מאחורי הקלעים – מפי מ', מחזה קלאסי

מאת: נועה בן ארי

שלום, קוראים לי מ', מחזהו הקלאסי של ש'.  הגעתי לכאן כי אני מיואש.  אני לא ממש יודע מאיפה להתחיל.  תסלחו לי שאני קצת מתרגש.. פעם ראשונה שאני נמצא כאן ב"כתבים אנונימיים", בפורום מהסוג הזה..  נולדתי באנגליה, לפני קצת יותר מארבע מאות שנה.  פרי עטו של אחד מהגדולים בהיסטוריה.

לא היה פשוט לגדול עם אב חד-הורי ו"סלב", (למרות שאת עיקר ההערכה קיבל לאחר מותו) מה גם שהיינו משפחה מרובת ילדים.  אני יצאתי רציני, "דרמטי" מה שנקרא, אבל יש לי בין היתר גם אחים מצחיקים עם חוש הומור ואיתם היו הרבה "מריבות".  ולמרות כל זה, הרגשתי שהוא אוהב אותי וגאה בי.  בכלל, הוא נתן לכל אחד מאיתנו יחס אישי ואת תשומת הלב הנדרשת בכדי לגדול ולהתפתח.

ובאמת התחלתי את הקריירה מאוד מוקדם.  אבא היה הסוכן האישי שלי, כך היה מקובל אז. הייתי להוט להיכנס לביזנס.  את ההופעה הראשונה שלי בציבור, בשנת 1606, אני לא כל כך זוכר, הייתי קטן.   צצה שמועה שהשחקן הצעיר ששיחק את "ליידי" (אז שיחקו רק גברים) נפטר מחום גבוה באותו הלילה.  אתם בטח אומרים לעצמכם: "נו. צירוף מקרים, קורה…" זה גם מה שאני אמרתי.  לא נתתי לזה לערער את בטחוני.  אבל עם הזמן, דברים מוזרים החלו לקרות.

ב- 1672 שחקן שגילם את הדמות הראשית, רצח את "דאנקן" מאחורי הקלעים.

ב- 1849, באמריקה, יריבות ארוכה בין השחקנים וויליאם צ'רלס מקרדי ואדווין פורסט גרמה למהומה מחוץ לתיאטרון בין המעריצים של שני הצדדים, שכתוצאה ממנה נורו למוות 23 בני אדם.  במשך השנים לורנס אוליבייה, צ'רלטון הסטון וג'ון גילגוד נפצעו או כמעט נפצעו, תוך כדי ההפקה.  קלסי גרמר, "פרייז'ר", סובב את הקרסול בזמן החזרות ואף יותר מזה, והספיק לככב שלוש עשרה פעמים בלבד לפני שקברו את הפרויקט בשנת 2000. כל פעם מחדש, אני מנסה לשכנע את עצמי שהכול בסדר… זה קשה.  קורה, קורה אבל לא נעים…

אני שומע מה מדברים עלי מאחורי הגב. אומרים שאני מחזה מקולל, קוראים לי "המחזה הסקוטי".  מפחדים לצטט ממני או אפילו להגיד את השם שלי בתוך המבנה התיאטרון, בכל חדר שהוא…  מה אני אגיד לכם? זה שובר את הלב…

ואז כמובן מתחילות תיאוריות הקונספירציה. למשל שהמכשפות בסיפור הן בכלל שלוש אלות הגורל, ה"מירות" מהמיתולוגיה ואסור להתעסק איתן או שזה בגלל שיש שם המון קרבות עם חרבות. נו, באמת. אצל שאר בני המשפחה שלי אין חרבות? "רומאו ויוליה", "אותלו," "המלך ליר"? שם הכול שקט ושליו?

עצוב לי. עצוב לי כי אני מרגיש שהמזל הנאחס הזה רודף אותי.  למה דווקא אותי, ריבונו של עולם? אני מסתובב עם אות קין על הכריכה על לא עוול בכפי.  איך אני יכול לבוא לאנשים ולהגיד להם: "זה לא אני, זה אתם", כאשר העובדות מראות אחרת? אני פשוט לא מצליח לנקות את הכתם הזה ממני.

