קידמת הבמה

קידמת הבמה

האנשים המעניינים באמת  בתיאטרון הישראלי

והפעם – טלולה בונט!!

מאת: הילה ציגל

טלולה בונט, אשת אשכולות רבת עוצמה, עולה מדי פעם על במת צוותא, בימת תיאטרון תה"ל ובמות שונות ברחבי הארץ, עם אחיותיה ב-"פאות קדושות". מלכת הכמעט - סלעית קרץ

1.  הצגה טובה שראיתי לאחרונה – "ז'אן ז'נה בן זונה" הצגת היחיד המדהימה של ציון אשכנזי. שגם כתב וגם ביים וגם משחק. וירטואוזיות גאונית לשמה. תענוג צרוף. לרוץ לראות.

2. התפקיד שהכי התחברתי אליו – אגראדו ב"הכל אודות אמא" של תאטרון תה"ל. הוזמנתי לשמש המחליפה לסירוגין של אורלי טובלי הנפלאה בתפקיד המדהים הזה שרקח אלמודבר. כל שנייה על הבמה היא עילוי. לצד קאסט מדהים (וגם הגשמת חלום פרטית- לשחק לצידה של מירב גרובר האלוהית) שיחד יוצרים חוויה מטלטלת.

3. אמונות תפלות שונות ומשונות – להביט במראה כמה שיותר. וליהנות.

4. ההשראה שלי – ירדנה ארזי

5. ישןנה כפיות בלילה עם – שלושת הכלבים שלי ובעלי שיחיה. שזה כבר לא כפיות אלא ממש סט של סכו"ם.

6. הדבר שהכי מרגיז אותי בתיאטרון הישראלי – שההצגות הכי טובות הן רק בפרינג' והשחקנים והיוצרים בקושי מרוויחים כסף שיספיק לאוטובוס חזרה הביתה.

7.  ידעתי שאני רוצה להיות בתיאטרון כש – ראיתי בגיל ארבע את פיטר פן עם חנוך רוזן וחני נחמיאס (ואל תנסו לחשב בת כמה אני. עיגלתי פינות).

8. אם לא הייתי טלולה, הייתי – לא הייתי.

9. הכי סקסי בעיני – בעלי.

10. דקה לפני שאני עולה אל הבמה אני – לפני כל הופעה של "פאות קדושות" מתכנס כל הקאסט, צוות המלבישים, הבמאי וההפקה משלבים ידיים ואומרים "ב-ה-צ-ל-ח-ה! תרימוווווווווווו" ומתחילים.

קידמת הבמה

קידמת הבמה

האנשים המעניינים באמת בתיאטרון הישראלי

והפעם – גיל וייס

מאת: הילה ציגל

גיל וייס

גיל וייס, בוגר בית צבי 2009, שיחק בתיאטרון חיפה, תיאטרון הספריה, העמותה לקידום תיאטרון השעה, ובימים אלה רץ עם ההפקה "כטוב בעיניכם" של בית ליסין בשיתוף המדיטק. בתחילת 2011 הקים יחד עם ארבעה חברים נוספים (סיון קרצ'נר, אביהוד תדהר, תמר גוטמן, גיל רשף) ובליווי צמוד של גרי בילו ז"ל, את תיאטרון תהל שממוקם במרכז הגאה בתל אביב. עד היום, תיאטרון תהל העלה 15 הפקות שונות (ביניהן  "קוק", "מלכודת מוות", "הכל אודות אמא", "מלאכים באמריקה" ועוד). התיאטרון עוסק בתכנים שלאו דווקא מגיעים לתיאטרון המיינסטרים ונוגעים לקהילה הגאה ולמיעוטים נוספים בחברה.

1. הצגה טובה שראיתי לאחרונה – סיראנו דה ברז'רק, תיאטרון הקאמרי.

2. התפקיד שגילמתי, שהכי התחברתי אליו – שנה שלישית, בית צבי. פארול, סוף טוב הכל טוב,שייקספיר.

3. אמונות תפלות שונות ומשונות – מחפש שלוש ספרות זהות באמצע לוחיות רישוי של רכבים.

4. ההשראה שלי – יש מלא. מחפש השראה בכל דבר, בכל אחד.

5. ישן כפיות בלילה עם – השלט של יס.

6. הדבר שהכי מרגיז אותי בתיאטרון הישראלי – התפשרות.

