"לאתגר את גבולות המדיום"

ראיון עם היוצרת והבמאית יעל קרמסקי והשחקנית דינה בליי-שור

מאת: דנה שוכמכר

אנסמבל פספורט מציג את הצגתו החדשה "בסימן הלוטוס", בעיבוד ובבימוי של יעל קרמסקי, על פי ספרו של דן צלקה. הספר נכתב בשנת 2002 בתגובה לרצח רבין על חברה מפולגת בה מתרחש משבר בהנהגה. שוחחתי עם הבמאית יעל קרמסקי והשחקנית דינה בליי-שור על ההצגה, המצב והתוכניות של האנסמבל לעתיד.

המפגש עמן נערך לכבוד ההצגה החדשה של האנסמבל. במרכז ההצגה עומד מיזם אותו מוביל פרופסור ינאי ולדמן, היסטוריון העומד בראש חבורת אנשים המבקשים לחולל שינוי בחברה ולפרק את המבנה השלטוני הגורם לפילוג בעם. הפרופסור מציע לחזור לרעיון המלכות שחלש פעם, בימי התנ"ך, ולהמליך מלכה לעם ישראל מזרע בית דוד.

יצירות אנסמבל "פספורט" מנסחות שפה תיאטרונית חדשה, המורכבת מדימויים ויזואליים, גרפיים ודיגיטליים, לצד אלמנטים מוזיקליים ותנועתיים. שיתוף הפעולה בין יעל קרמסקי ובין דינה קונסון ואיריס מועלם, המעצבות של האנסמבל, יוצר התאמה מפעימה בין התכנים הטקסטואליים לבין התכנים החזותיים בהצגה. בדומה, גם "בסימן הלוטוס" מציגה את הרעיון המהפכני לאיחוד העם באופן מרתק, ומשלבת בצורה נפלאה בין החזות לתוכן.

למה בחרתם לצאת עם ההצגה בתקופה הנוכחית?

"אני חושבת", אומרת הבמאית יעל קרמסקי "שדן צלקה נחשב לאחד הכותבים המעניינים ביותר שקמו בתקופה הנוכחית ויש בספר סוג של נבואה או קיבעון – אנחנו נמצאים באחת התקופות המורכבות ביותר בו הפילוג והשיסוע בחברה הגיעו לשיא שלא היה כמוהו. בתקופה בה נעשה העיבוד היו בחירות בארץ כל חצי שנה והניכור והפילוג הגיעו לשיא, והאימה הגדולה הייתה וקיימת בכל מה שמתרחש לנגד עינינו. חוסר  היכולת להתקיים כאן כחברה המאפשרת לכל אחד להתקיים בדרכו בלי איבה הרבה יותר מסוכנת מכל אויב בחוץ, כאשר האויב מבפנים מסוכן הרבה יותר.

בתקופת הקורונה כולנו היינו באי וודאות וחוסר ידיעה לגבי מה שעתיד לקרות והחלטנו שזה מה שנכון לנו בתור אנסמבל. כל השחקנים היו מעורבים ברגעי החלטות לאן לוקחים את היצירה. בהצגה יש קטע בו ליז השחקנית הצעירה מדברת על החברה הישראלית ומביעה ביקורת- כל הכתיבה של המונולוג הזה הגיעה מהשחקנים עצמם."

הדיון על מצבה של מדינת ישראל הפך לדיון על עתיד האנסמבל.

"במסגרת העבודה על המחזה, היוצרים עסקו לא רק בסוגיות הקשורות למדינת ישראל, אלא גם בסוגיות הקשורות לעולם התיאטרון לנוכח הקורונה אשר סגרה את כולם בבתים למשך תקופה ארוכה. במסגרת העבודה על ההצגה התחלנו לחקור את היכולת שלנו בתור קבוצת תיאטרון – הקבוצה באה לייצר תכנים אחרים מהשגרה התיאטרלית בתיאטראות האחרים, דבר הבא לידי ביטוי בעיסוק בחומרים. במהלך החזרות הרבה פעמים עלתה השאלה – מה אנחנו מחפשים בתור קבוצת תיאטרון, האם הקבוצה באה לייצר שפה בימתית אחרת ותכנים אחרים? אחרת אין טעם לקיים קבוצת תיאטרון עצמאית", אומרת קרמסקי.

"לאחר העבודה עם השחקנים התחלתי לכתוב את הפרקים להצגה ולבחון את השאלה היכן אנחנו לא דומים לאף עם אחר וזה היה שלב ממנו כתבתי את המחזה. היו גם ויכוחים פוליטיים בינינו, אבל אמרתי מראש שהיכולת להכיר את הזר היא למעשה היכולת העמוקה ביותר שלנו להכיר את עצמנו. התגובה הראשונית היא לדחות את כל מי שזר ואינו מאמין באותן דעות, אבל דווקא במקום הזה ניתן להבין הרבה מאוד דברים על עצמנו."

