קדמת הבמה

היוצרים המסקרנים של התיאטרון הישראלי

והפעם – השחקנית והיוצרת דנה פורר

דנה פורר למדה בבית הספר החזותי בירושלים והנה בוגרת בית הספר בית צבי, שחקנית באנסמבל מסתורין ומנהלת הלהקה, שיחקה ומשחקת בין היתר בהצגות "מי רצח את ארלוזורוב?", "חלומות משה", "Seven" ו-"Shkola". אלו האחרונות עומדות לעלות ב13.2 בתחנה המרכזית בתל אביב וב20.2 בירושלים, בהתאמה.

לאתר תיאטרון מסתורין – הקליקו על הלינק


1. הצגה טובה שראיתי לאחרונה – לצערי לא ראיתי כזאת לאחרונה.

2. התפקיד שעשיתי שהכי התחברתי אליו – אני לא מפלה בין הדמויות.

3. אמונות תפלות שונות ומשונות – וואו, יש הרבה: תחתונים מסוימים לכל מופע, ללבוש את הגרביונים של הדמות כשאני יוצאת מהבית, (כן, גם בקיץ), אם זו הצגה עם טקסט לקחת איתי את הטקסט בתיק, להשקיע כמה שיותר זמן בהכנת הפריסט ולוודא שאני האחרונה שנגעתי בו, לעולם לא לעלות לבמה עם התכשיטים האישיים שלי, מחוות מסוימות מאוד לפרטנרים קבועים לפני העלייה לבמה.

דנה פורר

סלפי במנהטן | צילום: דנה פורר

4. ההשראה שלי – מיסטר בין, צ'ארלי צ'פלין, יונה וולך, סוקרטס, ברכט, מרינה אברמוביץ', כל שוכני האקרופוליס, זן בודהיזם, סאות' פארק, אן שירלי, שמאניזם, פאנג שווי, וונדר וומן, סילביה פלאת', פינה באוש ולאה גולדברג.

5. ישנה כפיות בלילה עם – מעדיפה מקלות סיניים.

6. הדבר שהכי מרגיז אותי בתיאטרון הישראלי – תיאטרון ישראלי לא מרגיז אותי.

7. ידעתי שאני רוצה להיות בתיאטרון כש – גיליתי את הקסם בלהצחיק אנשים.

8. אם לא הייתי שחקנית, הייתי – ראש מאפייה.

9. הכי סקסי בעיני –שירה טובה.

10. לפני שאני עולה לבמה אני – לוקחת זמן שקט, עדיף כמה שיותר.

קדמת הבמה

קידמת הבמה

האנשים המעניינים באמת בתיאטרון הישראלי

מאת: הילה ציגל

והפעם – ג'וש שגיא

שחקן, במאי ומורה למשחק. בימים אלו משחק בהצגה "גירושים קטלניים", עובד על הצגת יחיד מחוויותיו כקצין באינתיפאדה הראשונה, מסיים לעבוד על ההצגה "קול ששון וקול כלה" בצוותא ועומד להשתתף בפסטיבל עכו הקרוב.

1. הצגה טובה שראיתי לאחרונה – "סיפור לא נורמלי" של הסטודיו למשחק אימפרו. מחזהו עטור השבחים של התסריטאי והמחזאי הצ'כי, פטר זלנקה, עושה שימוש במבנה ובקצב קולנועיים ומזרים דם חדש, צעיר ותוסס לתיאטרון המודרני. בימוי נפלא של אבי מלכה ומיטקו בוזקוב ומשחק מעולה של תלמידי הסטודיו.

2. התפקיד  שעשיתי שהכי התחברתי אליו – שאלה קשה מאוד. אפשר להגיד שיש לי חיבור למספר לא מבוטל של תפקידים הקשורים באופן ישיר לתיאטרון פוליטי, אקסטרימי, נועז ובועט. אחד התפקידים שמאוד השפיעו עלי היה תפקיד העבד במחזה "על פי", בבימוי אדם לרר. ההצגה עסקה במגדר בצורה שלא טופלה עד אז בתיאטרון הישראלי, יש בה אמירה חזקה, שבזמנו אתגרה את התיאטרון הישראלי.

