נבחרת החלומות של מרתה

והפעם – "בית הקלפים"

מאת: מערכת מרתה יודעת

הסדרה "בית הקלפים" היא כמו מרמייט, אותו ממרח שמרים בריטי – או שאתם ממש אוהבים את זה ולא יכולים לאכול את הטוסט של הבוקר בלי הממרח השחור, או שאתם מעקמים פרצוף רק מהמחשבה. פרנסיס אנדרווד, או פרנק בפי קרוביו, הוא מקבת' המודרני, פוליטיקאי נאלח שלא יהסס לעשות את השפל ביותר כדי להשיג את מבוקשו. זוגתו, קלייר אנדרווד, ליידי מקבת' המודרנית, הנה כלבה מניפולטיבית. ובכל זאת, קשה מאוד לא לאהוב אותם, לא להזדהות עם הדמויות ובעיקר להישאר אדישים. הסדרה, בכיכובו של אהובה הנצחי של מרתה, קווין ספייסי, והנסיכה הקסומה רובין רייט, הוא רימייק אמריקאי לסדרה בריטית המדברת על אותם נושאים, רק במבטא בריטי, בבית הפרלמנט בלונדון.

אילו יכולנו להעלות את בית הקלפים על הבמה הישראלית, להחזיר את מקורות הסדרה אל חיק התיאטרון, סביר כי היא היתה גורמת לאותם רגשות, אותם פרצי שנאה או WTF כלפי הבמה, אם היו עושים אותה כראוי, כלומר. ההצגה תציג את העונה הראשונה של הסדרה, איפה שהכל התחיל. בהמשך, כשתהיה להיט היסטרי, תיאטראות יילחמו על הזכות להעלות את הצגות ההמשך עם העונה השנייה ואפילו השלישית…

מבחינת עיצוב התפאורה, לא נלך על המתבקש, עם מגדל קלפים נוטה ליפול ברקע הבמה, אלא נלך דווקא על עיצוב ריאליסטי יותר, מודרני יותר, קר יותר. הבמה תעטה גווני אפור ואדום, ותחולק לשניים – מימין, נראה את ביתם של הזוג אנדרווד, ומשמאל את משרדי הממשל בבית הלבן. בעומק הבמה, מצד שמאל, מאחורי קיר שקוף, תהיה אותה מזללת צלעות מעלת העשן של פרדי, בה פרנק חוזר למקורותיו הדרומיים ומוריד במעט את המסיכות. כיאה לאותה מוסכמה תיאטרלית נושנה, הדמויות הפועלות בשני חלקי הבמה לא יראו את פעילותם של אלו שמנגד, פרט לפרנסיס היקר. בין סצינה לסצינה, הוא יעשה את דרכו לעומק הבמה, אל כס המלוכה המכונה החדר הסגלגל.

בסדרה ניתן לראות פתרון מבריק, בו פרנק מדבר ישירות אל המצלמה, אל הצופים בסדרה, בעוד יתר הדמויות אינן רואות זאת. כידוע, מדובר על נורמה תיאטרלית עתיקת יומין, ראו מולייר, ראו שייקספיר. על הבמה, פרנק ייעזר באותו אסייד, וידבר ישירות אל הקהל, וייתן להם את הזכות להשתתף במזימותיו מבלי להגיד לגיבורים שהרוצח במסיכה נמצא ממש מאחוריהם.

ועכשיו, החלק הקשה – הליהוק. מעגל הכתבים, אותן דמויות חשובות המייצגות את המוסר ואת הגבול שכל כך קל לעבור, יכלול את דיוויד לווינסקי בתור לוקאס גודווין, מורן ארביב בתור ג'נין סקורסקי וליאת אופיר בתור זואי ברנס, אשת הסוד של פרנק. מעגל אנשי העיר והממשל, אותן דמויות מתומרנות, שאינן יודעות את סבך המזימה אליה נקלעו, יכלול את אלירן כספי בתור הנשיא גארט,  לימור זמיר בתור לינדה ווסקז, רמי הויברגר בתור ריימונד טאסק, חברו ויד ימינו של הנשיא, אודי רצין בתור פיטר רוסו, גילי בית-הלחמי בתור כריסטינה בת זוגו, תמר גוטמן בתור רייצ'ל הזונה שנשכרה לפתות את רוסו,  אורי רביץ בתור רמי דנטון, האיש שלא מקבל "לא",  ונועה ברקאי בתור ג'יליאן קול, היזמת שנעקצה על ידי גב' אנדרווד.  נבו קמחי יגלם את דאג סטמפר, יד ימינו ונושא כליו של אנדרווד, בעוד שמוליק מטלון יגלם את פרדי, האיש שמכין את הצלעות הכי טובות בוושינגטון.  ונעבור לזוג המלכותי –  ענת זמשטייגמן תגלם את קלייר אנדרווד, ודרור קרן יגלם את פרנסיס אנדרווד.

