיבל ירון – תיאטרון אורנה פורת

להורים מביניכם שמעוניינים להעשיר את הילדים במנה תיאטראלית משובחת, כדאי ללכת לאחת מהצגות פסטיבל ירון. הפסטיבל, על שמו של הצנחן ירון ירושלמי, חוזר בשנית ומציע מגוון מכובד של הצגות ילדים, הכוללות בין היתר את ההצגות "עכבר העיר ועכבר הכפר" (המיועד לגילאי 7-4), הודיני (לגילאי 12-8) ו-"רובין הוד" (לגילאי 12-6). חלק הארי מבין ההצגות מופיעות במוזיאון תל אביב לאמנות, בעוד אחדות עולות בתיאטרון הקאמרי.

מועד הפסטיבל: 26-28/9/18

לפרטים ומועדים – הקליקו על הלינק


פסטיבל יפו להצגות ילדים

בדומה ליתר פסטיבלי הילדים והנוער, גם פסטיבל יפו ה-12 מציע מבחר הצגות ומופעים המיועדים לכל המשפחה, הכוללים בין היתר את "שמוליק קיפוד", "דודה לאה" ו-"קרקס החנונים", מופע ללא מילים ובשיתוף הקהל, ברחבת התיאטרון. בהתאם לייחודיותו של תיאטרון יפו/התיאטרון הערבי-עברי, חלק מההצגות הנן בערבית, או דו-לשוניות.

מועד הפסטיבל: 29/9-2/10/18

 לפרטים מועדים – הקליקו על הלינק

דודה לאה - ז'ראר אלון

מתוך ההצגה "דודה לאה". צילום: ז'ראר אלון


פסטיבל צלילי ילדות

פסטיבל וותיק נוסף הוא פסטיבל צלילי ילדות העומד להתקיים בשנתו ה-18. הפסטיבל, המתקיים ברחבי תיאטרון חולון, מיועד לילדים, הורים ולצעירים בנפשם, וכולל הצגות, מופעים וסדנאות. בין היתר, תוכלו ליהנות מהצגות כגון "חייל הבדיל" (מיועד לגילאי 4 ומעלה) ו-"החתול במגפיים" (לגילאי 3 ומעלה), מופעים שונים, כגון "שירים וחברים" בהשתתפות יסמין קידר ויוצאי פלטפוס עידן אלתרמן, אבי גרייניק וירדן בר כוכבא , וכן, סדנאות שונות, כגון סדנת איור וקריקטורה.

מועד הפסטיבל: 25-27/9/18

לפרטים ומועדים – הקליקו על הלינק

משל טכנולוגי

על ההצגה "מאנקי ביזנס"

מאת: יאשה קריגר

נדמה שהשיח הטכנולוגי כובש את העולם. למעשה, נדמה ככה כבר די הרבה זמן, לפחות במשך מאה השנים האחרונות. אנחנו חיים ונושמים את הטכנולוגיה, קוראים ומדברים אותה, צורכים אותה, מתבוננים בה, מתמכרים אליה.. כעת נשאלת השאלה מה לגבי התיאטרון? כיצד הוא מתערבב עם השיח הטכנולוגי והאם יש לטכנולוגיה ביטוי על הבמה? לכאורה, התשובה היא כן. תהליכי הפקה בתיאטרון הושפעו ומושפעים מההתקדמות הטכנולוגית באופן בלתי נמנע. זה ברור עוד לפני שנכנסים לפירוט הפרמטרים המושפעים טכנולוגית: תאורה, סאונד, וידאו וכו'.

אך מעבר לשאלת העיסוק הטכנולוגי-צורני ישנה גם שאלת העיסוק בתוכן. עד כמה התיאטרון נותן ביטוי להלך הרוח הטכנולוגי מבחינת התכנים בהם הוא מתעסק? וכאן התשובה היא מעט שונה. בעוד שבמדיה המצולמת אנו רגילים לסדרות מדע-בדיוני ודרמות המתכתבות עם תרבות ההיי-טק המקיפה אותנו, הרי שעל במת התיאטרון, ובעיקר זה הממוסד, המצב הוא אחר. לא שאין הבלחות – יש. אבל ההנחה (הבלתי נאמרת, שמקורה אי-שם ברומנטיציזם הגרמני…), היא שהתיאטרון, כמו גם הספרות, עוסק קודם כל בנפש האדם. ונפש האדם, בשום אופן אינה יכולה להיות קשורה לאייפונים וטאבלטים.

