נבחרת החלומות של מרתה

והפעם – אחוזת דאונטון

מאת: מערכת מרתה יודעת

אם עקבתם אחרי מרתה בזמן האחרון, למעשה מיומה הראשון ברשת, אתם וודאי יודעים שיש לה חולשה לאנגלים. הימים בהם היא נוסעת ללונדון וקורעת את מדרכות אוקספורד סטריט הם הימים המאושרים בחייה. לכן, זה לא ממש מפתיע שמרתה אוהבת את הסדרה המופתית "אחוזת דאונטון", אותה סדרה איכותית בה הזמן עמד מלכת בימי ראשית המאה העשרים, כאשר האדונים והמשרתים היו אחוזי עניבת פפיון, החליפו ללבוש רשמי לכבוד ארוחת הערב, והסכו"ם עמד במקומו במרחק אחיד על השולחן.

לאחרונה, ניתן לראות שהערוץ הראשון מעניק תמורה מלאה לאגרה ומציע לצופיו את העונה הרביעית של הסדרה. לכבוד המאורע הבאמת מרגש, מרתה ישבה וחשבה, מה היה קורה אם היו מעלים על הבמה גרסה עברית לאחוזת דאונטון, נאמר לעונה הראשונה של הסדרה, בה כולם היו תמימים והדמויות מלאות עזוז? או במילים אחרות, מה היה קורה אם הבריטים לא היו עוזבים את הארץ?

העונה הראשונה מציגה את משפחת קרולי, אחת ממשפחות האצולה של יורקשייר, בריטניה. בעונה זו, מפציע בן דוד רחוק, מתיו קרולי, בתור יורש העצר של כל האחוזה והכספים, בעיקר בגלל העובדה כי לרוזן ולאשתו יש שלוש בנות – מרי, אידית וסיביל. את המשפחה מלווה גם האמא של הרוזן (המגולמת על ידי מגי סמית' האגדית). מתחת, גועשת קומת המשרתים על חייהם וריביהם. על הכל שולט רב-המשרתים קרסון ומנהלת משק הבית גברת יוז. בינתיים, המשרת תומס ברלו מאחד כוחות עם גב' אוברייאן מלאת המזימות, בייטס ואנה מתאהבים, ויליאם שם עינו על דייזי נערת המטבח וגב' פטמור, הטבחית, לא מרוצה מחוסר היעילות של יתר המשרתים. העונה הראשונה מציגה לנו את הניצנים שיגדלו ויתפתחו הלאה, בעונות הבאות, בהן המשפחה מתרחבת, מלחמת העולם הראשונה פורצת, האחוזה כמעט קורסת ולבבות מתאחדים ונשברים.

אבל בינתיים, אצלנו עולה הגרסה הבימתית הראשונה, ועוד בעברית, של אחוזת דאונטון (לא באמת, כן? למרות שיכול היה להיות מרתק לו קברניטי הבימה את הקאמרי היו מעלים את זה, במקום עוד הצגה רדודת תוכן ומלאת רייטינג). את הבמה מעטרת תפאורה מרהיבה ומפורטת, על מספר מפלסים, כיאה לאחוזה בריטית. כמו אותן הפקות של אגתה כריסטי, גם כאן הזמן קופא על שמריו, העלילה מפותלת והאביזרים מדויקים עד קצה בקבוק הקריסטל. השחקנים חנוטים בטוקסידו, שמלות מדים או שמלות ערב, כפפות עד לזרוע ונזרים מיהלומים ואבני חן.

במפלסים העליונים של הבמה, מתהלכים האריסטוקרטים, בכיכובם של ליאור אשכנזי בתור רוברט קרולי הרוזן מגרנת'הם, נועה ברקאי בתור ליידי קרולי,  סיוון קרצ'נר בתור מרי, הילה מצקר-הלוי בתור אדית, ליבי טננבוים בתור סיביל, עידו ברטל בתור הדודן מת'יו, וכמובן, חנה מרון, בתור ויולט, הרוזנת האם מגרנת'הם.

בקומות מתחת, המשרתים, בכיכובם של אלכס אנסקי בתור רב המשרתים קרסון,  נלי עמר בתור גב' יוז, גיל וייס בתור תומס ברלו התככן,  פביאנה מיוחס בתור גב' אוברייאן, דויד קיגלר וטל בלקנשטיין בתור בייטס ואנה, תמר גוטמן ועומרי בר-אור בתור וויליאם ודייזי ואסתי זקהיים האחת והיחידה בתור גב' פטמור.

