תמונה פיוטית מדויקת

על ההצגה "הכלה וצייד הפרפרים"

מאת: דנה שוכמכר

המחזות של נסים אלוני אינם פשוטים עבור קהל הצופים בתיאטרון ובכל זאת בתקופה האחרונה מספר תיאטראות  בוחרים להציג כמה מהמחזות שלו, כך למשל, בתיאטרון הבימה מוצגת ההפקה "האם יש מקקים בישראל?" ותיאטרון "גשר" בחר להציג את המחזה "הכלה וצייד הפרפרים". העלילה, שנכתבה בהשראת ציור של יוסל ברגנר, מתרחשת בפינה בפארק בה נפגשים צייד הפרפרים בשם גץ וכלה ושמה מי, המיועדת להינשא באולם האירועים של הפארק אך ברחה משם כי החתן שלה איחר להגיע. גץ, פקיד ביטוח משופם, המגיע לפארק כדי לצוד פרפרים, אך לא מצליח במשימתו למרות הציוד הרב עמו הגיע. הפגישה שלהם משבשת את סדר יומו של גץ וגורמת למי לתהות לגבי חייה בכלל ולגבי כוונתה להינשא בפרט.

ההצגה עוסקת בהחמצה, המומחשת היטב באמצעות דיאלוג פיוטי-קומי של אלוני ובמשחקם הנפלא של שני שחקנים מבריקים, אפרת בן צור בתור הכלה וסשה דמידוב בתור הפקיד-צייד. השניים נעים לאורך כל היצירה בין ייאוש וכבדות לבין קלילות וקלות דעת, ומעלים תהיות על זוגיות מול בדידות, אהבה מול אכזבה.

אלוני נותן במה לטראגיות האבסורדית של הדמויות, והמחזה מתכתב היטב עם מחזות אחרים כמו "מחכים לגודו" לבקט או "הכיסאות" ליונסקו. דבר זה, מקבל חיזוק תודות למשחק המרגש והכואב של בן צור ודמידוב. שילוב המשחק של השניים, שעבדו יחד בכמה וכמה יצירות, מתעצם בהצגה זו וממחיש בצורה נפלאה את השיאים הדרמטיים של היצירה. דמידוב יוצר דמות כאובה ובודדה של פקיד אפור בעל שגרה אפורה, המבקש להגיע לגן על מנת להיחלץ משגרת יומו. מנגד, בן צור הכניסה לדמות אותה היא מגלמת קורטוב של טירוף הניכר ברגעי שתיקה או התרסקות, ויוצר קסם על הבמה. לצד מי וגץ, מופיעות בקולותיהן דמויות נוספות ביצירה – דמות הכרוז המגולמת על ידי נטע שפיגלמן, ודמות החתן המגולמת על ידי דורי פרנס, המבקשות לשלוט על הנעשה בפארק ובחיי הדמויות.

באופן מעניין, יאיר שרמן הבמאי בחר להציב את המפגש בין הכלה לצייד בתוך שורות כיסאות הצופים, בעוד הקהל יושב על כיסאות בשטח הבמה. החוויה של צפייה בהצגה במקום בו נמצאת בדרך כלל הבמה היא ייחודית ומרתקת. בהיעדר במה קונבנציונאלית השחקנים יוצרים את המציאות הבדיונית בין הכיסאות עליהם יושבים הצופים בהצגות אחרות. בכך, בין הכיסאות בהפקה של שרמן, נוצרת זיקה נוספת, מרתקת במיוחד, ליצירתו של יונסקו.

הפרשנות של ברגנר זכתה לתפאורה מרשימה אותה עיצבה פולינה אדמוב, והיצירה כולה לוותה על ידי המוזיקה הנהדרת של אבי בנימין. אלמנט מעניין נוסף שהעצים את היצירה לשחקים חדשים הוא התזמורת החיה שליוותה את המתרחש על הבמה והיוותה כשחקן נוסף שהביע את קולו.

לסיכומו של דבר, זוהי הזדמנות נהדרת לצפות בטקסט הפיוטי של אלוני קם לתחייה בשנית בגרסה של תיאטרון גשר. משחקם של דמידוב ובן צור מרגש וכואב, היוצר צחוק ודמע גם יחד. בדיאלוגים ביניהם, הטקסטואליים והמשחקיים כאחד, הם יוצרים תמונה פיוטית ומדויקת, המעצימה את כוונותיו הדרמטיות של אלוני.