7. הרגע בו ידעתי שאני רוצה להיות בתיאטרון – הצגה של בי"הס בגיל 13. פעם ראשונה שהרגשתי מיזוג עם דמות. היה שם רגע.

8. אם לא הייתי שחקן, הייתי – נגר.

9. הכי סקסי בעיני – אמת והתמסרות.

10. דקה לפני שאני עולה לבמה אני – מפהק. לא מעייפות. לוקח אוויר כדי לצלול.

קידמת הבמה

קידמת הבמה

היוצרים המעניינים באמת בתיאטרון הישראלי

והפעם – נדב ויזל!

מאת: הילה ציגל

נדב ויזל, מלחין וכותב מחזות זמר, שחקן וזמר, בוגר החוג לתיאטרון וללימודים אמריקאים באוניברסיטת תל אביב. יצירותיו הוצגו ברחבי הארץ והעולם. בין שלל יצירותיו: "The Femme Fatale Show" מחזור שירים תיאטרלי מקורי אשר סוקר את הנשים הפתייניות של התנ"ך, המיתוס וההיסטוריה וזכה לבכורה בלונדון. "הבית על שפת האגם", קברט אפל לשחקניות, בובות וחפצים, שיתוף פעולה עם הבמאיות יעל רסולי ויערה גולדרינג, עלה בפסטיבל עכו, ומאז מציג בארץ ומסייר בפסטיבלי תיאטרון ברחבי אירופה. כשחקן, נדב הופיע במספר רב של יצירות תיאטרון מוסיקלי בארץ ובעולם, ביניהן "היובל" (בימוי עדנה שביט), "דפיקה בדלת" (בתאטרון רויאל דרורי ליין בלונדון) ואחרים.

כיום, ויזל חבר בסדנת BMI המתקדמת לכתיבת מחזות זמר, חי ויוצר בניו יורק.

ויזל עורך קונצרטים ומופעים בהם הוא מציג, בליווי אמנים אורחים, את חומריו המקוריים. המופע הבא יהיה ביום שבת, 20/7/13, 20:30 במרכז פליציה בלומנטל בתל אביב.

1. הצגה טובה שראיתי לאחרונה – ראיתי לאחרונה הפקה יוצאת מן הכלל של המחזה "דרקון הזהב" מאת הגרמני רולנד שימלפפניג. זאת הייתה הפקת אוף-אוף ברודוויי בתיאטרון PlayCo שמציג מחזאות עולמית לקהל האמריקני. התיאטרון האמריקני מאוד מבוסס, אבל גם מאוד שמרני. העלאה של מחזה גרמני מוזר ומיוחד שכזה, אלים מצחיק ומבלבל, היתה משב רוח מרענן מאוד. ההפקה הייתה מבויימת בדייקנות רבה, עם קאסט ורסטילי במיוחד של חמישה. כיף לראות תיאטרון חברתי, מאתגר, עם אג'נדה, ובכל זאת מבדר ואסתטי.

בארץ, ראיתי לאחרונה שוב את "אשכבה" במסגרת פסטיבל חנוך לוין. כבר נדרתי נדר לעצמי לא לראות שוב את ההצגה, אחרי שכבר ראיתי אותה עייפה וקמלה לפני כמה שנים: העץ נתקע ברגליים השחורות ביציאה מהבמה, ונשאר חצי על הבמה לאורך כל הסצנה הבאה, וקולות של דברים נופלים בקעו מאחורי הקלעים. אבל הלכתי שוב, כדי ללוות את אחותי בצפיית הבכורה שלה בהצגה. ומבחינתי זאת הייתה כמו הצגה חדשה. בכיתי וצחקתי יותר מתמיד. כבר רבות וגדולת נאמר על "אשכבה", אז גם בעיני זה תיאטרון במיטבו.