האם ההצלחה תעבור את המסך הקטן ותחדור אל הבמה הגדולה? רק ימים יגידו, אם כמובן יהיה מי שיאזור אומץ להעלות הצגה כזו על ב(א)מת התיאטרון.

נבחרת החלומות של מרתה

והפעם – אחוזת דאונטון

מאת: מערכת מרתה יודעת

אם עקבתם אחרי מרתה בזמן האחרון, למעשה מיומה הראשון ברשת, אתם וודאי יודעים שיש לה חולשה לאנגלים. הימים בהם היא נוסעת ללונדון וקורעת את מדרכות אוקספורד סטריט הם הימים המאושרים בחייה. לכן, זה לא ממש מפתיע שמרתה אוהבת את הסדרה המופתית "אחוזת דאונטון", אותה סדרה איכותית בה הזמן עמד מלכת בימי ראשית המאה העשרים, כאשר האדונים והמשרתים היו אחוזי עניבת פפיון, החליפו ללבוש רשמי לכבוד ארוחת הערב, והסכו"ם עמד במקומו במרחק אחיד על השולחן.

לאחרונה, ניתן לראות שהערוץ הראשון מעניק תמורה מלאה לאגרה ומציע לצופיו את העונה הרביעית של הסדרה. לכבוד המאורע הבאמת מרגש, מרתה ישבה וחשבה, מה היה קורה אם היו מעלים על הבמה גרסה עברית לאחוזת דאונטון, נאמר לעונה הראשונה של הסדרה, בה כולם היו תמימים והדמויות מלאות עזוז? או במילים אחרות, מה היה קורה אם הבריטים לא היו עוזבים את הארץ?

העונה הראשונה מציגה את משפחת קרולי, אחת ממשפחות האצולה של יורקשייר, בריטניה. בעונה זו, מפציע בן דוד רחוק, מתיו קרולי, בתור יורש העצר של כל האחוזה והכספים, בעיקר בגלל העובדה כי לרוזן ולאשתו יש שלוש בנות – מרי, אידית וסיביל. את המשפחה מלווה גם האמא של הרוזן (המגולמת על ידי מגי סמית' האגדית). מתחת, גועשת קומת המשרתים על חייהם וריביהם. על הכל שולט רב-המשרתים קרסון ומנהלת משק הבית גברת יוז. בינתיים, המשרת תומס ברלו מאחד כוחות עם גב' אוברייאן מלאת המזימות, בייטס ואנה מתאהבים, ויליאם שם עינו על דייזי נערת המטבח וגב' פטמור, הטבחית, לא מרוצה מחוסר היעילות של יתר המשרתים. העונה הראשונה מציגה לנו את הניצנים שיגדלו ויתפתחו הלאה, בעונות הבאות, בהן המשפחה מתרחבת, מלחמת העולם הראשונה פורצת, האחוזה כמעט קורסת ולבבות מתאחדים ונשברים.

אבל בינתיים, אצלנו עולה הגרסה הבימתית הראשונה, ועוד בעברית, של אחוזת דאונטון (לא באמת, כן? למרות שיכול היה להיות מרתק לו קברניטי הבימה את הקאמרי היו מעלים את זה, במקום עוד הצגה רדודת תוכן ומלאת רייטינג). את הבמה מעטרת תפאורה מרהיבה ומפורטת, על מספר מפלסים, כיאה לאחוזה בריטית. כמו אותן הפקות של אגתה כריסטי, גם כאן הזמן קופא על שמריו, העלילה מפותלת והאביזרים מדויקים עד קצה בקבוק הקריסטל. השחקנים חנוטים בטוקסידו, שמלות מדים או שמלות ערב, כפפות עד לזרוע ונזרים מיהלומים ואבני חן.

במפלסים העליונים של הבמה, מתהלכים האריסטוקרטים, בכיכובם של ליאור אשכנזי בתור רוברט קרולי הרוזן מגרנת'הם, נועה ברקאי בתור ליידי קרולי,  סיוון קרצ'נר בתור מרי, הילה מצקר-הלוי בתור אדית, ליבי טננבוים בתור סיביל, עידו ברטל בתור הדודן מת'יו, וכמובן, חנה מרון, בתור ויולט, הרוזנת האם מגרנת'הם.