הכלה וצייד הפרפרים

תיאטרון גשר

מאת: נסים אלוני

בימוי: יאיר שרמן

שחקנים: אפרת בן-צור, ישראל (סשה) דמידוב

קולות מאחורי הבמה: נטע שפיגלמן, דורי פרנס

תפאורה ותלבושות: פולינה אדמוב

מוזיקה: אבי בנימין

תאורה: נדב ברנע

סאונד: מיכאל ויסבורד

ע. במאי: ניצן נוימן

תזמורת סימפונט רעננה:

כינור ראשון: ריטה שטיינפר

כינור שני: ישי רץ

ויולה: יעקב ספיטקובסקי

צ׳לו: גרגורי יאנובסקי

קונטרבס: מיכאל אנוחין

חליל: בוריס סולומוניק

חליל: סיוסנה חלופוביץ׳

חליל: נועה ברקוביץ׳

קלרינט: טלי הירשפלד

אבוב: עילי מישור

בסון: דימה מזור

קרן יער: אלכסיי קוסטילב

חצוצרה: מרט גורביץ׳

הקשה: ולדימיר קפלן

מנצח: בוריס זימין

צילום בכתבה: דניאל קמינסקי

מועדים נוספים:

14/6/21 20:00

15/6/21 20:00

21/6/21 20:00

מעשייה מגונה

מעשייה מגונה – תיאטרון הקאמרי

מעשייה מגונה - כפיר בולוטין

צילום: כפיר בולוטין

"מעשייה מגונה", מאת פאולה ווגל, מגולל את אתגרי להקת השחקנים שהעלתה בתחילת המאה העשרים את ההצגה "אל נקמות" (יצירה שנויה במחלוקת מאת שלום אש שהציגה לראשונה על הבמה העברית נושאים כגון להט"ביות וזנות). המחזה מציב בפני כל במאי שייקח אותו תחת כנפו אינספור אתגרים תיאטרוניים שהיו נפתרים בקלות במדיום קולנועי, כמו מעברי מיקום תכופים ושינויי שפה. בהפקה החדשה של "מעשייה מגונה", שעולה בימים אלו בתיאטרון "הקאמרי", מעניין לראות איך יאיר שרמן הבמאי מתמודד עם אתגרים תיאטרוניים אלו על הבמה. ההצגה מתחילה בתנופה גדולה והרבה אנרגיות, ולקהל נותר להחליק לתוך צפייה מהנה, אבל הקצב מאט במהרה ומתקבעת תחושת סטטיות. מעברי המיקום והשפה נעשים באמצעות כתוביות שבשלב מסוים מאבדות ממקוריותן, לאט לאט נוכחות הבמאי והאמירה שלו מתרופפים. יחד עם תפאורה מונוכרומטית שמאבדת מבנה בהדרגה, הדבר גורם לחוסר ריכוז אצל הצופה. רגע לפני שנאבד הריכוז לחלוטין, מתחילה אחת מסצנות המפתח של המחזה, וניתן לראות את נוכחות הבמאי מפציעה שוב בשפה בימתית ייחודית, מלווה בתאורה ותלבושות הולמים, אך בסוף הסצינה הזו ההצגה שוב נופלת למחזור מעברים מונוטוני, שקשה לשחקנים להפיח בו חיים. מה שמאזן את ההצגה ומטה את הכף לזכותה הם הליהוק המדויק, השימוש במסיכות אקספרסיביות יפהפיות והשירים בגרמנית שהוסיפו אופי ואווירה. ראוי לציין גם את המשחק של שמואל וילוז'ני שעיצב דמות עגולה ומעניינת, וכן, את העיבודים המוזיקליים הלא צפויים. הסוף המעגלי, מעורר מחשבה שמהדהדת בראש הרבה אחרי היציאה מהתיאטרון. 1

גולגולת אחת במדרוג מרתה (הצגה טובה, מסר חשוב, אבל…)

לפרטים ומועדים – הקליקו על הלינק

 

דירוג גולגולות מעודכן

 

הלוויה חורפית

הלוויה חורפית – תיאטרון באר שבע 

הלוויה חורפית אילן בשור

צילום: אילן בשור

המחזה הלוויני הנושן, שעלה לאחרונה על במת תיאטרון באר שבע, זכה לעיבוד מחודש תחת ידיו הכישרוניות של הבמאי יאיר שרמן. באמצעות צוות שחקנים נפלא, אשר כל אחד ואחת מהם מהווים כפיסות משובחות שהכרחיות לפאזל היצירה השלמה, ההצגה הפיחה חיים חדשים במאבקים ישנים ובעיקרם, בן המבקש להעניק כבוד אחרון לאמו שהלכה לעולמה ורודף אחר משפחתו המבקשת לחגוג את חתונת הבת. עם זאת, על אף הקומיות שהרעידה את קירות האולם והטרגיות שהרעידה את הלבבות, ההצגה לא הצליחה לגעת באמת בקישקעס.

