אדי + מיי = אהבה לנצח

ביקורת ההצגה "מתים מאהבה"

מאת: חוה ירום

באופן מקרי, או שלא, יצא לי לאחרונה לראות הצגה, ורק לאחר מכן לשלוח את העורכת לראות אותה גם, כדי לראות מה היא תגיד. באופן מקרי, או שלא, שתינו צפינו בה במועדים שונים, ויצאנו עם דעות שונות לגמרי. ובכל אופן, בצורה מקרית, או שלא, זו הפעם הראשונה שיצא לי לבקר את מעוזן של סדנאות הבמה, הממוקמת בחצר מפויחת ומלאת זבל, מדמנה, מכוניות וחדר כושר. הבית הזה, שהוקם על ידי ריבי פלדמסר-ירון, מהווה ניגוד מוחלט לחוץ המתכתי והקר.  על ידי החלטות עיצוביות מעולות, כמו גם ניצול השטח בצורה נכונה ותיאטרלית למדי,  נוצר לו אחד המקומות המעשירים בתחום התיאטרון בישראל. נכון, יש הרבה מה להגיד על מחירי הסדנאות, אבל אם נסתכל על התמונה כולה, המקום מעניק ארגז כלים לא רעים בכלל, בייחוד אם מדובר על שחקנים/בימאים/אמנים שצריכים לשייף באופן תדיר את כישוריהם ויכולותיהם.

במקום הזה, עלתה ההצגה "מתים מאהבה". על היצירה הזו אחראים שני אנשי תיאטרון אדירים,  עודד קוטלר ואמנון מסקין, שהקימו לפני שנים אחדות את האקטור סטודיו, מקום בו שחקנים יכולים להגיע פעם בשבוע, ולשייף את יכולותיהם המשחקיות מול שחקנים אחרים. הפרויקט המבוסס על הסטודיו השטרסברגי, הנו חינם לכל שחקן ושחקנית, ומותנה באודישן קבלה.

מתים מאהבה - סדנאות הבמה

צילום: נתן כספי

"מתים מאהבה" היא הצגה לא פשוטה.  המחזה, מאת סם שפרד האגדי, מציג את סיפורם של זוג צעיר,  מיי ואדי, שהיסטוריה ארוכה מאחוריהם, עוד מימי התיכון. הסיפור עושה דרכו על נופי המערב האמריקאי, איפה שהגברים לובשים כובע בוקרים וברזלים במגפיים והנשים הן חושניות וקשות. תוך כדי, אנו זוכים לגלות את הסוד הכמוס עליו מבוססת אהבתם, היחסים המורכבים עם האב הזקן, והנסיונות של השניים להיחלץ זה מכבלי זו, בתירוצים מהמין השני.

יש ארבעה שחקנים על הבמה. אדי מגולם באופן שובה לב על ידי דניאל זהבי, שמבעד לשכבות לבוש הבוקר מצליח לגעת באמת בצופים. אורי הלוי מגלם את מרטין, הדייט של מיי לאותו ערב גורלי, באופן קומי, עצוב ומעולה. האב מגולם על ידי אמנון מסקין, המצליח להביא אל הבמה את "הבימה" של רובינא וקלצ'קין, לצד אבק הכוכבים של מרילין מונרו ואמריקה של שנות החמישים.  פרט לבנים, יש שחקנית אחת, רחל שלמה, המגלמת את מיי באופן די מתאמץ, על אף שניסיונותיה בהחלט ראויים לציון.

אמנם, כל אחד מהשחקנים הביא את יכולותיו אל הבמה, אך עדיין היה חוסר סנכרון מסוים בין כל החלקים בהצגה, מעין משהו לא מהודק, שקשה לשים עליו את האצבע במדויק. אולי היה זה המחזה השפרדי, שלא ממש יושב כראוי בסטינג הישראלי.  אולי היתה זו העובדה כי לצד הריאליזם המינימליסטי, היו אי-אילו הבלחות סוריאליסטיות חסרות פשר. אבל בסך הכל, מדובר בהצגה לא רעה בכלל.

