נבחרת החלומות של מרתה

והפעם – "בית הקלפים"

מאת: מערכת מרתה יודעת

הסדרה "בית הקלפים" היא כמו מרמייט, אותו ממרח שמרים בריטי – או שאתם ממש אוהבים את זה ולא יכולים לאכול את הטוסט של הבוקר בלי הממרח השחור, או שאתם מעקמים פרצוף רק מהמחשבה. פרנסיס אנדרווד, או פרנק בפי קרוביו, הוא מקבת' המודרני, פוליטיקאי נאלח שלא יהסס לעשות את השפל ביותר כדי להשיג את מבוקשו. זוגתו, קלייר אנדרווד, ליידי מקבת' המודרנית, הנה כלבה מניפולטיבית. ובכל זאת, קשה מאוד לא לאהוב אותם, לא להזדהות עם הדמויות ובעיקר להישאר אדישים. הסדרה, בכיכובו של אהובה הנצחי של מרתה, קווין ספייסי, והנסיכה הקסומה רובין רייט, הוא רימייק אמריקאי לסדרה בריטית המדברת על אותם נושאים, רק במבטא בריטי, בבית הפרלמנט בלונדון.

אילו יכולנו להעלות את בית הקלפים על הבמה הישראלית, להחזיר את מקורות הסדרה אל חיק התיאטרון, סביר כי היא היתה גורמת לאותם רגשות, אותם פרצי שנאה או WTF כלפי הבמה, אם היו עושים אותה כראוי, כלומר. ההצגה תציג את העונה הראשונה של הסדרה, איפה שהכל התחיל. בהמשך, כשתהיה להיט היסטרי, תיאטראות יילחמו על הזכות להעלות את הצגות ההמשך עם העונה השנייה ואפילו השלישית…

מבחינת עיצוב התפאורה, לא נלך על המתבקש, עם מגדל קלפים נוטה ליפול ברקע הבמה, אלא נלך דווקא על עיצוב ריאליסטי יותר, מודרני יותר, קר יותר. הבמה תעטה גווני אפור ואדום, ותחולק לשניים – מימין, נראה את ביתם של הזוג אנדרווד, ומשמאל את משרדי הממשל בבית הלבן. בעומק הבמה, מצד שמאל, מאחורי קיר שקוף, תהיה אותה מזללת צלעות מעלת העשן של פרדי, בה פרנק חוזר למקורותיו הדרומיים ומוריד במעט את המסיכות. כיאה לאותה מוסכמה תיאטרלית נושנה, הדמויות הפועלות בשני חלקי הבמה לא יראו את פעילותם של אלו שמנגד, פרט לפרנסיס היקר. בין סצינה לסצינה, הוא יעשה את דרכו לעומק הבמה, אל כס המלוכה המכונה החדר הסגלגל.

בסדרה ניתן לראות פתרון מבריק, בו פרנק מדבר ישירות אל המצלמה, אל הצופים בסדרה, בעוד יתר הדמויות אינן רואות זאת. כידוע, מדובר על נורמה תיאטרלית עתיקת יומין, ראו מולייר, ראו שייקספיר. על הבמה, פרנק ייעזר באותו אסייד, וידבר ישירות אל הקהל, וייתן להם את הזכות להשתתף במזימותיו מבלי להגיד לגיבורים שהרוצח במסיכה נמצא ממש מאחוריהם.

ועכשיו, החלק הקשה – הליהוק. מעגל הכתבים, אותן דמויות חשובות המייצגות את המוסר ואת הגבול שכל כך קל לעבור, יכלול את דיוויד לווינסקי בתור לוקאס גודווין, מורן ארביב בתור ג'נין סקורסקי וליאת אופיר בתור זואי ברנס, אשת הסוד של פרנק. מעגל אנשי העיר והממשל, אותן דמויות מתומרנות, שאינן יודעות את סבך המזימה אליה נקלעו, יכלול את אלירן כספי בתור הנשיא גארט,  לימור זמיר בתור לינדה ווסקז, רמי הויברגר בתור ריימונד טאסק, חברו ויד ימינו של הנשיא, אודי רצין בתור פיטר רוסו, גילי בית-הלחמי בתור כריסטינה בת זוגו, תמר גוטמן בתור רייצ'ל הזונה שנשכרה לפתות את רוסו,  אורי רביץ בתור רמי דנטון, האיש שלא מקבל "לא",  ונועה ברקאי בתור ג'יליאן קול, היזמת שנעקצה על ידי גב' אנדרווד.  נבו קמחי יגלם את דאג סטמפר, יד ימינו ונושא כליו של אנדרווד, בעוד שמוליק מטלון יגלם את פרדי, האיש שמכין את הצלעות הכי טובות בוושינגטון.  ונעבור לזוג המלכותי –  ענת זמשטייגמן תגלם את קלייר אנדרווד, ודרור קרן יגלם את פרנסיס אנדרווד.

