מחשבות על שיווק

על קרוס מדיה בתיאטרון פרינג'

מאת: אירית ראב

לאחרונה, החלו להקרין את הסדרה (המעולה!) "בית הקלפים", בכיכובו של קווין ספייסי. מלבד תככים, מניפולטיביות ומזימות בצמרת השלטון האמריקאי, הדמויות מרבות להשתמש באינטרנט וברשתות חברתיות, כיאה לעשור השני של שנות האלפיים. אחת הדמויות עובדת במגזין אינטרנטי המכונה "סלאגליין", מגזין פיקטיבי פרי דמיון היוצרים. עם זאת, צופים רבים הודו כי לאחר צפייה בסדרה, הם נכנסו לרשת ובדקו האם אתר כזה אכן קיים. צופה אחת אף העלתה תהייה/תלונה על גבי הרשת כי חבל שהמשווקים של הסדרה לא העשירו את אסטרטגיית השיווק על ידי בניית אתר שכזה, בו יכלו להעלות כתבות, ציוצים, סטטוסים ונאומים, המוזכרים בסדרה עצמה, מעין סלאגליין אמיתי לגמרי, אך עדיין בתוך גבולות העולם הבדיוני.

אין מדובר בהמצאה חדשה, אלא במהלך וותיק למדי, המכונה קרוס מדיה. סדרות ותוכניות טלוויזיה רבות עשו את זה קודם, החל משרלוק ועד לאובריאן, עד שנדמה כי מדובר בדבר מה חובה לכל סדרה חדשה שעולה לאוויר. לעומת זאת, קרוס מדיה אינה כל כך נפוצה בעולם התיאטרון הישראלי בכלל, בייחוד בכל הנוגע לפרינג'.

למה? שאלה מצוינת.

הרי תיאטרון פרינג' הוא המקום בו היוצרים מרבים לחשוב מחוץ לקופסה, בין אם ככורח המציאות ובין אם כחלק אינטגראלי מיצירת האמנות. עם זאת, הצגות פרינג' אינן להוטות להשתמש בכלי המצוין הזה, שיוכל להביא להן עוד צופים. אז נכון, ישנן הצגות היוצרות פרופילים פיקטיביים בפייסבוק לדמויות השונות, אך זה לא בדיוק אותו דבר.

למראית עין, הסיבה לכך שאין הצגות פרינג' רבות הנעזרות בקרוס מדיה טמונה בשני פרמטרים – זמן וכסף. בניית אתר שכזה, הכולל תכנים הקשורים לעולם הבדיוני של ההצגה, דורשת זמן וכסף, אלמנטים מהותיים שליוצרי פרינג' אין. הזמן מיועד לחזרות והפקת ההצגה, כנ"ל לגבי הכסף. זאת, מתוך הנחה כי 'קודם שההצגה תעמוד על הרגליים ותמשוך קהל, אחר כך נדבר'. למעשה, קרוס מדיה לא דורשת כל כך הרבה, כמו שנהוג לחשוב.

להצגות פרינג' רבות יש מנהלי יחסי ציבור ושיווק, גם אם מדובר על אחד השחקנים או היוצרים. אנשים אלו יכולים לקחת על עצמם את המשימה לייצג את ההצגה גם באלמנטים ווירטואליים. כמו שיש דף פייסבוק כמעט לכל הצגה, טריילרים ותמונות מפולטרות, אין סיבה שלא יהיה מרחב כלשהו בו הדמויות יוכלו להגיד את שעל לבן. נהפוך הוא, יהיה מרתק לדעת מה אופליה כותבת ביומן, כיצד מנחת הסדנא ב"שופרא" מכינה את עצמה לקראת כל סדנא, אילו קייסים מעניינים היו לקשישי החוק ב"התקלה" והאם לאה'לה מ"הדיבוק" נהנית בדרכי העולם הגדול?

מבחינה כספית, ישנם אמצעים רבים באינטרנט, שאינם דורשים כסף רב. לדוגמא, ניתן לפתוח בלוג לאחת או יותר מדמויות ההצגה, באחד מאתרי הבלוגים החינמיים והאיכותיים. כמו כן, באתרים מעין אלו ניתן ליצור מרחב ווירטואלי נהדר, לכל מטרת קרוס מדיה שהיא.  במקרה הזה, השמיים הם הגבול.

כעת, כל שנותר הוא להרים את הכפפה, לפתוח את הלפ-טופ, ולפרוץ את גבולות אולם התיאטרון.

מחשבות על שיווק

תנו לטריילרים להתחיל…

מאת: אירית ראב

בתיאטרון של היום, זה כבר לא מספיק לעשות הצגה טובה עם קאסט משובח, אלא צריך לפרסם את ההצגה בכל המדיות האפשריות. לא נעים להודות, אבל גם במקרה של תיאטרון, פרינג' או ממסדי, האריזה היא זו שמושכת את הקהל. אפשר לעשות את זה עם תמונות מושקעות, פוסטרים ענקיים (אם יש תקציב לכך), אבל הדרך הטובה ביותר, בייחוד כשהרשתות החברתיות לא מפסיקות להתפתח, היא באמצעות סרטוני טריילר. כמו כל סרט שמכבד את עצמו, גם הצגה טובה צריכה להוכיח את הטיב שלה באמצעות טריילר ייחודי.

אז יצאנו לחוצות העיר, יותר נכון, אני והלפ טופ שלי יצאנו למחוזות האינטרנט, כדי לראות אם אכן התיאטראות מקיימים את הנדרש ומאפשרים לקהל הרחב לטעום את ההצגה גם באמצעות יוטיוב, פייסבוק או חיות אחרות.

בכל הנוגע לטריילרים, התיאטראות הממסדיים מתחלקים לשני סוגים עיקריים. אלו הנעזרים בסרטונים מסבירניים, כאלו הכוללים קטעים מההצגה, ביקורות משבחות או ראיונות עם היוצרים, ואלו הנעזרים בטריילרים שאינם לקוחים מההצגה עצמה באופן ישיר, אלא מפתים את הקהל לבוא עם חומרים שצולמו במיוחד.

במקרה של תיאטרון פרינג', המצב קצת אחר. אם פעם היה מבחר דליל מאוד של טריילרים, היום כל הצגת פרינג' שמכבדת את עצמה מוציאה לאקרנים הווירטואליים איזה טריילר מושקע. חלקם אמנם נשענים על חומרים מצולמים מההצגה, אך מרבית היוצרים משכילים לחשוב מחוץ לבמת התיאטרון ורוקמים טריילר שבאמת גורם לקהל להגיע להצגה, גם אם קודם לא היה חושב על כך. קחו לדוגמא את כן של תיאטרון כאן, או את רומיאו ויוליה שעלה לפני כמה שנים בתיאטרון תמונע.

אז נכון, עדיין איננו כמו האחים מעבר לים, שמציעים טריילרים מפוארים, מרהיבים ומפתים, שגורמים לחשוב אחרת על המחזה הקלאסי. ונכון, הייתי שמחה אם יקום הבמאי וירקום איזה טריילר מופתי במיוחד. אבל עד אז, עד שתקציב התיאטרון והפרינג' בפרט יגדל, ושיוצרים לא יצטרכו לכתת רגליים כדי להשיג כסף להצגה שלהם, כנראה שאפשר רק לחלום.