בקומות מתחת, המשרתים, בכיכובם של אלכס אנסקי בתור רב המשרתים קרסון,  נלי עמר בתור גב' יוז, גיל וייס בתור תומס ברלו התככן,  פביאנה מיוחס בתור גב' אוברייאן, דויד קיגלר וטל בלקנשטיין בתור בייטס ואנה, תמר גוטמן ועומרי בר-אור בתור וויליאם ודייזי ואסתי זקהיים האחת והיחידה בתור גב' פטמור.

סביר כי אם הפופולאריות של הסדרה תדבק בגרסה הבימתית שלה, נוכל לראות ז'אנר חדש על במות התיאטרון – הצגות-המשך. אותם שחקנים, רק שהעלילה משתנה. איך לא חשבו על זה קודם?

נבחרת החלומות של מרתה – מדור חדש!

והפעם – הצגה נושכת

פרשנות רצינית של הנאמר במדור זה – על אחריותכם בלבד.

בכל רחבי אמריקה, ואפילו בכמה ארצות באירופה, ישנו תחביב מוזר, שנהפך לפופולארי מאוד – פנטזי פוטבול או בייסבול. פעם בשבוע, כמה חברים נאספים ובונים את נבחרת החלומות הפיקטיבית שלהם. הם עושים זאת ברצינות תהומית, גם אם זה לא ממש אמיתי.

גם בתיאטרון אפשר לעשות את זה. אחת המורות האהובות עלי באוניברסיטה עודדה אותנו ללהק להצגות עליהן עבדנו את הטובים מבין שחקני העולם, גם אם בתכל'ס, הסיכוי  שזה יתממש היה קרוב לאפס. מדובר בתרגיל מחשבתי נהדר,  המאפשר ליוצרים (בעיקר לבמאים שבינינו) לחדד את האיכויות שאנו רוצים מהשחקנים. ניתן להשליך זאת על כל תחום שהוא בתיאטרון, אפילו על הצגות אימה, דבר שאינו רווח כל כך בארץ, ונחל כישלון אחרי "האישה בשחור", על אף העובדה שבבריטניה, היא עדיין נחשבת לאחת ההצגות הפופולאריות ביותר.

אם נרחיב את התרגיל המחשבתי, וננסה למשוך במעט את גבולותיו, נוכל אפילו להפיק עיבודים תיאטרליים ישראליים של סרטי אימה ידועים. תדמיינו שנייה את "הצעקה" על הבמה, או את פרדי קרוגר הישראלי, מי הוא היה? נניח וניקח את סרטי האימה הסאטיריים, אלו שעושים טראש מובהק של הז'אנר, האם היינו יכולים לעבד אותם לבמה וללהק קאסט ישראלי מוצלח?

ניקח לדוגמא את הסרט "פיראנה", אותו סרט נוראי בו דגי פיראנה פראהיסטוריים ואימתניים עושים את דרכם אל אגם ויקטוריה ועושים מרחץ דמים של צעירים, בגדי ים ואיברים. לאחרונה, עשו סרט המשך, בו אותם דגים מצליחים לעשות דרכם לאגם אחר, ובדרך הורסים את יום הפתיחה של פארק שעושעים ימי. הופעת האורח של דיוויד הסלאוף בהחלט מצליחה להשכיח במעט את ראשו הכרות של הילד הג'ינג'י.

אם היינו יכולים לעבד את הסרט הזה לבמה,  סביר כי היתה בריכה אמיתית במרכז הבמה, בעלת קירות שקופים, ולתוכה היה מוזרם הרבה צבע אדום, בכל פעם שצעיר אחר היה נאכל. ברקע, כמו הבמה של "הורדוס", היה קיר תכול, אליו תוקרן תאורה של מים זזים.

הקאסט היה מורכב מטובי השחקנים בתיאטרון והקולנוע הישראלי. את הדייג שנטרף ראשון (בסרט ריצ'רד דרייפוס) יגלם יואב בר-לב, את החוקר הימי (בסרט כריסטופר לויד) יגלם שלמה בראבא, את השריף הקשוחה (אליזבת' שו) תגלם נתי קלוגר, את עוזרה הנאמן יגלם איציק כהן, את בעל היאכטה שאוהד פורנו (מת'יו אוקונור) יגלם איתי שור (כי הנבך בחסמבה עושה לו רע), את הבחור טוב הלב יגלם אושרי כהן (כי תמיד צריך את אושרי כהן), את חברתו היפה תגלם ורד פלדמן, ואת דיוויד הסלהוף יגלם נירו לוי (כי שניהם חיים בסרט). קאסט מנצח. והדגים? הם יישארו בגדר נוכח נפקד, כמו היו סמל למשמעות התיאטרון של ימינו. אז יאללה, לחזרות.