סביר כי אם הפופולאריות של הסדרה תדבק בגרסה הבימתית שלה, נוכל לראות ז'אנר חדש על במות התיאטרון – הצגות-המשך. אותם שחקנים, רק שהעלילה משתנה. איך לא חשבו על זה קודם?

בכל אישה יש גבר (שרוצה חתימה ממירב גרובר)

בכל אישה יש גבר (שרוצה חתימה ממירב גרובר)

על ההצגה "הכל אודות אמא"

מאת: הילה ציגל

הסרט "הכל אודות אמא" בבימויו של הבמאי הספרדי פדרו אלמודובר, עליו זכה באוסקר בקטגורית הסרט הזר וכן בפרס גלובוס הזהב, יצא לאקרנים בשנת 1999 והזניק אותו באחת אל השורה הראשונה של במאי הקולנוע בעולם. הסרט מספר את סיפורה של מנואלה, שבעקבות מותו של בנה היחיד אסטבן שנדרס למוות שעה שחיכה מחוץ לאולם התאטרון לקבל את חתימתה של השחקנית האהובה עליו הומה רוחו, מחליטה לצאת למסע חיפושים אחר אביו אותו לעולם לא הכיר בכדי להגשים את משאלתו האחרונה , לדעת מיהו אבא שלו, אותו אבא שבינתיים הפך לאישה בשם לולה. בדרכה, היא פוגשת טיפוסים צבעוניים, חלקם חברים חדשים וחלקם וותיקים, מוצאת עצמה על בימת התיאטרון לצידה של הומה רוחו הנערצת בהצגה חשמלית ושמה תשוקה, וזוכה להתחלה חדשה ומפתיעה בחייה.

תיאטרון תהל הרים את הכפפה והעלה בבכורה ישראלית עיבוד בימתי לסרט הידוע. "הכל אודות אמא" של תהל הנה ההצגה השנייה בעולם המבוססת על הסרט, כאשר הראשונה עלתה בשנת 2007 בתיאטרון האולד ויק בלונדון, על פי עיבוד של סמואל אדמסון ובברכתו של אלמודובר.

ההצגה של תהל מתהדרת בקאסט נפלא. סנדרה שונוולד המקסימה משחקת את מנואלה. מירב גרובר המעולה בתפקיד הכפול של הומה רוחו ובלאנש דובואה. אורלי טובלי בתפקיד אגראדו הטרנסית, חברתה של מנואלה, מצליחה ליצור דמות ססגונית ומשעשעת השונה מאוד מאלו ששיחקה בעבר. גיל וייס המוכשר משחק את אסטבן ואת לולה, סיון קרצ'נר בתפקיד רוזה הנזירה הלא כל כך קדושה. גלי בן גיאת משחקת בכישרון רב את נינה חברתה הנרקומנית של רוחו. פביאנה מיוחס מגלמת את דמותה של אמה הקרירה של רוזה. גיל רשף במגוון תפקידים, כשהבולט מהם הנו זה של סטנלי ב"חשמלית", כנ"ל לגבי תמר גוטמן ואביהוד תדהר, המגלמים תפקידים קטנים אך שובי לב כגון האחות בבית החולים או אלכס איש הטכני, בהתאמה.

נתחיל בכך שהגרסה של תהל טובה, היא מעניינת ומשוחקת היטב, אבל היא איננה חפה מבעיות. הגדולה מכולם היא המעבר הזה, או ניסיונו, בין הקולנוע לתיאטרון. ישנו הבדל בין אדפטציה של ספר לאדפטציה של סרט, הבעיה הגדולה מכולן העומדת בפני היוצרים היא איך לגרום לסיפור המוכר כל כך למיליוני צופים לעבוד על במה? מי מאיתנו לא קרא ספר שהוא נורא אהב ואז רץ לקולנוע בהתרגשות בכדי לראות איך הסיפור שראה בדמיונו קורם עור וגידים וקם לתחיה על המסך, רק בשביל לגלות שהסרט, מממ, איך לומר במילים עדינות… פאקינג מאכזב. או שהוא ארוך מדי, או שחסרים בו פרטים, או שבכלל לא התמקדו בחלקים החשובים. נו, בעיה.