הייתי שמח לבקש מקהילת האמנים לפתוח את הלב.  הרי מה צריך מחזה בחיים? שיציגו אותו על הבמה בכבוד.  להתפרנס, לקבל תמלוגים  פה ושם.  זה הכול.  אמנם אין הנחתום מעיד על עיסתו  אבל אתם, אל תסתכלו בקנקן, אלא מה שבתוכו.  ואם לצטט את אבי המנוח מתוך אחי "המלט":  "הדברים כשלעצמם אינם טובים או רעים. הכול תלוי באופן שעליהם אנו חושבים."  תודה.

צ'אט ליל קיץ

מחזה-פייסבוק המנסה להתחקות אחר זהותו האמיתית של שייקספיר

מאת: יאשה קריגר

All the world's a stage,
And all the men and women merely players; They have their exits and their entrances  And one man in his time plays many parts

"כל העולם במה, וכל אנשיו ונשותיו שחקנים הם; יש להם את כניסותיהם ואת יציאותיהם, ואדם אחד משחק תפקידים רבים"

ויליאם שייקספיר, מתוך "כטוב בעיניכם"

הנפשות הפועלות

כותב המאמר

חבר א'

חבר ב'

מכר פרופסור

חבר חפרן-פעיל-פוליטית-חברתית

(ערב, חדר בדירה, צג מחשב)

כותב המאמר:      אני לא אוהב כתבות או מאמרים שמכניסים את הכותב לתוכן. דברים בסגנון:

                        קיבלתי לכתוב 700 מילה על זה ועל זה ויש כל כך הרבה מה לכתוב ואני לא יודע איך

                        להתחיל. חיבוטי הנפש של כותב הכתבה לא באמת מעניינים מישהו. יש נושא – תכתוב

                        עליו, לא על עצמך.

***

(מאוחר יותר באותו ערב, פייסבוק, צ'אט)

כותב המאמר:      אני יכול לשאול אותך שאלה בקשר לכתבה שאני כותב?

חבר א:               כן.

כותב המאמר:      אתה אוהב את שייקספיר?

חבר א:               לא ממש מכיר, אבל המעט שקראתי לא ממש מדבר אלי.

כותב המאמר:      למה?

חבר א:               לא יודע.

כותב המאמר:      אתה יודע שיש תיאוריות שזה לא שייקספיר שכתב את המחזות והסונטות? שזה מישהו

                        אחר?

חבר א:              וואלה. על כל גדול יש כזה, לא?

כותב המאמר:     על מי עוד?

חבר א:              לא יודע, אני לא אינטלקטואל.

כותב המאמר:     בקיצור, זה מעניין לך את התחת, אה?

חבר א:              אני קצת עסוק עכשיו.

(חבר א נהיה אוף-ליין)

***

כותב המאמר:      כן, יש כל מיני תיאוריות כאלה, שאומרות שמי שכתב את המחזות והסונטות זה לא

                        באמת שייקספיר אלא כל מיני אצילים מהתקופה. שמעתי כמו שכולם שמעו בחצי אוזן.

                        יש על זה ערך נהדר בוויקיפדיה.

                        אין טעם לשכתב אותו.

                                                                 87 לייקים

***

(פייסבוק, כמה שעות מאוחר יותר, קטע מצ'יטוט עם חבר ב')

כותב המאמר:      אתה ספץ בשייקספיר, נכון?

חבר ב:               אני בסדר, אני

כותב המאמר:      אתה מכיר את זה שאומרים שמי שכתב את המחזות זה לא שייקספיר באמת?

חבר ב:               כן, יש המון דעות לגבי זה. שזה בסדר דוכס אחד, שזה דוכס ואשתו, שזאת אישה בשם

                        בדוי, שזה אוסף של כותבים. אני מעדיף שזה כלב ביגל קטן בשרופשיר.

(חבר ב הוא בחור זהב, לפעמים קשה להבין מה הוא אומר – על אחת כמה וכמה בפייסבוק)

כותב המאמר:      חחח אתה קונה את זה?

חבר ב:               לא ממש, לא שזה כזה אכפת לי. אבל יש מעט מאוד דברים שאני מאמין בהם,

                        ושייקספיר זאת הנחמה הקטנה שלי.