גולגולת אחת במדרוג מרתה (הצגה טובה, מסר חשוב, אבל…)

לפרטים נוספים על ההצגה – הקליקו על הלינק1

 

 

השלטון בידיים טובות

על ההצגה "הבקכות"

מאת: אנה מינייב

בית-הספר למשחק גודמן העלה במסגרת פסטיבל "עתיד התיאטרון 9" את הטרגדיה היוונית "הבקכות" מאת אוריפידס, בבימויו של יאיר שרמן. עלילת המחזה עוסקת בעיר תבי ובראשה פנתאוס המלך המהולל. יום אחד, מופיע בעיר דיוניסו עם פמלייתו הנשית וטוען כי הוא בן דודו של פנתאוס ובנו של האל זאוס, אך מכיוון שאף אחד לא מעוניין להכיר בכך, וכנקמה על גלותו, הוא סוחף את כל נשות העיר למחול שדים מטורף, שסופו עגום ומעורר מחשבה כאחד.

שרמן בחר להעניק למחזה התייחסות ישירה לימינו אנו. בתוכניית ההצגה הוא כותב כי"המציאות האנושית בחברה שלנו הולכת ומתדרדרת ואנחנו שותקים", ומתכוון לכך שהעימות בין שתי תפיסות העולם במחזה, זאת המייצגת את שלטון החוק וזאת המייצגת את פולחן החופש, יביא בסופו של דבר חורבן על החברה.

בקכות

המילים של שרמן נגעו בי מאוד, שכן, החברה בה אנו חיים כיום, איננה יכולה להתפאר ביכולת שלה לקבל את האחר. מצד אחד, האחר נתפס בעינינו כמפחיד, כשונה, אך מצד שני, אין אנו חוששים מלנצל את יכולתיו לטובתינו. את הרעיון הזה מימש שרמן בקונספט הבימתי שלו, ועיצב את הבמה כמטבח תעשייתי, בו מקהלת הבקכות עובדות במטבח, בעלי המסעדה מיוצגים על ידי החברה השמרנית- הקפיטליסטית, אלה שנהנים ממה שמייצרות הבקכות. "הבקכות הן אלה שמתעסקות באוכל, יצריות וחיבור לאדמה, ונוצר פער מעמדי בין אלה שמלכלכים את הידיים לסטריליים שמקבלים הכל מוכן" אומר שרמן.

בקכות

צילומים בכתבה: מעיין קאופמן

זה לא דבר כה נפוץ לפגוש כאן במאי צעיר, הנחוש להעביר את משנתו החברתית והפוליטית, ושרמן בהחלט מלא תשוקה בבימוי הטרגדיה היוונית העתיקה. הייצוג של האחר מתבטא לא רק  בבקכות הפראיות והנפלאות, אלא גם בדמותו של דיוניסוס, אותו גילמה אוראל מאור ולה היה מודבק שפם שאמור לטשטש את זהותה המינית. ראוי לציין כי תפקיד זה מגולם גם על ידי יקיר אליהו וקנין, וכאן מעניינת אותי בחירתו של הבמאי בשני המינים לגילום התפקיד. האם הבחירה בדיוניסוס ממין נשי משרתת את האמירה של שרמן או שמא עושה הקצנה של סממני הדמות, עד שזה נראה כמו סטראוטיפ לא ממומש של דיוניסוס? מעניין לצפות בהצגה שוב עם דיוניסוס ממין זכר. מי שבולט בתפקידו הוא ניצן רוטשילד המגלם את פנתאוס וכך גם זהר מידן המגלמת את אגאואה, אמו. ראוי לציין כי הבקכות הוא מחזה שלא פשוט בכלל להיכנס לנעליו הגדולות, ושחקני ההצגה הצליחו לבצע את התפקידים הלא פשוטים שלהם בצורה אינטלגנטית ומלאת תשוקה.
הבקכות

בית הספר "גודמן"

מאת:  אוריפידס

בימוי:  יאיר שרמן

משתתפים : יקיר אליהו וקנין \ אוראל מאור (דיוניסוס), טלי קוניגסברג (ראש מקהלה), תומר אברהם (טירסיאס), יותם קורן (קדמוס), ניצן רוטשילד (פנתאוס), אורי סברי (שליח ראשון), ארז קנטור (שליח שני), זהר מידן (אגאואה), איתי צ'מה* (שומר), עלה דקה* (שומר)מקהלת הבקכות: מיי קוניו, רעות וייג, אור פרץ, חן ליבוביץ, טל יהלומי, לירון בן זקן

מוסיקה מקורית : שחר ימפולסקי

תפאורה ותלבושות:  עפרה מאזאווה

תאורה:  זיו וולושין

תנועה:  מיכל גרס שרמן

תאורה:  ברק שרון

הדרכת טקסט:  זיו זוהר מאיר

ייצור תפאורה:  שלומי בן ברוך

עוזר במאי:  ארז קנטור

מנהלת הצגה:  שחר כספי

סאונד:  אלה ברקת