שווה לציין כי "מתים מאהבה" היא יצירה פרינג'אית במלוא מובן המילה, וכלל היוצרים בהצגה, הן מאחורי הקלעים והן על הבמה, יצרו אותה יש מאין. לבימאי מעולה בקנה מידה של קוטלר, זה משהו בהחלט לא מובן מאליו.

גם אם יש אי-אילו חסרונות, כדאי לכם ללכת להצגה,  ולו רק בכדי לתמוך בתיאטרון שאינו שם על רייטינג אלא מגיע מהלב, הנשמה והכיס של היוצרים אותו.

מתים מאהבה

סדנאות הבמה

מאת: סם שפרד

תרגום: בן בר שביט

בימוי: עודד קוטלר

משחק: רחל שלמה, דניאל זהבי, אמנון מסקין ואורי הלוי.

עיצוב: אדן קוט

תאורה: אפי אוגד

מוסיקה ואפקטים קוליים: בועז שחורי

ע. בימוי: אלי יוסף

 

מועדים נוספים: 30-31/5/14 ; 6/6/14 21:30 ; 7/6/14 21:00 ; 12/6/14 20:30 ; 14/6/14 21:00

סדנאות הבמה, סלמה 46 (בחצר), תל אביב

"לשמור על אש היצירה"

שיחה עם ריבי פלדמסר-ירון, מייסדת מרכז 'סדנאות הבמה'

מאת: יאשה קריגר

כבר כמה שנים טובות שהשם 'סדנאות הבמה' מצלצל כשם פמיליארי בשדה היצירה המקומית. בגדול, כשמו כן הוא, מרכז להכשרה והעשרה לאמנים בתחומי התיאטרון, הקולנוע ותחומי אמנות אחרים. תפסתי את ריבי פלדמסר-ירון, מייסדת המרכז, לשיחה קצרה על מה, מי, כמה ולמה. אנחנו יושבים במשרדה, שנמצא בעלייה של הסטודיו הממוקם בחצר פנימית ברחוב סלמה בדרום ת"א. מלמטה, לאורך כל השיחה, בוקעים קולותיהם של זמרי מקהלה המבצעים להיטי מחזמר המשולבים בלהיטי פופ.

"אלה הווקה-פיפל, הם עושים כאן חזרות" מסבירה לי ריבי. "קח אפילו אותם לדוגמא. חשבתי שכל הקטע של ביטבוקס נורא מגניב, אז הזמנתי אותם לעשות פה כיתת אמן. ראה אותם מולי שולמן, שהוא חלק מה'טרי-פולינג', שזה קבוצת מאלתרים שיושבת אצלנו. מולי נדלק על זה וככה נולד שיתוף פעולה בין שחקנים לביטבוקס. זה דוגמא קלאסית לחיתוכים ושילובים שקורים כאן."

במהלך השיחה ריבי מציגה לי עשרות דוגמאות שכאלה, עשרות שמות של שחקנים, במאים, אמנים וקבוצות, שנפגשו ב'סדנאות הבמה' ויחד התוו רעיונות ליצירות משותפות שקרמו עור וגידים.

" 'סדנאות הבמה' מזוהה כמרכז גבוה, כאשר המטרה היא ליצור קבוצות שיח, ליצור הבנה וחשיבה של איך יש ליוצר נגיעה שלא קשורה באופן ישיר לתחום היצירה שלו. זה לא קורה באופן טבעי. באופן טבעי אמן נפגש עם הדומים לו. ופתאום החצייה הזאת של תחומים פותחת את הראש ופותחת עניין, ובסופו של דבר היא נוגעת ביצירה עצמה."

