התחדשות והתרגשות

על יצירת המחול "לידת הפניקס"

מאת: אביבה רוזן

אנרגיות השתוללו שם, במופע השקיעה תחת כיפת השמיים ברחבת מרכז סוזן דלל. משהו אחר ויוצא דופן היה במופע שכבר צפיתי בו כמה פעמים. תחושת חופש ושחרור הורגשה ביתר שאת, גם מהרקדנים הנפלאים של ורטיגו, אחת מלהקות הבלט המשובחות ביותר בארץ, וגם מצד הצופים. אמנם ישבנו עטויים במסיכות האנטי קורונה שלנו, אך הלב רקד יחד עם הרקדנים. הייתה גם תחושה של היסטוריה מפעמת. ככלות הכל, מופע מחול ראשון שהועלה כאן בתקופת המגיפה הגדולה של דורנו. מופע שדרש אישורים אין ספור ועמד בסכנת ביטול בכל רגע שקדם להעלאתו. ובכל זאת נוע תנוע.

הרבה מלהקות המחול שלנו, כחול לבן, הן ייחודיות ואוונגרדיות ובעלות קול מאפיין משלהן, רבות מהן מוכרות ברחבי העולם ככאלה. ורטיגו אפילו תפסה את תשומת לבו של רקדן העל ברשניקוב, שהפך לאוהד מושבע. מתוך הרפרטואר של ורטיגו, אין ספק שהיצירה "לידת הפניקס" היא אחד הדובדבנים שבקצפת. יצירה שנועדה לביצוע בחוץ, מתחת לכיפת השמיים, מתחת למבנה גיאודזי שמורכב מבמבוק, עם מבחר אמנים מוכשרים, יש משהו מאוד אירוטי ביצירה הזאת. הרקדנים, כל אחד בנפרד, בזוגות וכולם יחד, יולדים את עצמם, את מהותם ואת מערכות היחסים ביניהם. מערכות יחסים של אהבה, של התקרבות, של התרחקות ושל יריבות.

מתוך היצירה "ורטיגו"
מתוך "לידת הפניקס" | צילום: אביבה רוזן

עוף החול, כידוע, נולד במיתולוגיה המצרית כעוף שמת ונולד מחדש מהאפר. פה הרקדנים נולדים מהחול הזרוע על הבמה, מתפלשים באדמה כמתוך בסיס החיים, כזרע שנובט ונוסק מעלה. גם היצירה הזאת היא כעוף החול. יצירה בת 16 שנה, שעלתה בשנת 2004, וממשיכה להתחדש וליצור את עצמה מחדש. בדומה לכך שעוף החול המשיך להתפתח במיתולוגיה היוונית, וקיבל גוונים נוספים של אמונות ויחסים בין האדם למקום ובין האדם לחברו, כך גם מעגל החיים בא לידי ביטוי בהשתלשלות היצירה. ההתפתחות של האדם, של תנועותיו והמרחב שלו, ניכרים בה היטב. היצירה מתחילה ברקדן אחד, אליו מצטרפים בהדרגה הרקדנים האחרים. מערכות היחסים שמתפתחות ביניהם כוללות ניואנסים דקים של התייחסות זה לזה.

היצירה על הבמה מקיימת מערכת יחסים מיוחדת גם עם הקהל. הבמה העגולה והצופים שיושבים מסביבה רואים לא רק את פני הרקדנים אלא בזמן שחלק מהצופים רואים את פניהם, הצופים שיושבים מהצד השני רואים אותם מהצד או מאחור. בניגוד למה שאנו רגילים לו כצופים, בניגוד לכוראוגרפיה קונבנציונאלית המכוונת להראות לקהל צד מסוים, בנקודת זמן מסוימת, הצופים מקבלים ביצירה של ורטיגו צדדים רבים. כמובן שאופן התצוגה הזה הוא דורשני מאוד גם מהכוריאוגרפית, נעה ורטהיים.

מתוך היצירה "לידת הפניקס"
מתוך "לידת הפניקס" | צילום: אביבה רוזן

גם קרבת הרקדנים וחלל המחול אל הצופים מכניסה אלמנט נוסף של צפייה שונה. הקהל יכול להרגיש את מרקם האדמה על הבמה ואפילו את זיעתם של הרקדנים. יש משהו בצבע האדום הארגמני של החול שמחזק את הנראות ויוצר הרמוניה עם תנועות המחול. הקונספט הבסיסי של עוף החול הנולד, מתעורר, מייצר תבניות ואינטראקציות, ולבסוף מת ונולד מחדש.

כמה מרענן לראות את לידת הפניקס, כאשר אנחנו נולדים מחדש מתוך עידן המגיפה, גם עם מסיכות שמגינות על דרכי הנשימה שלנו. בחירה מצוינת ומעוררת שמזכירה לנו שאנחנו בתהליך חברתי ואישי של לידה מחודשת מתוך המצב הקיומי ההזוי הזה אליו נקלענו, מצב שמשנה את תודעתנו ואת מערכות יחסינו עם עצמנו ועם הסובבים אותנו. ממש כמו עוף החול.

