את ההצגה הזאת אי אפשר להפסיק

התיאטראות עוברים לפלטפורמה מקוונת

האם מדובר בבשורה חדשה אשר תעצב את עולם התיאטרון או בפיתרון זמני?

מאת: דנה שוכמכר

תקציר הפרקים הקודמים: וירוס הקורונה אילץ את התיאטראות לסגור את השערים, בתחילה את הרפרטואריים ולאחר מכן את תיאטראות הפרינג'. בכדי למצוא פיתרון לבעיה, תיאטראות רבים החלו להציע את מרכולתם על גבי רשת האינטרנט. בשיחותיי עם יוצרים שונים, כגון השחקן שמעון מימרן והמנהלת האמנותית של תיאטרון באר שבע שיר גולדברג, מצאתי שהפלטפורמה המקוונת מאפשרת לקהל לגלות מחדש את תיאטרון, ולגלות את התיאטרון לקהל חדש. לאור כך, עולה השאלה היא האם שידורי ההצגות יכולים להוות פיתרון למצב אליו נקלעו התיאטראות? ההצגות המקוונות מציעות מספר יתרונות עבור הקהל אשר צופה בהצגות, לא בשידור חי אלא בעמודי הפייסבוק ו/או בערוץ היוטיוב של התיאטראות השונים.

פעילות נהדרת לכל המשפחה

תעשיית התיאטרון בישראל למודת מלחמות, אך נדמה כי מעולם לא נדרשה להתמודד עם איום של נגיף אשר הוביל להפסקת הפעילות השוטפת. ככל שסגירת התיאטראות החלה להיות מציאותית, כך מנהלי תיאטראות רבים החלו להבין כי העלאת ההצגות לאינטרנט מהווה בתור פיתרון אפשרי לשמירת הקשר בין הקהל לבין התיאטרון. תיאטראות רבים כמו תיאטרון באר שבע, תיאטרון הקאמרי ותיאטרון חיפה החלו להציע לקהל צפייה בהצגות בעמודי הפייסבוק מתוך ידיעה כי את ההצגה הזאת אי אפשר להפסיק. בנוסף לכך, המשבר עשוי לגרום למשפחות הנמצאות בהסגר לחשוף את הדור הצעיר לתיאטרון ומדובר בבשורה מבורכת ממש.

צפייה בחינם

כרטיס לתיאטרון עולה לא מעט, למרות העובדה כי כיום מרבית האנשים לא משלמים מחיר מלא אלא רוכשים כרטיסים במבצעים שונים או אתרים המציעים הנחות. למרות זאת, הצפייה בהצגות באינטרנט מאפשרת לצפות בהצגות בחינם מבלי לחפש חניה או להתאפר. אין ספק כי מדובר בבשורה משמחת עבור הקהל, אך השאלה היא האם מדובר בפגיעה בקסם של התיאטרון החי? בכדי לבדוק זאת, צפיתי בשתי הצגות: "אמסטרדם" של תיאטרון חיפה ו-"האתרוג", של התיאטרון הארצי לילדים ולנוער.

"אמסטרדם" נכתבה על ידי מאיה ערד יסעור, בוימה על ידי מור פרנק והשתתפו בה שחקני החיפאית: ג'רמי אלפסי, שירה בליץ, אדר בק, אורי גוב, אוריה יבלונובסקי, ליאור לב, יואל רוזנקיאר, רון ריכטר ומאשה שמוליאן. ההצגה עוסקת במוסיקאית צעירה בדירתה שעל תעלת הקייזרסחראכט הציורית שבאמסטרדם. היא רוצה לטגן לעצמה חביתה אבל להפתעתה מגלה שאין לה גז. כשהיא פותחת את הדלת היא מוצאת על מפתנה חשבון גז מנופח מריביות חוב שלא שולם מאז 1944. מי השתמש בגז בחודשים הנקובים בחשבון, ומי בעצם צריך לשלם אותו? היא נעה בין ההווה לעבר בדירה באמסטרדם מתוך סקרנות לפתור את אותו פצע פתוח. הבימוי הנהדר של מור פרנק מפגיש את הצעירה עם דמויות רבות ומגוונות, והמחזה הנפלא בנוי מסצנות הכוללות פירוק והרכבה של הדמויות, תוך יצירת סיפור מורכב ומלא רבדים, כתיבה מהסוג הזה מהווה אתגר עבור הצופה.