"אני מאוד התחברתי לתכנים העוסקים בקבלת הזר", אומרת בליי-שור, "היו הרבה דיונים בחדר החזרות מהי זרות ואיך אפשר לקבל את השונה ממך גם אם הוא לא כמוך. כואב לי הפילוג הקיים בינינו ובארצנו, אבל אני חושבת שההצגה עוסקת בנושא אנושי ואוניברסלי העוסק בבני אדם ואהבת האדם. אם נצליח לחיות על פי אהבת האדם, נבין שלא משנה היכן זה מתרחש, בין אם בישראל או במקום אחר בעולם."

"בסימן הלוטוס". צילום: תמי שחם

האם לתיאטרון יש כוח לשנות את המציאות?

"אנחנו מאמינות שאמנות זה שקר שמתעסק באמת כפי שאמר פיקאסו", אומרת קרמסקי. "המשמעות היא שאמנים חייבים לשקף פיסה מהמציאות דרך מראה אשר נותנת לאדם הצופה בה פרספקטיבה אחרת ממה שהוא מכיר. זאת הסיבה לעסוק באמנות. העובדה שההצגה זכתה לבית במוזיאון תל אביב, זה כבוד גדול עבורנו השילוב של אמנות ותיאטרון. אני מלמדת משחק באוניברסיטת תל אביב, בכיתות המשחק שלי בחוג לתיאטרון יש סטודנטים ערבים ויהודים – ובמלחמה האחרונה, הקדשתי ימים ולילות לשיחות איתם ואמרתי להם – 'אתם לא אמורים להזדהות ולהסכים, תאפשרו לאחר להיות אחר ותאפשרו לעצמכם להיות אחרים', וזה עבד. הרגע בו הם חזרו לבמה ביחד ומקבלים את האחרות, לא את הזהות, זה הדגל ואני חושבת שהקהל יוצא מההצגה שלנו עם הבנה שזוהי הדרך היחידה להתקיים – הקבלה של כל אדם את האחר."

"ההשפעות של האמנות ניכרות ככל שחולף הזמן." מוסיפה בליי שור, "כאשר אמנות מאפשרת דיאלוג עם הקהל שהוא מיוחד ומעניין, זה משהו שאני חשה מאוד מתוך המקום שלי בתור שחקנית. אני חשה את הקהל נוכח ופעמים רבות אני מרגישה שהדיאלוג מוחשי והקהל עונה לי בעיניים, בשפת הגוף. זאת הייחודיות של האנסמבל בהשוואה לתיאטראות אחרים – מתרחשת הקשבה דו צדדית."

אילו יכולות יש בדינה לצורך גילום התפקיד של  גפן -מישהי משושלת בית דוד אשר תפקידה להביא את הגאולה?

"דינה מקבלת מחזה ומיד מתחיל הדיאלוג בינינו", אומרת קרמסקי, "מה חסר, מה הדמות צריכה. הרבה מהפיתוח של דמותה של גפן הוא פיתוח משותף של דינה ושלי. התחלנו ביחד לבדוק מה חסר לנו, היה חשוב שתהיה לה מסגרת מלאה של הדמות ולכן היה חשוב לדאוג לפיתוח דרמטורגי מדויק. במהלך העבודה היה לדינה גילוי מרתק – בתוך ספרי הקודש של סבתה היא מצאה הוכחה כי היא משושלת בית דוד. זה היה רגע מכונן של צמרמורת והכנסנו את זה להצגה בתור מונולוג של דינה."

יעל, בעבר, יצרת ככוריאוגרפית, את יכולה להסביר על המעבר בין התנועה של רקדנים לתנועה של שחקנים?

"התנועה של השחקנים בהצגה מתכתבת עם העבר שלי בתור כוריאוגפית. אני מרגישה שחזרתי הביתה במסגרת הכתיבה והעיבוד של המחזה יש בחירה לערוך שינויים בדמויות מבחינת מחוות תנועתיות. האנסמבל בהצגה הזאת מפגין כישורי תנועה יוצאי דופן המשרתים את הדמויות. התנועה הופכת למרכיב מרכזי בתוך העבודות של האנסמבל וזה הופך להיות חלק מרכזי בעבודות הבאות."

מה צופן העתיד לאנסמבל?

"הקבוצה שמה לה למטרה לפתח את השפה הבימתית הייחודית של האנסמבל תוך אפשרות להציג את ההצגות במוזיאון וההבנה כי קיימת אפשרות לאתגר ולחקור את גבולות המדיום. אין עניין לשחזר דברים שכבר ידועים, תמיד צריכה להיות שאלת מחקר אמיתית בעבודה על ההצגה הבאה." 

ההצגה "בסימן הלוטוס" עתידה להציג ב18/8/21 וב-19/8/21, 20:00, אולם שידלובסקי, מוזיאון תל אביב.