לידת הפיניקס

להקת ורטיגו

כוריגואגרפיה: נועה ורטהיים

רעיון: עמוס סטמפל

רקדנים: מיכה עמוס, שון אולס, מריה סלבק, תומר נבות וגיל קרר

מוסיקה: רן בגנו

עיצוב במה: מושיק יוסיפוב

עיצוב תאורה: דני פישוף – מג'נטה

עיצוב תלבושות: בית הספר לעיצוב אמנויות הבמה בהנהלת רקפת לוי

הפקה בשיתוף פסטיבל המחולות כרמיאל

למועדים נוספים באתר האינטרנט של להקת ורטיגו – הקליקו על הלינק

הולכים אל הלא מודע

על יצירת המחול "חחח דוט.קום"

מאת: אביבה רוזן

גבר ואישה על הבמה, מחוללים אך לא עושים קסם, אלא מתפתלים בתוך עצמם וזה עם זו. במערכת יחסים כמו במערכת יחסים, ראשית לכל באה לידי ביטוי ההתקשרות שלנו עם עצמנו בדרכים שהן לעתים קרובות לא ידועות ולא ברורות, אך הן אלה שיוצרות את החיבור שלנו עם אחרים.

הגבר והאישה שרוקדים וגם הולכים הרבה זה לצד זו ובזה אחר זו, מנסים לייצר מערכת יחסים. הם עקשנים ולא מוותרים למרות כל הקשיים שהם חווים בדרך, קשיים שכמו תמיד הם רגשיים. הסיטואציה בה גבר ואישה מכירים ומתאהבים היא סיטואציה כביכול מפעימה, אך מהר מאוד היא מתמלאת בקשיים. לאישה לא קל להיות שם, והיא בורחת, נאבקת בשדים הפנימיים שלה ובגבר, שלמרות הכל נשאר לצידה.

הגבר הרבה יותר פשוט. הוא הולך בעקשנות, בזמן שהיא קופצת, בורחת וחוזרת. אצלה המורכבות מאוד ברורה, אצלו היא זולגת מדי פעם. הוא מאוד שטחי, כביכול, הוא קם בבוקר, מבצע תרגילי כושר, לא מחליף הבעה אחת. היא קמה בבוקר ומספר ההעוויות שלה במשך כמה דקות הוא אינסופי כמעט. אבל בשכבה שמתחת, גם הוא, כמוה, מורכב יותר מכפי שהוא מגלה.

חחח דוט קום - אלי כץ

חחח דוט.קום | צילום: אלי כץ

יש גם אלימות. לעיתים מורכבות המערכת ביניהם מביאה לסוג של אלימות וגם להחפצה. ויחד עם הכל, הם נשארים ונאבקים על הקשר הזה, המורכב, שהוא לעתים כואב ולעתים מכעיס, ועדיין הם שם, ביחד, הולכים, לעיתים ביחד ולעיתים בנפרד, לעיתים זה לצד זו ולעיתים במרחק מה. היא מורכבת מאוד, הוא מתאמץ יותר, אבל הם נשארים.

זהו מחול לא שגרתי, והרקדנים הם פרפורמרים שעובדים לא רק עם הגוף. יש כאן יצירה שמורכבת בחלקה הגדול ממחול ומהליכה, אין בה כמעט מילים שנאמרות, אבל היא בהחלט מדברת, ולא קשה להבין מה היא אומרת. היא דנה במערכות יחסים וכיצד הן נרקמות בין אנשים שלכל אחד מהם יש כאבים משלו ונושאים לא פתורים שהוא גורר עמו, ובעולמנו המודרני והמהיר, בו מערכות יחסים נרקמות ומתפוררות במהירות, הניסיון לעבוד על הקשר הוא לא מובן מאליו.

כדי להבין יותר לעומק את תהליך היצירה, שוחחתי עם רונית זיו, רקדנית, כוריאוגרפית ויוצרת המופע, שנועד לציין ולחגוג את עשרים שנות היצירה של זיו על הבמות. זיו היא יוצרת עצמאית משנת 1998, היא זכתה בפרסים רבים ויצירות שלה הועלו על ידי להקת בת שבע ולהקות מובילות נוספות בעולם. היא גם מנחה במסגרת הלימודים לתואר שני באקדמיה למחול ומוזיקה בירושלים, ומנהלת את מגמת המחול של קהילת העבריים בדימונה.

מדוע בחרת בשם '"חחח דוט.קום?'"