האתרוג - יוסי צבקר

מתוך "האתרוג", התיאטרון הארצי לילדים ולנוער | צילום: יוסי צבקר

"האתרוג", מאת רועי שגב ושירילי דשא, בבימויה של דשא ובהשתתפות השחקנים יוסי טולדו, עדי איזנמן,  אורנה כץ, הילה סורג'ון, ישראל גולדרט ותומר אופנר, מתמקדת בחברותם של מוטל העשיר לבין הרשל'ה העני המתגוררים בעיירה יהודית קטנה. החברות עומדת למבחן כאשר האתרוג אשר אמו של מוטל קנתה נגנב וכלל תושבי העיירה חושדים כי הרשל'ה הוא האחראי על המעשה. מוטל לוקח על עצמו לערוך חקירה פרטית משלו והוא מגלה כי לא הרשל'ה הוא הגנב, אלא מישהו אחר לגמרי. מדובר בהצגה משעשעת, מותחת ומרגשת לפרקים, המאפשרת להורים ולילדים ליהנות הנאה מלאה.

לאחר הצפייה בשתי ההצגות, אפשר לסכם כי סוג הצפייה הזה מציע לא מעט יתרונות. האפשרות לעצור את ההצגה ולהתעכב על מספר סצנות, בניגוד להופעה חיה, היא אפשרות מהנה במיוחד, בייחוד כשיש סצנות מעניינות אשר אפשר לראות שוב ושוב, ולהיפך, כאשר ישנם רגעים פחות מעניינים אפשר להעביר קדימה. עם זאת, חווית ההתרגשות בעת עליית המסך וצפייה בשחקנים כאן ועכשיו אינה מתממשת והדבר פוגם בחווית הצפייה.

 יתרון משמעותי עבור יוצרי תיאטרון

הצורך לתת מענה מקיף לקהל דורש פיתרון יצירתי עבור יוצרי התיאטרון. באמצעות העלאת ההצגות לאינטרנט הם מקבלים מערכת כלים נוספת המאפשרת להם לשדרג את היצירה, הן מבחינת ההצגה והן מבחינת הקהל. וירוס הקורונה חשף את השבריריות של תעשיית התיאטרון בישראל אך התיאטרון כמו בתיאטרון הצליח ללמוד מהר תוך כדי תנועה – כמו העלאת הצגות מהרפרטוארים הישנים של התיאטראות שאפשרו לחשוף את קהל הצופים למיטב התיאטרון ושמירה על קשר עם הקהל גם בימים בהם אי אפשר להגיע לתיאטרון. ההצגות מאפשרות לתת פיתרון אמנותי בתקופה בה התיאטראות סגורים, כמו גם מרחיבות את מגוון הדברים שניתן לעשות בתקופת הבידוד.

 

 

יש הוקוס ויש פוקוס

על ההצגה "הודיני"

מאת: אורית איזנשטיין

מישהו חכם אמר לי פעם "ציפיות יש רק לכריות", ומאז אני משתדלת לאמץ את המוטו הזה. כשהגעתי לצפות בהצגה "הודיני" של תיאטרון אורנה פורת היה לי קצת קשה להתמודד עם הפער בין הציפיה למופע קסמים מדהים ופעלולי היחלצות עוצרי נשימה לבין מה שקרה בפועל על הבמה – הצגה המספרת את סיפורו הנוגע ללב של ילד. על פי ההצגה, אריק וייס, שחי בעוני גדול ללא אב, מנסה לעזור לאמו בקיום היומיומי.