2. התפקיד שביצעתי/הדמות שכתבתי שהכי התחברתי אליו – אם מישהו היה רואה אותי במהלך הכתיבה ודאי היו מאשפזים אותי מיד. אני משחק ומדבר אל עצמי בקולות ובפרצופים, ואז פייסבוק, ואז שוב. אני לא יכול לכתוב אלמלא אני מגלם את הדמות תוך כדי כתיבה (לפעמים, דווקא ככה מתגלים הדברים הנכונים ביותר לדמות, דברים שלא יכולתי לתכנן "מחוץ" לדמות). אחת הדמויות שהיו מאתגרות במיוחד להיכנס לנעליהן ונפשן היתה לואיס מ"מלאכים באמריקה". במחזה יש לו מונולוג קצר בפני בליז, חבר משותף שלהם, על למה דווקא הוא המסכן, ולא פריור החולה. בחרתי להפוך את המונולוג הזה לשיר קומי (בחירת מקומות שיהפכו לשירים היא אחד האתגרים המהותיים לכתיבה של מחזמר). והצורך להיכנס לנעליו של בחור אכול רגשי אשם, שמתכחש לאהבתו, שמתרץ את הנטישה שלו, הייתה אתגר אדיר. במשך ימים ישבתי בבית והתבכיינתי לעצמי, על סף דמעות. זה שילוב של להיות בפנים בשביל הרגש ובחוץ בשביל הצורה והאסתטיקה. בסוף, יצא שיר מורכב ומצחיק – שעד היום עושה לי עצוב בלב.

3. אמונות תפלות שונות ומשונות – אין לי פרקטיקות של אמונות תפלות, בכתיבה או בהופעה. אבל יש לי איזו אמונה, שאני מקווה שהיא לא תפלה – אני מאמין שתיאטרון הוא תרופה לעולם חולה. שינוי מתמיד, ביקורת, עולם קרניבלסקי הפוך והעמדת פנים הם המפתח לבריאות, שפיות ומוסריות.

4. ההשראה שלי – רבות מספור. בעולם המחזות זמר – אני חושב שאני מאוד מושפע משני ההפכים – סטיבן זונדהיים ואלן מנקן. אני גם מאוד מושפע מהעוצמה של המחזות הבועטים של קאנדר ואב. אבל כיוצר תיאטרון בכלל, אני מושפע בין היתר מהתיאטרון של מישל דה גלדרודה, מולייר וחנוך לוין.

5. ישן\ה כפיות בלילה עם – אני בדרך כלל ער וכותב בלילה.

6. הדבר שהכי מרגיז אותי בתאטרון הישראלי – חוסר רוטציה ושמרנות. השמרנות היא בעיקרה עניין תקציבי, הרוטציה, לא בהכרח.

7. ידעתי שאני רוצה להיות בתאטרון כש – השתתפתי כילד בהפקה של "פיטר פן" שביימה דידה לבנדובסקי ז"ל היקרה, במרכז העירוני לתיאטרון בהרצליה. זה היה מחזמר, וזה היה על ילד נצחי. ההפקה הזאת נגעה בלבם של כל המשתתפים בה, אנחנו עדיין חברים יקרים מאוד, ורבים מאתנו ממשיכים לעסוק בתיאטרון באופן מקצועי. לא יכולתי לבקש התחלה מתאימה יותר לחיי בתיאטרון מאשר "פיטר פן". לעשות תיאטרון זה להיות ילד נצחי.

8. אם לא הייתי כותב מחזות זמר, הייתי – אנימטור. מאז ילדותי אהבתי אנימציה, ובמיוחד את הסרטים המרהיבים של דיסני. מאז ומתמיד התעניינתי מאוד בשירים המחזמריים של הסרטים, אבל גם באנימציה, סגנונות האיור, הטכניקה והטכנולוגיה. אני עדיין מתרגש מאוד כשיוצא סרט חדש של דיסני או פיקסאר. כתיבת מחזות זמר היא בהרבה מובנים דומה ללהיות אנימטור שמנפיש דמות מאוירת, קריקטורית יותר או פחות. אחת מן השאיפות שלי היא לכתוב שירים לאנימציה.

9. הכי סקסי בעיני – חיוך, חכמה וכישרון.

10. דקה לפני שאני עולה אל הבמה אני – מתרגש. ועושה חימום.

קידמת הבמה

קידמת הבמה

האנשים המעניינים באמת בתיאטרון הישראלי

והפעם – נעמה ארמון!

מאת: הילה ציגל

נעמה ארמון, שחקנית ויוצרת, בוגרת בית הספר לאמנויות הבמה בסמינר הקיבוצים. בשנה השלישית ללימודיה שיחקה בהצגה "ביאטריצ'ה" בבימויו של שי פיטובסקי, שהמשיכה לרוץ בצוותא. ארמון שיתפה פעולה עם פיטובסקי גם לאחר מכן, כשהחל לנהל את קבוצת הצעירים של הבימה, מלבד ארמון, הקבוצה מונה את לאה גלפנשטיין, אלינור פלקסמן, אייל רדושיצקי, יובל שלומוביץ', הראל מוראד, שחר רז ועודד אהרליך, רובם יוצאי סמינר הקיבוצים. במסגרת קבוצת הצעירים ארמון שיחקה בהצגות "ארץ חדשה", "החוטם" ו"מיסיה דה פורסיניאק". כמו כן, שיחקה בהצגה "עניין של גברים", מאת ובבימויה של עמית זרקא.