3. אמונות תפלות שונות ומשונות – אמונתי היחידה, והיא לא טפלה, היא שאפשר לביים הצגה כמעט בלי לצעוק, לצרוח ולאבד עשתונות. זה שיעור שלמדתי מחנוך לוין, שזכיתי לעבוד איתו בהצגה "הילד חולם". יום אחרי שסיימתי ללמוד באוניברסיטה קיבלתי הזמנה להצטרף להצגה. רגיל הייתי בלימודים לבמאים שונים ומשונים, טובים יותר וטובים פחות, שהמשותף לכולם היה צעקות או רגעים של איבוד עשתונות, וזה לא היה אצל חנוך. מאז יש לי אמונה, שאני מנסה ליישם, שאפשר לעשות זאת אחרת.

4. ההשראה שלי – שתי השראות בעצם. בצדקת הדרך – אמיר אוריין, דודי מעיין וסמדר יערון.  ובמשחק, שלמה בראבא, אתו שיתפתי פעולה בהצגה "החייל האמיץ שוויק". ההצגה רצה מאות פעמים והוא ואני היינו השחקנים היחידים בקאסט שעשו חימום לפני כל הצגה. זה הרשים אותי אז ומרשים אותי היום.

5. ישן כפיות בלילה עם –  אשתי קטי, שלמרות כל הקשיים היא האהבה הראשונה והגדולה של חיי.

6. הדבר שהכי מרגיז אותי בתיאטרון הישראלי – המאפייה הבלתי נסבלת וכוחם הרופס של שחקנים ביציאה למאבקים. יש לי כמה רעיונות מעולים בנדון, אשמח לשתפם בשיחה נוספת.

7. ידעתי שאני רוצה להיות בתיאטרון כש – המורה לתיאטרון בעכו, שהיה חסר לו שחקן בהצגה, אמר לחבר'ה "תביאו את ההוא היחף עם השער הארוך, הוא נראה לי מתאים". הוא התכוון אלי ומאז, מגיל 14, אני בעניין. מה גם, שנולדתי וגדלתי בעכו ואני זוכר את לידת פסטיבל עכו מלידתו ועד ימינו אלה.

8. אם לא הייתי שחקן\במאי הייתי – חוקר טבע עם עדיפות לנשיונל ג'יאוגרפיק.

9. הכי סקסי בעיני – אשתי ביום טוב. למען האמת, גם ביום פחות טוב.

10. לא יכול לחיות בלי – משפחתי, אשתי קטי, בתי הילית, בני נדב, הורי ואחיי.

קדמת הבמה

היוצרים המעניינים באמת בתיאטרון הישראלי

מאת: הילה ציגל

והפעם – יובל רז.

רז, בוגר תלמה ילין וניסן נתיב, צבר בקילומטרז' המשחקי שלו אינספור הצגות, סרטים וסדרות. בשבוע הבא, ההצגה "לא בבית ספרנו", בה הוא משחק לצד אסתי זקהיים, עומדת לעלות במרכז הגאה בתל אביב.יובל רז -1

1. הצגה טובה שראיתי לאחרונה – "מייקל" בכיכובו של אבי דנגור. השחקן היחיד שאני מוכן לאבד תפקיד בגללו.

2. התפקיד  שהכי התחברתי אליו – התפקיד שאבי דנגור עושה במייקל. כמו כן, תפקיד של כוריאוגרף אילם שגילמתי בניסן נתיב. השתיקה משחררת אותי.

3. אמונות תפלות שונות ומשונות – אין לי. אני יותר פסיכוטי מנוירוטי.

4. ההשראה שלי – אמא שלי. ממנה התחיל הכל וממנה אני גונב את המניירות הכי טובות.

5. ישן\ה כפיות בלילה עם – אני שונא לשתף. אני ישן כפית.

6. הדבר שהכי מרגיז אותי בתאטרון הישראלי – חוסר שקיפות, חוסר רוטציה, חוסר מעוף וחוסר.

7. ידעתי שאני רוצה להיות בתאטרון כש  – ראיתי את ההצגה "אדם בן כלב" וסשה דמידוב נפל על הפרצוף באמצע המונולוג וכולם צחקו.

8. אם לא הייתי שחקן, הייתי – הבנאדם הכי דרמטי ומשוגע בעולם.

9. הכי סקסי בעיני – שאלות כמו "מה הכי סקסי בעיניך?"

10. דקה לפני שאני עולה על הבמה אני – אומר לעצמי: "כוס אמא שלהם!"