לילד המיוחד הזה, שמאוחר יותר שינה את שמו להודיני, קורה קסם. הוא נחשף למופע קסמים ואז הוא מגלה את התשוקה, את זו שהיא כזו גדולה שכולנו היינו רוצים שתהיה לנו – התשוקה למשהו שאתה לא יכול להמשיך בלעדיו וחייב שיהיה מרכז חייך. וכך, אריק הילד שלא שווה כלום ולא טוב בכלום, כמו שנאמר בהצגה, מוצא לו את המקום שלו בחיים ובעולם, זה שמרתק אותו, מסקרן אותו, המקום שהוא מאוד טוב בו עוד לפני שהוא בעצמו יודע על כך.

שום דבר לא הולך לו בקלות, הנערים בסביבתו מנסים לחבל לו בכל מהלך שהוא עושה והוא כמעט ומתייאש, אבל קם שוב על רגליו, מוצא פתרון וממשיך הלאה עד שלבסוף הוא מקבל את ההכרה הראויה לכישרונו. סיפור ההצגה מציב את הפוקוס על הדרך, ומביא אותנו עד לנקודה שבה אריק וייס הופך להיות הודיני הגדול. את ההמשך אנחנו כבר יודעים.

הודיני2 - כפיר בולוטין.png

הודיני. צילום: כפיר בולוטין

על פניה, ההצגה נראית פשוטה למדי, אך ככל שמתקדמת העלילה, חשיפת הרגעים המכוננים בחייו הצעירים של הודיני מרגשת ומעצימה, בעיקר את הקהל הצעיר. עיצוב הבמה המינימליסטי מוסיף לפשטות ההצגה, הבמה נקייה ומכילה רק מספר מבני עץ חשופים, אשר נפתחים או מסתובבים בכל סצינה וחושפים רקע אחר, כמו ביתו של אריק או קופת התיאטרון. קטעי הוידאו הקצרים של הקסמים, שצולמו במיוחד להצגה וסוגננו בהתאם לתקופה ומוקרנים מדי פעם על מבני העץ, מכניסים רוח חיה למראה החשוף. מוסיקת הרקע בסגנון שנות ה-20 תורמת לבניית האווירה התקופתית בנוסף לתלבושות ולאביזרים. סיפור תחילת דרכו של הודיני הנער מעורר השראה, מעניק שיעור חשוב לילדים על בחירת הדרך, התגברות על קשיים והאמונה בעצמך שנוצרת על ידי סביבה תומכת.

לאחר ההצגה, ניסיתי לבדוק מה חוות הדעת של קהל היעד – הצאצאית והנספחת האנתרופוסופית – והן הכריזו פה אחד: "היה כיף", שזו התשובה הרווחת בקרב ילדים בתקופת טרום ההתבגרות העסוקים בסליים ובפורטנייט כאשר נשאלים שאלות מציקות על ידי ההורים.

התבוננות בשתי הנלוות שמרגע שיצאנו מהאולם היו עסוקות במרץ בביצוע תרגילי הימלטות נועזים עם שרשרת פשוטה הבהירה לי שאכן "היה כיף" ואולי בעוד אי אילו שנים יקום כאן דור חדש של אמני היחלצות נועזים בהשראת ההצגה.

"הודיני"

תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער

מחזה: שירילי דשא ורועי שגב

בימוי: רועי שגב

משתתפים: איתמר שרון, איתן צלניק, הראל מוראד, אדי אלתרמן, ענת פדרשניידר, מאי מלר/סתיו אידיסיס ועמרי רווה.

תפאורה: נאוה שטר

תלבושות: אביה בש

וידאו: נמרוד צין

מוזיקה: איסר שולמן

תאורה: זיו וולושין

ייעוץ וייצור קסמים: איתן קלרר

שפה ודיבור: מרגלית גז

אביזרים: נרקיס אלבה

ע. במאי: גל שלום כהן

מועדים נוספים:

19.01.19 |  10:30, 12:00| אולם אסיא, מוזיאון ת"א לאמנות

01.06.19 | 10:30, 12:00 | אולם רקאנטי, מוזיאון ת"א לאמנות




ועכשיו, נעבור לפרסומות 🙂

באנר למרתה

זקוקים/ות לשירותי תוכן איכותיים? הקליקו על הלינק או על הבאנר לפרטים נוספים.