כאן הבעיה היא אחרת, ההצגה לא מאכזבת, פשוט "הכל אודות אמא" נראית כמו סרט. ויש שיהנהנו בראשם ויגידו, "יופי! אם זה אותו דבר אז מה הבעיה?" הבעיה היא שזה לא סרט, והבמה אינה מסך קולנוע, זו הצגה ולכן היא אמורה להיות מעט שונה, במיוחד בתיאטרון ליברלי, פורץ ובועט כמו תיאטרון תהל.

לדוגמא, הסצינה בה עומד אסטבן מחוץ לתיאטרון יחד עם אמו בכדי לקבל את חתימתה של השחקנית האהובה עליו הומה רוחו. מתחיל לרדת גשם, מנואלה פותחת מטריה בשביל שניהם. בגלריה מעליהם ניצבת אחת השחקניות ומתיזה על המטריה מים מבקבוק של מי עדן, כשאצבעותיה הנעות הופכות את המים לטיפות גשם. זה היה רגע תיאטרוני מענג וחבל שהקו הזה לא המשיך לאורך ההצגה, קו שהוא שונה, חדשני, והרבה יותר מתאים לבמה. כמו כן, שילובם של קטעי הווידאו השונים הנו מבריק במהותו, רק חבל שמסך אחד הוא בעצם ניילון ומסך שני הוא כרזה מודפסת, מה שגורם לכך שזה כמעט בלתי אפשרי לצפות בהם ולהבין את המוצג עליהם.

ואם יש כבר ניסיון לחקות את הסרט, אז אולי כדאי היה להנכיח על הבמה את אחד ממאפייניו הבולטים ביותר של אלמודובר: הססגוניות והצבע, בעיקר הצבע האדום שממש ממש חסר פה. החגיגה הצבעונית המתפרצת היתה יכולה להרים את עיצוב הבמה, ואת עיצובי התלבושות של קיי לונג, ולהפוך את הבמה לקאמפית יותר.

מבחינת הדמויות, דווקא זו של אגראדו תפסה את עיני, אותה טרנסג'נדרית המגולמת על ידי אורלי טובלי המהממת, שמצליחה ליצור דמות משעשעת וחדה. גם בסרט המקורי את דמותה של הטרנסג'נדרית משחקת אישה, ואני חושבת שזה נפלא שלא היתה כאן נפילה (מתבקשת) להשתמש לתפקיד באחת ממלכות הדראג הנהדרות שיש בארץ. הרעיון מאחורי הדמויות של אלמודובר, אותו רעיון שעליו מתבסס בעצם הסרט, הוא המשחק הזה והזיגזוג בין המגדרים, טשטוש הגבולות בין גבר לאישה, בין העדפה מינית לבין הבחירה של כל אחד איך בדיוק לחיות את חייו, אין בסיפור שיפוטיות, אין מותר ואסור וזה מה שהופך אותו לכל כך יוצא דופן.

אודה שאלמודובר הוא לא אחד מהבמאים האהובים עלי, תמיד בסוף הצפייה באחד מסרטיו אני מוצאת את עצמי תוהה האם לקחת את הסרט ברצינות או לא. הדמויות שלו מתייחסות לעולם המופרע והמופרך שלהן ברצינות תהומית, אבל לי זה קצת קשה.

עם זאת, על הבמה התהלית זה משהו אחר. בניגוד לסרטיו, על הבמה זה מצליח לעבוד, אני מאמינה לרצינות התהומית הזו. אין את ההרגשה הזאת של הדיסוננס בין המציאות למה שמוצג על הבמה, וזה מרגש לעיתים, וזה מצחיק, וזה כיפי.

"הכל אודות אמא"

תיאטרון תהל

על פי סרטו של אלמודובר

עיבוד: סמואל אדמסון

בימוי וניסוח הצגה: אבישי מילשטיין

משתתפים: גלי בן גיאת, תמר גוטמן, מירב גרובר, גיל וייס, אורלי טובלי, פביאנה מיוחס, סיוון קרצ'נר, גיל רשף, סנדרה שונוולד ואביהוד תדהר.

תרגום: אביהוד תדהר

עיצוב תפאורה: ניב מנור

עיצוב תאורה: יחיאל דורגל

מוסיקה מקורית: אמיר לקנר

עיצוב תלבושות: קיי לונג

בימוי וידאו: איתמר וייס

צילום וידאו: עומר לוטן אביעד סקסטין

מומלץ לעקוב אחר מועדים נוספים