בימים אלו, ארמון משחקת בהצגה "איש עומד מאחורי אישה יושבת" בהבימה, פרי עטו של חנוך לוין, כמו כן, משחקת בהצגה "אדם לא מת סתם" ומשחקת בהצגות קבוצת הצעירים, הרצות מדי חודש.

נעמה ארמון נשואה לרוי קלדרון, שחקן תיאטרון.

1. הצגה טובה שראיתי לאחרונה –  הצגה מצויינת שראיתי לאחרונה נקראת ״ד.נ הקדוש ברוך הוא״ בבימוי עמית זרקא ורותי אוסטרמן, בוגרות סמינר הקיבוצים. ההצגה רצה בתיאטרון יפו הלא הוא התיאטרון הערבי עברי. תיאטרון אמיתי, חי, לא מתפשר שמוציא אותך מהאולם בתחושה שעברת חוויה חשובה ומעצימה.

2. התפקיד שעשיתי שהכי התחברתי אליו – קשה לי להחליט איזה מ״הילדים״ אני הכי אוהבת. זה תלוי תקופה. אני יכולה להגיד שכל תפקיד שמלמד אותי משהו חדש הוא תפקיד משמעותי וכיפי. בהצגה האחרונה בהבימה, ״אדם לא מת סתם״ בבימוי שיר גולדברג, אני מפעילה בובה של כלבה ששמה זיווה ואני מאוהבת בה ברמות קשות 🙂 .

3. אמונות תפלות שונות ומשונות – אמונות תפלות הן תפלות וסתמיות, לא מתחברת. אבל אני יכולה להגיד שאמא שלי קנתה לי לפני כמה שבועות חוט אדום מהכותל. קשרתי אותו לרגל קשירת פרפר כי אני לא יכולה לעלות עם זה לכל הצגה, ויום אחד בדרכי הביתה ראיתי את החוט שמוט בחדר המדרגות של הבניין. בעלי אמר לי 'עזבי אל תרימי, זהו, העין הרעה התפקעה'. צחקנו, אבל החוט נשאר על הרצפה. מה שצריך לקרות קורה, זאת האמונה היחידה.

4. ההשראה שלי – אנשים באופן כללי, ברחוב, באוטובוס, במקום העבודה, פוליטיקאים. גם חפצים הם מקור טוב להשראה לדמויות. האנרגיה שלהם, הקצב, הריח, הצורה.  אמן חוקר פוקח את עיניו ברחוב ומקבל השראה בכל מבט.

5. ישנה כפיות בלילה עם – סדר השינה במיטה: מימי החתולה, אני, פיט החתול ורוי בעלי. אשכרה ישנים כפיות, לא צחוק.

6. הדבר שהכי מרגיז אותי בתאטרון הישראלי – הסירוס. אנשים חסרי ביצים. בלי תעוזה לא מגיעים לשום מקום. נשארים לאונן על הצרה הכספית. אבל אמנות אמיתית ומתפתחת לא יכולה להרשות לעצמה למצוא חן. אני לא אומרת שהמציאות פשוטה אבל לדעתי עדיף להפסיד קהל הדיוט כדי להתחיל לקבל לאט לאט דור חדש של קהל סקרן ודעתן.

7. ידעתי שאני רוצה להיות בתיאטרון – מהרגע שהסתכלתי במראה וזיהיתי את עצמי 🙂 .

8. אם לא הייתי שחקנית הייתי – יש המון אופציות.. רקדנית, מטפלת, אגרונומית, מתנדבת ברופאים ללא גבולות.

9. הכי סקסי בעיני – צניעות וחוש הומור. פזילת חן ועין עצלה זה גם סקסי ואנשים שקמים בבוקר, יש להם פרצוף סקסי בעיני.

10. דקה לפני שאני עולה לבמה – אני מזכירה לעצמי שאני יוצאת לקרב על חיי ולא לשכוח ליהנות ממנו עד הסוף, נשימת חיזוק ויוצאת לבמה.