(לעומת זאת לכותב המאמר אין נחמה ברגע זה. למזלו הוא קולט בטבלת הצ'אט מכר-פרופסור. נדלקות לו העיניים, לאחר הקדמה מנומסת, שני הגברים נכנסים לעניין)

מכר-פרופסור:      כמובן שאני מכיר את התיאוריות. חשבתי שהן כבר מתו. אין בהן שום ממש, הסיבה

                         העיקרית שהן נולדו – עוד במאה ה-18 – הייתה סנוביזם.

כותב המאמר:       מה זאת אומרת סנוביזם?

מכר-פרופסור:      ההנחה הייתה ששקספיר, מכיוון שלא היה שייך למשפחת אצולה וגם לא למד

                         באוניברסיטה, לא יכול לכתוב את כל המחזות הללו. כל ה"מועמדים" או שהיו

                         ממשפחות אצולה או לפחות גמרו אוניברסיטה. שקספיר חי כבר בתקופה שאילו היה

                         קיים סוד כזה היה מי שהיה יודע עליו ומגלה אותו. פשוט בלתי אפשרי שבבוהמה

                         הלונדונית של התקופה (שאת כל מי שהיה קשור לתיאטרון – משחק, כתיבה, הפקה –

                         אפשר היה להכניס לשני פאבים) אפשר היה להסתיר קונספירציה כזו בסוד.

(כותב המאמר נזכר שהוא קרא משהו כזה בערך בוויקיפדיה)

כותב המאמר:       והייתה איזו התבטאות מפורסמת כזאת, לא?

(כותב המאמר ברגע של תושיה פותח חלון נפרד ועושה קופי-פייסט מוויקפדיה לחלון השיחה בפייסבוק. להלן הציטוט מוויקיפדיה)

                        כבר בתקופתו של שקספיר עלו טענות שהוא לא הסופר של היצירות שהתפרסמו

                        בשמו, כדוגמת גינויו של בן התקופה, המחזאי רוברט גרין שכינהו "עורב זה מקרוב

                        בא, המתהדר בנוצות לא לו".

מכר-פרופסור:     גרין טען שעושים משקספיר גאון תורן ואותו שוכחים. הוא היה אדם מריר, ותיק

                        בהרבה משקספיר, והנה מופיע ה"גאון התורן" הזה וכולם עושים ממנו גאון.  אל תשכח

                        שכשגרין כתב את הדברים הללו, שקספיר בקושי כתב שניים-שלושה מחזות.

כותב המאמר:      הבנתי, מה שנקרא התנהלות רכילאית בין אנשי התיאטרון של התקופה…

מכר-פרופסור:     ראה, אני יכול לומר לך בביטחון מוחלט שאין היום שום אדם רציני שעוסק בחקר

                        שקספיר (ובגילי המופלג אני מכיר את רובם, ואלה שאיני מכיר אישית קראתי מה

                        כתבו) שמתיחס ברצינות לאיזו מתיאוריות הקונספירציה שהועלו אי-פעם. איש אינו

                        כותב על זה ברצינות מלבד כמה פריקים שזה פחות או יותר כל העניין שלהם

                        בשקספיר.

כותב המאמר:      אני מבין.

מכר-פרופסור:     ב-1776 (לא רוצה לשאול אותך איפה היית…) שמעתי הרצאה של בורחס המנוח

                        שהעלה את הסוגיה שקספיר/מארלו בפני כנס שלם של שקספירולוגים, וכבר אז כולנו

                        ייחסנו את זה לסניליות של האיש הזה. 1976 כמובן.

כותב המאמר:      מדהים. אני ב-1976 הייתי בן מינוס 6.

***

(כמה שעות מאוחר יותר, לילה)

כותב המאמר:      טוב, אז האקדמיה שוללת את התיאוריות, את הציבור הרחב זה לא מעניין. כנראה

                        ששיקספיר זה שייקספיר וזה מספיק.

(בעין זריזה כותב המאמר קולט חבר חפרן-פעיל-פוליטית-חברתית, להלן חחפפ"ח. מעניין מה יהיה לו לומר על זה. קליק על הניק, ולאחריו רצף של בלופ-בלופ-בלופ)

כותב המאמר:      אתה אדם משכיל ואני עובד על ריסרצ' לכתבה, אני רוצה להיוועץ בך.

חחפפ"ח:            דבר

כותב המאמר:     מכיר שאומרים ששייקספיר לא היה שייקספיר, שהיה מישהו אחר או כמה זהויות

                        אפשריות?