המרכז מציע מגוון מסלולי הכשרה בתחומי התיאטרון, קולנוע, מחזאות, תסריטאות ועוד, החל מסדנאות חד-פעמיות של כמה ימים ועד מסלולים שנתיים. ריבי מוסיפה "אנחנו כל הזמן מתייעלים, כל הזמן יש תכניות ומסלולים חדשים. חלק מהרעיונות באים מהמרכז ומוועדת ההיגוי שלנו וחלק מהאנשים שבאים עם הרעיונות שלהם. כמעט אין שנה שאנחנו לא מוסיפים משהו חדש."

ריבי פלדמסר-ירון. צילום: ינאי יחיאל

אני שואל את ריבי איך כל העסק התחיל.

"אני באה מבימוי תיאטרון. עשיתי תואר ראשון באוניברסיטת ת"א והתחלתי תואר שני, אבל מכל-מיני סיבות לא השלמתי אותו. עשיתי כמה הצגות בארץ ואז נסעתי ללונדון וביימתי שם. תוך כדי שהותי בלונדון, הכרתי את ה- International Workshop Festival. זה היה פסטיבל של סדנאות לאנשי מקצוע, פורמט שלא היה מוכר לי עד אז. ראיתי את הייחוד בכך שאנשי מקצוע יושבים ועובדים ביחד. היה לי עניין למנף את זה בארץ, ליצור מרכז שיש בו אנשי מקצוע מתוך מטרה לעשות קרוסינג של תחומים. התחלנו ב-2002 בתכנית ה-BI-ARTS, שזה שיתוף פעולה של המועצה הבריטית ומשרד החוץ. עשינו פסטיבל ענק בבית ציוני אמריקה, שבמהלכו אירחנו שמונה אמנים מלונדון. ב-2004 הקמנו עמותה, פעלנו בצוותא, בביכורי העתים ובקמפוס אריסון. רק ב-2006 התחלנו להבין שהכוח המקומי הוא גם מאוד משמעותי בחינוך ובהתוויה של המרכז. ואז הפכנו להיות מרכז שפועל גם עם אמנים ישראליים וגם עם אמנים מחו"ל."

אני שואל את ריבי למי היא מתכוונת כשהיא אומרת "התחלנו" בלשון רבים. "אני ואני", היא עונה לי בחיוך קטן וממשיכה:

"הבית פה בסלמה הוא מ-2009. רק בזכות הבית הזה התאפשר לנו לעשות הרבה דברים שאנחנו עושים."

בין שלל התכניות הקיימות ב'סדנאות הבמה', ריבי מספרת לי על ה-Actors Studio, שרץ זה השנה השלישית ברציפות "הכרתי את הפורמט הזה בלונדון, ב-Actors Center, ששם שחקנים מקצועיים באים, לומדים ועובדים. ה-Actors Studio אצלנו זה בעצם מפגש של שחקנים מקצועיים שעובדים על סצנות שהם היו נורא רוצים לבדוק ולהתאמן עליהן. עשינו אודישנים מאוד רציניים ומי שמוביל את המיזם הזה הם עודד קוטלר ואמנון מסקין. הפרוייקט הזה רץ כבר שלוש שנים, נפגשים פעם בשבוע בימי שישי ועובדים. השנה אנחנו מרחיבים את זה גם לבמאים ולמחזאים, מתוך מחשבה שמחזאים יוכלו לבדוק סצנות שלהם ובמאים יוכלו לבדוק רעיונות שלהם. כלומר, זו מסגרת משותפת, שבה הבמאים והמחזאים יוכלו להשתמש בשחקנים מקצועיים לבחינת רעיונות חדשים. ככה נוצר פורום משותף שכולם מרוויחים ממנו. לפני שלוש שנים גם שלחנו את עודד קוטלר ואת ציפי פינס (שמנחה אצלנו סדנא נפרדת לשחקנים) ל-Actors Studio בלונדון, כחלק מחילופי אמנים בחו"ל. אנחנו גם מקימים במקביל את ה-Dancers Studio, מסגרת שבה רקדנים וכוריאוגרפים יוכלו להראות אחד לשני את הדברים שהם עושים ולקבל משוב מקולגות מקצועיים. אנחנו לא גובים תשלום על ה-Actors Studio, זה לגמרי בחינם. זה חלק מהיתרון של להיות עמותה ולתת את השרותים האלה, וזה כמובן גם חלק מהבעייתיות, מכיוון שתקציבית זה בעייתי."