קידמת הבמה

קידמת הבמה

היוצרים המעניינים באמת בתיאטרון הישראלי

והפעם: טל קלאי

מאת: הילה ציגל

טל קלאי, בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב ירושלים, הנו שחקן, מחזאי ואחד השמות המובילים באמנות הדראג הישראלית. בין יתר ההצגות, הסדרות והסרטים בהם השתתף ניתן למצוא את "שופרא", "נולדו אשמים", "תמיד אותו חלום", "המשרד", "הצגה יומית" ועוד ועוד. מזה 12 שנים, קלאי מופיע בתור טלולה בונט, מהווה חלק בלתי נפרד מן ההרכב "פאות קדושות" וזכה לייצג את ישראל, בתור טלולה, בכל רחבי אירופה.

כיום, קלאי משחק בהצגה "פרימה דונה" בתיאטרון גשר, מעלה את הצגת הקאלט "מלכת הכמעט" וביחד עם חבריו להרכב "פאות קדושות" עובד על מופע בידור חדש, טל קלעיהעומד לעלות באוגוסט הקרוב.

1. הצגה טובה שראיתי לאחרונה – "אדיפלית" מאת ובבימויו של ג'ייסון דנינו הולט, בתור מעריץ גדול של אלמודובר התאהבתי בהצגה הזו שכתובה, מבוימת, מבוצעת ומעוצבת מדהים. קאסט מוכשר בטירוף שטורף כל שנייה על הבמה. מענג ומעורר השראה!

2. התפקיד  שעשיתי שהכי התחברתי אליו – אין ספק שבהצגת היחיד שלי "מלכת הכמעט", הצגה שמבוססת על דמות שאני כבר שנים מופיע איתה – "טלולה בונט" – אני מרגיש את החיבור הכי גדול. זו דמות שגדלתי איתה והיא גדלה איתי, וכאן, בהצגה הזו, לראשונה היא מקבלת את הביטוי הכי טוב. מדמות "שטוחה" היא הופכת לעולם ומלואו. שילוב מנצח של הניסיון שלי כשחקן ומה שיש לי להביא לבמה לצד ההיכרות רבת השנים שלי עם הדמות הזו. זה לא היה מתאפשר ללא הכתיבה המעולה של הדס בשן, הבימוי הרגיש, העדין והמקצועי של עידן עמית והמוזיקאליות והאהבה של דודו יצחקי שמלווה אותי בפסנתר.

3. אמונות תפלות שונות ומשונות – כבר שנים, מאז גיל 15, אני נושא תפילה קצרה לפני כל עלייה לבמה. זו תפילה שווכטנגוב, הבמאי המהולל, לימד את שחקני הבימה הראשונים ונחשפתי אליה כשקראתי את ספרה של כרמית גיא "המלכה נסעה באוטובוס" על חייה של חנה רובינא.

4. ההשראה שלי – יש כמה: אלמודובר, ג'ון ווטרס, מרלן דיטריך וירדנה ארזי 🙂

5. ישן כפיות בלילה עם –  בן זוגי האהוב. ולפעמים גם ג'וני הכלב מצטרף ואז זה כבר לא כפיות, זה מזלג.

6. הדבר שהכי מרגיז אותי בתיאטרון הישראלי – שבגלל קשיי קיום, התיאטראות הגדולים נאלצים להעלות הצגות שמעל לשיקולים אמנותיים ישנם שיקולי ועדי עובדים. אני בטוח שאם הייתה תמיכה יותר גדולה מצד הממשלה בתיאטראות היה כאן גן עדן תיאטרלי.

7. ידעתי שאני רוצה להיות בתיאטרון כש – צפיתי בהצגה "אנה גלקטיה" בתיאטרון החאן בבימויה של אופירה הניג. ג'יטה מונטה עשתה שם תפקיד מדהים שעד היום חקוק בזיכרוני לפרטי פרטים.

8. אם לא הייתי שחקן – בטח הייתי מוצא עצמי בתחום השיווק או הפרסום

9. הכי סקסי בעיני – מבט אוהב ואמיתי.

10. דקה לפני שאני עולה לבמה אני – נושא את התפילה של ווכטנגוב : "אלוהי נצור לשוני ממשחק רע, חלק מאמונתך לבשר ודם כמוני למען אדע להאמין כילד קט. תן בינה בליבי לדעת לנהל את הקטעים ולפתור את השאלות. אמן."