האם ההצלחה תעבור את המסך הקטן ותחדור אל הבמה הגדולה? רק ימים יגידו, אם כמובן יהיה מי שיאזור אומץ להעלות הצגה כזו על ב(א)מת התיאטרון.

מחשבות על שיווק

על קרוס מדיה בתיאטרון פרינג'

מאת: אירית ראב

לאחרונה, החלו להקרין את הסדרה (המעולה!) "בית הקלפים", בכיכובו של קווין ספייסי. מלבד תככים, מניפולטיביות ומזימות בצמרת השלטון האמריקאי, הדמויות מרבות להשתמש באינטרנט וברשתות חברתיות, כיאה לעשור השני של שנות האלפיים. אחת הדמויות עובדת במגזין אינטרנטי המכונה "סלאגליין", מגזין פיקטיבי פרי דמיון היוצרים. עם זאת, צופים רבים הודו כי לאחר צפייה בסדרה, הם נכנסו לרשת ובדקו האם אתר כזה אכן קיים. צופה אחת אף העלתה תהייה/תלונה על גבי הרשת כי חבל שהמשווקים של הסדרה לא העשירו את אסטרטגיית השיווק על ידי בניית אתר שכזה, בו יכלו להעלות כתבות, ציוצים, סטטוסים ונאומים, המוזכרים בסדרה עצמה, מעין סלאגליין אמיתי לגמרי, אך עדיין בתוך גבולות העולם הבדיוני.

אין מדובר בהמצאה חדשה, אלא במהלך וותיק למדי, המכונה קרוס מדיה. סדרות ותוכניות טלוויזיה רבות עשו את זה קודם, החל משרלוק ועד לאובריאן, עד שנדמה כי מדובר בדבר מה חובה לכל סדרה חדשה שעולה לאוויר. לעומת זאת, קרוס מדיה אינה כל כך נפוצה בעולם התיאטרון הישראלי בכלל, בייחוד בכל הנוגע לפרינג'.

למה? שאלה מצוינת.

הרי תיאטרון פרינג' הוא המקום בו היוצרים מרבים לחשוב מחוץ לקופסה, בין אם ככורח המציאות ובין אם כחלק אינטגראלי מיצירת האמנות. עם זאת, הצגות פרינג' אינן להוטות להשתמש בכלי המצוין הזה, שיוכל להביא להן עוד צופים. אז נכון, ישנן הצגות היוצרות פרופילים פיקטיביים בפייסבוק לדמויות השונות, אך זה לא בדיוק אותו דבר.

למראית עין, הסיבה לכך שאין הצגות פרינג' רבות הנעזרות בקרוס מדיה טמונה בשני פרמטרים – זמן וכסף. בניית אתר שכזה, הכולל תכנים הקשורים לעולם הבדיוני של ההצגה, דורשת זמן וכסף, אלמנטים מהותיים שליוצרי פרינג' אין. הזמן מיועד לחזרות והפקת ההצגה, כנ"ל לגבי הכסף. זאת, מתוך הנחה כי 'קודם שההצגה תעמוד על הרגליים ותמשוך קהל, אחר כך נדבר'. למעשה, קרוס מדיה לא דורשת כל כך הרבה, כמו שנהוג לחשוב.

להצגות פרינג' רבות יש מנהלי יחסי ציבור ושיווק, גם אם מדובר על אחד השחקנים או היוצרים. אנשים אלו יכולים לקחת על עצמם את המשימה לייצג את ההצגה גם באלמנטים ווירטואליים. כמו שיש דף פייסבוק כמעט לכל הצגה, טריילרים ותמונות מפולטרות, אין סיבה שלא יהיה מרחב כלשהו בו הדמויות יוכלו להגיד את שעל לבן. נהפוך הוא, יהיה מרתק לדעת מה אופליה כותבת ביומן, כיצד מנחת הסדנא ב"שופרא" מכינה את עצמה לקראת כל סדנא, אילו קייסים מעניינים היו לקשישי החוק ב"התקלה" והאם לאה'לה מ"הדיבוק" נהנית בדרכי העולם הגדול?

מבחינה כספית, ישנם אמצעים רבים באינטרנט, שאינם דורשים כסף רב. לדוגמא, ניתן לפתוח בלוג לאחת או יותר מדמויות ההצגה, באחד מאתרי הבלוגים החינמיים והאיכותיים. כמו כן, באתרים מעין אלו ניתן ליצור מרחב ווירטואלי נהדר, לכל מטרת קרוס מדיה שהיא.  במקרה הזה, השמיים הם הגבול.

כעת, כל שנותר הוא להרים את הכפפה, לפתוח את הלפ-טופ, ולפרוץ את גבולות אולם התיאטרון.