"למען האמת, היה לי שם אחר, אבל כשחברה אמרה לי שאנחנו חיים כיום בעידן ה'חחח דוט.קום', החלטתי לאמץ את הביטוי כשם המופע. העבודה נבנתה מהבזקים שעלו לי בראש. כך אני כותבת את הכוריאוגרפיה שלי. היא מלאה ברמזים. יש גם הרבה הליכה במופע. גם זה משהו שמעסיק אותי כבר שנים, השוטטות, כאשר כל צעד פיזי קדימה לוקח אותך אחורה, לזיכרון, לרגש."

חחח דוט קום2 - אלי כץ

צילום: אלי כץ

מה מסמלת ההליכה במופע?

"כן, הם הולכים הרבה, והיא פתאום נופלת, משתטחת. הצעדים מתפרקים לוריאציות, ופתאום יש עצירה, ליטוף, אחזקה. ההבזק העמוק יותר עוסק בסיפור אהבה או סיפור ההתבגרות שלה. אני רואה אותה כילדה קטנה, אפילו טום בוי. לשניהם יש עולם רגשי מאוד חזק, אבל ביחס שלהם אל העולם היא צריכה הרבה אישורים. היא מכורה לזה והוא מכור לדברים אחרים, כמו ספורט למשל."

 יש מקום מאוד משמעותי במופע לפודקאסט של אופרה וינפרי.

"המסר של הפודקאסט הזה הוא שאם נעבוד יותר קשה נצליח להתגבר על רגשות קשים. מצד אחד, זה כאילו נותן כוח, ומצד שני, משטיח את המציאות."

לירון, הבחורה, משדרת קונפליקט מאוד עמוק.

"עבדתי הרבה עם לירון על חזות של טום בוי, על נשיות שלא לגמרי הבשילה. יש לה מנעד רגשי רחב שבא לידי ביטוי במופע. גם לאלדר, הבחור, יש עומק רגשי רב אבל הוא יותר עצור."

ואכן, המופע לא מאפיין רק את עולם הדוט.קום המהיר והעצבני, הוא מאפיין אותנו כבני אדם עם מנעד רגשי שרק מבקש לצאת החוצה. אנחנו אנשים שמתעצבים בגיל צעיר וסוחבים איתנו מהמורות בתוכנו, שבאות לידי ביטוי גם ובעיקר במערכות היחסים המשמעותיות ביותר שלנו. זיו יצרה מופע מרתק ונפלא, בו שני צעירים מתמודדים עם עצמם וזה עם זו. במחול כמו בחיים.

חחח דוט.קום

מרכז סוזן דלל

כוריאוגרפיה: רונית זיו

רקדנים: לירון קיכלר ואלדר אלגברלי

ניהול מוזיקלי: נדב לוזיה

תיפוף: שלו סרור

תאורה: אורי רובינשטיין

עיצוב במה ותלבושות: רונית זיו

כדאי לעקוב באמצעי המדיה השונים אחר מועדים נוספים!

קראמפ

קראמפ – מרכז סוזן דלל

קראמפ - אבשלום פולק2

צילום: אבשלום פולק

תיאטרון מחול אבשלום פולק מעלה בימים אלה את המופע המדובר "קראמפ", בשיתוף שנה ב' במסלול להכשרת רקדנים תל אביב יפו. המופע הזה עורר הרבה סקרנות וסיקור יחסית נרחב לפני שעלה, ולכן הגעתי עם ציפיות גבוהות. בשעת כניסת הקהל, עומד על הבמה גיליון נייר גדול ולבן, שזרוע רובוטית מציירת עליו בטוש, דמות רכובה על סוס. כך מתבססת שפה בימתית ברורה ומעניינת, אך כשנפתח המסך אנו רואים שהיצירה נדחקת לצדה של הבמה ואין אזכורים נוספים לה, מה שמעורר תמיהה.

הכוריאוגרפיה מצליחה להימנע מקלישאות תנועתיות מסוימות אבל בהמשך, המופע נופל לקלישאות אחרות. הדיאלוגים הפיזיים טובים וברורים, אבל השימוש בטקסט היה מיותר, גם אם היה מועט, ונתן למופע תחושה של פארסה. אמנם, האמירה הפוליטית שמרחפת מעל הבמה רלוונטית אך לעיתים נבלעת באי הסדר המאפיין את המופע. כמו הציור לפני המופע, אנו רואים מספר אלמנטים תנועתיים ועיצוביים במופע שאין להם הדהוד בהמשך, והדבר מעורר תמיהה וקושי להתמצא בנרטיב.

1

גולגולת אחת במדרוג מרתה (הצגה טובה, מסר חשוב, אבל…)

לפרטים ומועדים – הקליקו על הלינק 


כמו מרתה, גם המצעד נעשה אחרת מכל מה שאתם רגילים אליו, או במילים אחרות, טוב יותר. הדירוג הגבוה ביותר הוא גולגולת אחת, בעוד הדירוג הנמוך ביותר הוא חמש גולגולות. תתרגלו לזה. 🙂 

דירוג גולגולות מעודכן