אישה בורחת מבשורת השיגעון

על ההצגה "לאה"

מאת: אביבה רוזן

לפני חודשיים לערך, התבקשתי לשאת הרצאה בערב על לאה גולדברג. את ההרצאה כיניתי "אישה בעולם של גברים", כי כן, לאה גולדברג חיה בעולם שניהלו גברים למען גברים והיא הצליחה להתברג בו יפה. הרבה יותר יפה מכפי שהצליחה במאמציה למצוא גבר ואהבה.

ההצגה "לאה" של קבוצת "פספורט" מבוססת על ספרה האוטוביוגרפי של לאה גולדברג, "והוא האור", ספר שלא זכה להצלחה בזמן שיצא, אך משמש לנו מעיין לא אכזב ללימוד נפשה של הסופרת והמשוררת החשובה שלנו. כל חייה, פחדה לאה מהשיגעון. אביה היה חולה נפש, וכך גם רבים מבני משפחתו וסביבתו. חוסר הערך שחשה לאה גולדברג בא לידי ביטוי אצל נורה, גיבורת ההצגה "לאה". מוטיב חוזר בהצגה הוא פסקה שכתבה לאה ביומנה שלה, על חוסר הערך שהיא חשה, על כך שאינה יודעת כלום ואין היא ראויה למאום. את הפסקה הזאת היא כתבה, אגב, אחרי שקיבלה את הדוקטורט שלה בגיל 21. מה גדול הפער בין הישגיה במציאות לבין תפישתה את עצמה. נורה היא דמות המראה של הסופרת והמשוררת הגדולה הזאת, שכולנו דקלמנו מילדות, ואף שימשה כראש החוג לספרות באוניברסיטה העברית.

לאה - יקיר מאיר פרץ

"לאה". צילום: יקיר מאיר פרץ

אדם אינו יכול לברוח מעצמו. לאה-נורה ברחה ללימודים בברלין והייתה מאוד גאה בשייכותה לעיר הגדולה, אך את עצמה לקחה לכל מקום אליו הלכה, את הפחד מהטירוף המשפחתי שהייתה בטוחה שלקתה בו, את הצורך שלה בגבר שלא בא על סיפוקו. והנה היא חוזרת אל בית הוריה, אל אמה השתלטנית ואל העיר הקטנה שבליטא, שניהם גורמים לה לרגשות מעורבים. מגדילים ומקטינים אותה בה בעת. שם היא גם פוגשת בחברו של אביה, אדם עמו ניהלה חליפת מכתבים, והיא מנהלת עמו רומן בדמיונה, רומן שיש לו אולי אחיזה קלה במציאות, אך כשהיא מגלה שגם הוא חולה נפש לאחר שברח מהמקום ומהקשר איתה, הדבר מערער אותה לחלוטין. אנחנו רואים מעט שבמעט מנורה-לאה גולדברג המוכשרת, אפילו איננו מכירים את הישגיה בצעירותה. אנחנו רואים רק את האישה הצעירה המעורערת משהו, זאת שמתאהבת בגברים הלא נכונים וחיה בצלן של מחלות נפש, וחבל.

ההצגה מוצלחת מאוד מבחינות רבות. השחקנים מוכשרים ומשחקים היטב. עם זאת, יש כמה החלטות בימוי שלא הצלחתי להבין, כמו למשל הטקסט של לאה שנאמר על ידי כל השחקנים יחד בתחילת ובסוף ההצגה. ייתכן שזה נעשה כדי להגדיל את הרושם של הדברים. לטעמי, לא היה בכך צורך.

לאה 2 - יקיר מאיר פרץ

צילום: יקיר מאיר פרץ

השחקנית הראשית, ירדן גלבוע, מציגה היטב את דמותה של נורה-לאה. כך, גם רונן יפרח שמשחק את ארין, חברו של האב ומחזרה הדמיוני או לא של נורה-לאה. יש בו בהחלט משהו כובש וניתן להבין את התאהבותה של הגיבורה בדמותו. מנגד, האם משחקת משחק שהוא מוגזם מעט. דמותה מוטרדת, חמורה, שתלטנית, קצת יותר מדי. חשתי מנוכרת ממנה והדבר הפריע לי במהלך ההצגה. עם זאת, כפי שסיכמה בתי בת ה-17 שהתלוותה אלי, הייתה הצגה מעניינת ומוגשת היטב. הרקע שהיה לה על לאה גולדברג העשיר כמובן את הצפייה בהצגה.

המלצתי החמה – בהחלט ללכת, להתרגש ולהכיר את לאה גולדברג מעט טוב יותר.

"לאה"

קבוצת פספורט

יוצרת ובמאית: יעל קרמרסקי.

שחקנים:  ירדן גלבוע, דינה בליי, רונן יפרח ואייל זוסמן.

תאורה: איריס מועלם

מוזיקה: פיי שפירו

מועדים נוספים:

19/10/18 13:00  | 20/10/18 20:00 | מוזיאון תל אביב לאמנות