ואם כבר נגענו בענייני תקציב, אני שואל את ריבי מי תומך תקציבית ב'סדנאות הבמה'.

"מנהל תרבות, המחלקה לתיאטרון, המחלקה למחול וקצת המחלקה לספרות. ויש עוד גופים שתומכים אבל לא באופן קבוע: פעם המועצה הבריטית, פעם קרן ברכה. ככה שאנחנו חייבים גם הכנסה עצמית."

פרויקטים בולטים נוספים שהתרחשו ב'סדנאות הבמה' בשנים האחרונות הם Play by the Book, מיזם שהוא הכלאה בין ספרות לתיאטרון (לאחרונה עלתה במסגרת פרויקט זה ההצגה 'מנגינה כחולה עם תלתלים', עיבוד לספרו של אלדד כהן בבימוי ירדן בר-כוכבא), וכן, פורום מובילי תרבות.

"פורום מובילי תרבות היה יוזמה של מנהל-תרבות ובשנה הראשונה עשינו את זה גם בשיתוף שח"ם ומגוון מוסדות תרבות. הרעיון היה לקחת קבוצה של אנשים מובילים בתחום האמנות, יוצרים בעלי פוטנציאל אמנותי וניהולי ולקבץ אותם יחד על-מנת ליצור שיח אמנותי וגם לייצר עבורם הכשרה שתוביל אותם, בצורה זו או אחרת, לניהול מוסדות תרבות. הפורום הזה פעל במשך שנה, שבמהלכה נחשפו המשתתפים להמון תכנים ופעילויות בשיתוף מגוון מוסדות תרבות, וכמובן שצמחו ממנו כמה שיתופי פעולה שנמשכים עד היום."

לסיכום, אני שואל את ריבי איפה היא הייתה רוצה לראות את 'סדנאות הבמה' בעתיד ומה שאיפותיה לגבי המרכז.

"אני חושבת שהמרכז צריך לגדול. השאיפה היא להיות מעין בית חממה שזה מאסט לכל שחקן לעבור בו, שיש בו ז'אנרים חדשים שנבדקים כל הזמן, שאנשים יכולים לבוא ולהגיד 'יש לי משהו ואני רוצה לבדוק ולראות אם זה עובד'. שיהיה פה בית לאמנים מחו"ל ושנוכל לעשות חילופים עם חו"ל, שיהיה רזידנסי ואקספרימנט אמיתי. המטרה היא להיות בית ליצירה שבו יוצרים יוכלו לאו דווקא לייצר את המוצר אלא להתוות אותו, שהמרכז יהיה הפלייגראונד שלהם, המעבדה.

אני מאוד מאמינה שהשורה התחתונה חייבת להיות קשורה לעשייה. מצד אחד, אני לא רוצה להיות הקאמרי והבימה מכיוון שאם אני אהיה תיאטרון אז לא יהיה לי זמן ללמד וללמוד. מצד שני, צריכה להיות התוויה שהיא מימושית, אחרת יש תואר שני באוניברסיטה. אני מאוד רואה את הקישור המעשי ללמידה.

אחד הדברים שאני נורא גאה בהם זה שהאנשים שעוברים ב'סדנאות הבמה' נשארים בקשר. בסך הכל אנחנו נורא בודדים כאנשי מקצוע, לכן אני רוצה לשמור על היוצרים כחלק מגוף ששומר על קשר. זה שומר בעיניי על אש של יצירה."