במרווח הזה בדיוק מתפרשת קבוצת אורתו-דה עם העבודה החדשה שלה, "מאנקי ביזנס", עבודה שמוצגת בתכניית פסטיבל 'קליפה אדומה' לתיאטרון חזותי – משל פואטי. באולם הקטן של תיאטרון 'קליפה', מאחורי בריקדה של שקי-חול, מופיעות ארבע דמויות שחורות-רובוטיות, כאשר לכולן מרכז בקרה אחד (בצורת לפטופ של אפל, עם סמל עץ הדעת). הן מופיעות לאחר הכנסת התקע לשקע, ה-"ויהי אור" הטכנולוגי. מרכז הבקרה מניב אותות שהם סמלים המצטיירים על פניהן השחורות של הדמויות. נקודות וקוים שמתחברים לסמיילים, לסימני שאלה וקריאה ובהמשך כמובן לצלב, מגן-דוד וסהר. אנו עדים, למעשה, לבריאת העולם מזוית טכנולוגית.

מונקי - מעובד

בהמשך צצים ארבעה קופים (שלושה זכרים ונקבה) ומקפצים בג'ונגל שנוצר בן-רגע. הקופים מקיימים, או לפחות מנסים לקיים את התהליך האבולוציוני, כאשר אליהם מצטרפים (כמובן) נציגי שלוש הדתות. כל העסק של הקופים והדתות מוביל לסכסוך לא נעים ורווי טכנולוגיה, כשהכל מתחיל בעצם בריב על מי מבין שלושת הזכרים יזדווג עם הנקבה. עסק בנאלי, או כפי שהבטיחה זאת התכניה – משל.

המסרים במופע הם פשוטים (ואולי אפילו גסים), אך הפשטות הזו היא פועל יוצא של סגנון המופע – ליצנות. זהו בראש ובראשונה מופע חוויתי הפונה אל החושים. הילדים בקהל נהנו בטירוף, גם אם הם עוד לא גדלו להיות אינטלקטואלים שמנהלים שיח על האיום הטכנולוגי. היכולת לעסוק בטכנולוגיה ברמת התוכן והצורה ויחד עם זאת לשמור על הצביון הליצני של המופע – זהו ההישג הגדול של אורתו-דה 'במאנקי ביזנס'.

החוויה הרב-חושית הזאת מביאה את השיח הטכנולוגי אל קדמת הבמה, כאשר תוך כדי כך היא משתמשת באימאג'ים ויזואליים יפהפיים, עבודה תנועתית עשירה של הפרפורמרים וסאונד כייפי עם הרבה קריצות פופולאריות. החסרון היחיד שלה, אם להיות כנים, הוא שהיא קצרה מדי, כי נשארים עם המון טעם של עוד. אבל לפני שבאתי לראות הזהירו אותי שהעבודה נמצאת עדיין בתהליך, אז אפשר להירגע – כי בדיוק כמו בכל גאדג'ט, גם כאן – גירסא משודרגת אמורה להופיע בקרוב. 🙂

מאנקי ביזנס

קבוצת התיאטרון ORTO-Da

יצירה ובימוי: ינון צפריר

במאי שותף: דניאל זעפרני

שחקנים: מוטי סבג, נמרוד רונן, נועה פרומרמן, ינון צפריר

עיצוב תפאורה: מיקי בן כנען

עיצוב בובות: שרה פלי

דרמטורגיה: יפעת זנדני צפריר

עיצוב תאורה: אורי מורג

יעוץ וליווי אמנותי: אמיר אוריין ואבי גיבסון-בר-אל

עוזרת במאי ומפיקה: נועה לוי זיפמן

אבנים מלוטשות

על ההצגה "אבנים"

מאת: נמרוד עמית

מה קורה כאשר אבנים קמות לתחייה, כאשר הן מגולמות בידי חבורת שחקנים בשר ודם וכאשר הן נאלצות להתמודד עם קשת רחבה של סיטואציות אנושיות? זה מה שמנסה לגלות תיאטרון אורתו-דה, במופע "אבנים" (בבימויו של ינון צפריר). כל הסיטואציות מתרחשות על במה קטנה בגודל 3 מטרים בערך, המשתנה רק בהתאם לשינויי התאורה, הסאונד, האביזרים שעליה ודמיון הקהל.