חחפפ"ח:            שמעתי על זה משהו.

כותב המאמר:     אתה מכיר סיפורים כאלה בהיסטוריה בכלל? אישים היסטוריים עם זהות לקויה, כאלה

                       שלא בטוחים לגבי הביוגרפיה האמיתית שלהם?

חחפפ"ח:            אמממ יש לך את מר שושני.

כותב המאמר:     מה זה?

חחפפ"ח:            הוא אינטלקטואל מאוד גדול והוא הסתיר את הזהות שלו לחלוטין.

כותב המאמר:     למה?

חחפפ"ח:           מסיבות שלו. יש כל מיני תיאוריות מי הוא היה אבל לא ברור. אהההה כמובן שיש גם

                       את סוקרטס ואפלטון, שלא ברור מי מהם אמר מה.

כותב המאמר:     יש דברים כאלה היום, נגיד? אופציה של זהות בדויה? או שהגוגל והפייסבוק יעלו עליך

                       מיד?

חחפפ"ח:            מעניין שאתה שואל. אני מכיר מישהי שכותבת תחת שם בדוי ופייסבוק הוריד לה את

                       המשתמש כי הוא עלה עליה שהיא יוצרת זהות בדויה.

כותב המאמר:     פאק. היא קיבלה הודעה על זה או פשוט מחקו לה את החשבון?

חחפפ"ח:            הודעה ומחקו.

כותב המאמר:      למה היה לה שם בדוי בפייסבוק? מאיזה מניעים?

חחפפ"ח:            סתם התחשק לה ליצור לעצמה דמות אחרת, לשחק עם העניין של זהות.

כותב המאמר:      אז זהות המחבר נפרדת לגמרי מזהות היצירה? אין השפעה לזהות המחבר על אופן

                        הקריאה של היצירה?

חחפפ"ח:            קשה להגיד פה משהו נחרץ. כי יש המון מקרים שבהם זה קריטי. קראת את "העולם

                        של אתמול" של סטפן צוויג?

כותב המאמר:      לא. מה זה?

חחפפ"ח:            זה ספר שהוא כתב בזמן שהוא נרדף על-ידי הנאצים. בספר הוא כותב על אירופה

                        שלפני מלחה"ע הראשונה, אירופה בזמן המלחמה ואירופה שלפני מלחה"ע השניה. אז

                        אתה כל הזמן מודע מאיפה הוא כותב את זה, ובהתחלה הוא כותב דברים יפים

                        ומדהימים על וינה ומדבר באהבה ענקית, ואתה יודע שהם יבגדו בו, ואז אתה גם יודע

                        שהספר לא יצא לאור בחייו כי הוא התאבד.

כותב המאמר:      אז אפשר לומר בעצם שעם שייקספיר העניין דהה פשוט כי עבר יותר מדי זמן? אי

                        אפשר להתייחס לתקופה שלו, או לפחות קשה יותר כי אין תיעוד של התקופה – וזה

                        עושה את זה פחות נגיש ומעניין לנו?

חחפפ"ח:            אני מניח שזה היה מרתק ומעסיק אותי אם הייתי מביים מחזה שלו. אבל לי זה לא כל

                        כך משנה. כאילו – המחזה שיש בידינו הוא המחזה.

***

(לילה מאוחר עוד יותר)

כותב המאמר:      אני לא יודע מה עוד אפשר לומר בנידון. הפייסבוק עדיין פתוח. לשייקספיר יש עמוד

                        משלו. שניים וחצי מיליון איש שעשו לו לייק, מתוכם שלושה חברים שלי. כתבו לו

                        מזל טוב על הטיים-ליין, מסתבר שהיה לו יום הולדת ממש עכשיו. יש אפילו עמוד

                        שמוקדש לשאלת זהותו של שייקספיר.

                         הוא מועתק מוויקיפדיה בקופי-פייסט בדיוק כמו שעשיתי פה. שמונים ושבעה אנשים

                         עשו לייק לעמוד הזה. אין friend activity  בכלל. ורק אחד is talking about this.

                         אבל זה לא יכול להיות אני כי לא עשיתי לייק לעמוד הזה. יכול להיות שפייסבוק עלה

                         גם עלי?

(המחשב כבה לפתע. הפסקת חשמל)

(סוף)