האבנים במופע אינן אבנים אקראיות שנקרו לידי היוצרים בכדי להשתעשע בהן כבמעשה קרקס. דמויות האבנים מייצגות את אבני הפסל הידוע "מרד הגיטאות בדמייך חיי" של הפסל נתן רפפורט, הניצב על חורבות גטו וורשה שבפולין וביד ושם. ואכן, כל המאורעות שעוברות הדמויות מתקשרים לשואה ולמסע שעברו יהודי אירופה בעקבותיה. לעיתים הן מייצגות משהו כפשוטו (לדוגמא, אחת הדמויות מתקלחת בדוש המייצג את תאי הגזים), לעיתים הן מייצגות זווית חדשה או ביקורת (לדוגמא, בובה בדמותו של היטלר מוצגת כמנהיגת כת מודרנית), אבל תמיד הייצוג אינו דידקטי ושומר על הקו האסתטי המופלא של המופע.

מתוך "אבנים". צילום: רועי כוהן

האסתטיקה הזו נוצרת משילוב (שילוב נדיר באיכותו, לטעמי, לפחות בתיאטרון הישראלי) בין מרכיבי התיאטרון השונים, כגון תאורה, תלבושות, תפאורה וכו', אבל מעל לכולם מתבלטים השחקנים. בתחילה הם שוהים ב"פריז" במשך זמן מה, בהעמדה המחקה את פסלו של רפפורט. בזכות האיפור, התלבושות ויכולתם להישאר ללא ניע, ניתן אך בקושי להבחין כי על הבמה ניצבים שחקנים ולא פסל דומם. לאחר שהם "מתעוררים לחיים", ובהיעדר טקסט לאורך רוב המופע, הם מפגינים יכולת תנועה המתואמת האחד עם השני.

ה"אבנים", שעוברות לאורך המופע מספר תחנות מרכזיות בחיי אנוש, נראות בחלקים רבים של המופע כמייצגות דווקא של חיים ואנושיות. המתח הזה שבין "אבן" ל-"אדם" מתחזק גם בעקבות חוט השדרה העלילתי של המופע – השואה, אך לטעמי מוטיב זה הוא אכן אך ורק חוט שדרה, ומכאן גם האוניברסליות של המופע. "אבנים" עוסק בראש ובראשונה באדם. בכל אדם.

המופע החל את דרכו בפסטיבל הרחוב הבין לאומי לתיאטרון בבת-ים (2006) וזכה במקום ראשון. עד כה הוא הועלה יותר מ-400 פעמים בשלושים מדינות שונות וזכה בעשרה פרסים בין לאומיים (החשוב בהם הוא הפרס הגרמני "אחת מעשרת היצירות הגדולות בעולם לשנת 2007").

ובנימה אישית, "אבנים" הוא מופע נוקב, מצחיק, מדיר שלווה לעיתים, השומר לכל אורכו על אסתטיקה ותנועה מעוררות השתאות.

יוצר המופע ובימוי :ינון צפריר.

במאי שותף: דניאל זעפרני.

הפקה: תיאטרון "אורתו-דה".

עיצוב תפאורה: מיקי בן-כנען.

יעוץ וליווי אמנותי: אבי גיבסון בראל.

עיצוב פאות ואביזרים: טובה ברמן.

עיצוב תאורה: אורי מורג.

עיצוב פסקול: דניאל זעפרני וינון צפריר.

עיצוב בובות נעליים: אלית וובר.

עיצוב בובת היטלר: אורית ליבוביץ-נוביץ.

קריינות: ינון צפריר.

דרמטורגיה: יפעת זנדני צפריר.

שחקנים מבצעים ושותפים ביצירת המופע: אבי גיבסון בר-אל, אלעד עטיאס, מייקל מרקס, נוגה דאנגלי, מוטי סבג, ינון צפריר.

מופעים קרובים:  18.11.12, 20:30, צוותא.

                        5.12.12, 20:30, צוותא.