כיאה לרוח התקופה

על סדרת הרשת "בלפור" של צעירי הקאמרי

מאת: דנה שוכמכר

בימים כתיקונם, קבוצת צעירי הקאמרי, שהתגבשה מכל קצוות בתי הספר למשחק בארץ, עומלת על הצגות חדשות. אבל בקורונה, כמו בקורונה, יוצרי הקבוצה מצאו דרך מקוונת להתמודד עם המצב בהומור ורגישות והעלו סדרת רשת חדשה, המכונה "בלפור".

הסדרה, שנכתבה על ידי מנהל קבוצת הצעירים, עמית אפטה, והמחזאי גור קורן, עוסקת במספר צעירים המתמודדים עם תלאות המגפה והשלכותיה – לנוכח המתרחש בבלפור, המתרחש בין כותלי הבית, והמתרחש בינו לבינה. בין יתר הדמויות המוצגות בסדרה, ניתן למצוא בחור צעיר שחזר אל בית הוריו, זוג צעירים אשר יוצאים לדייט, דרך הזום כמובן, מאורסים צעירים שדחו להם את החתונה בשל ההנחיות הבריאותיות ועוד.

מבנה הפרקים מבוסס על המחזה "המעגל" מאת ארתור שניצלר. קורן ואפטה, שגם ביים את הסדרה, כתבו את הפרקים בתור סדרת תמונות בנות כ6-8 דקות, שכל אחת מהן מובילה לתמונה הבאה. כך, למשל, בפרק השני מופיעה אחותו של אחד החברים המופיעים בפרק הראשון וכן הלאה. בסופו של דבר, הדמות שהופיעה ראשונה פוגשת את הדמות האחרונה.

בפרק הראשון, משחקים דור הררי, המגלם אקטיביסט ושחקן צעיר החוזר לגור במושב עם הוריו, ותום חודורוב, המגלם את חברו שנותר מאחור בעיר הגדולה. כל אחד משתף את האחר בחוויות העוברות עליו בימים האחרונים, דמותו של הררי מספרת על ההפגנות הנערכות בבלפור, בהן השתתף מספר פעמים, ואף מראה את סימני האלימות שעל גופו כתוצאה מעימות עם השוטרים. מנגד, דמותו של חודורוב, שכבר לא מעוניין להגיע לבלפור, לא מבין את התועלת של ההפגנות ומעדיף להישאר בעיר.

מתוך הפרק הראשון של "בלפור" | צילום מסך

הפרק הראשון ניכר במינימליזם כיאה לתקופה, והמפגש בין החברים נערך באמצעות הזום, האחד הולך ברחובות תל אביב והשני יושב בחדרו במושב. דבר זה, מדגיש את איכות המשחק של הררי וחודורוב, ואת היכולת שלהם לצקת תוכן ועניין, וזה בהחלט עובד, לפחות בפרק הראשון. הם מצליחים להביע ולהמחיש את הדעות השונות של הצעירים בימינו, אשר מצד אחד נחושים לא לשתוק עוד ולהמשיך למחות כנגד המצב, ומצד שני, נדרשים להתמודד עם מציאות שהשתנתה בבת אחת. הסדרה מצליחה להציג את המגוון הרב של הדעות בחברה הישראלית שנאלצת להתמודד עם משבר שטרם נראה כמותו. חברה שהבינה בעקבות, ואולי בזכות, המצב הנוכחי כי יש להילחם על הבית והתרבות במטרה לשנות את המציאות הקיימת וליצור מציאות חדשה וטובה יותר לטובת הדורות הבאים, גם אם הם בוחרים להיעזר בדרכים שונות בכדי לממש זאת.

בעידן בו הצעירים החלו להבין כי המחאה אינה שייכת למבוגרים בלבד והם דור העתיד אשר יאלץ להתמודד עם השינוי, "בלפור" מנסה להנגיש לדור הצעיר את המחאה בשפתם. למרות שאין מדובר בתיאטרון פר-סה, המתקיים באולם המוחשך ועל במה מוארת, הסדרה מצליחה להמשיך את תפקידו החשוב של התיאטרון – להציב מראה מול החברה על מנת לעורר שינוי. כמו כן, לאור ריבוי התכנים ברשת האינטרנט, בייחוד בימים אלו, קורן ואפטה מצליחים ליצור סדרת רשת איכותית, עם שחקנים טובים, המציגה קול רלוונטי וטיפה שונה, וזה בהחלט ראוי לציון.

בלפור

מאת: עמית אפטה וגור קורן

בימוי:  עמית אפטה

חברי הקבוצה: יעלי רוזנבליט, תום חודורוב, רוני נתנאל, אוריה יבלונובסקי, מאיה קורן, חן גרטי, אמיר חורי, אור לומברוזו, דור הררי, תם גל

וידאו: סיון פרסלר וניתאי שלם

צילום סטילז: ינאי יחיאל

סטודיו: שי חיון

לפרק הראשון בסדרה – הקליקו על הלינק

לערוץ היוטיוב של הקאמרי וליתר פרקי הסדרה שכבר עלו לאוויר – הקליקו על הלינק

השם הוא גאבלר, הדה גאבלר

על ההצגה "הדה גאבלר"

מאת: תמר צפריר

אגלה לכם סוד. מכל מגוון הז'אנרים בתיאטרון, אם יש אחד שמעולם לא הרגשתי שאני מתחברת אליו, זה הריאליזם. הקסם שלו סאבטקסטואלי מדי לטעמי, הוא לא מספיק אסקפיסטי ולרוב הוא לא מאפשר עיצוב בעל אופי פנטסטי, שהוא בין המועדפים עליי. את המחזה "הדה גאבלר", מאת הנריק איבסן, קראתי לראשונה בתיכון במסגרת מגמת תיאטרון, ובזמנו לא הצלחתי לראות את כל רבדי המחזה המיוחד הזה. ההפקה החדשה, בבימויו של תום חודורוב העולה כיום בתיאטרון הבית, נתנה לי הזדמנות לבחון מחדש את המחזה ובסופו של דבר, להתאהב בו לחלוטין בזכות משחק משובח ובימוי נפלא.

הדה גאבלר – קווים לדמותה. המחזה עלה לראשונה במינכן בשנת 1891 והציג כדמות ראשית אישה שנויה במחלוקת, שלאורך השנים נתפסה בעיני במאים שונים כדמות מובילה בחברה או קורבן נסיבות חייה, כדמות פמיניסטית או כחסרת עקרונות, מניפולטיבית הפועלת למען עצמה. המחזה עצמו נחשב לקלאסיקה של הריאליזם ומופת כתיבתי ודרמטורגי, ובדיוק מסיבה בחר חודורוב דווקא בו. יותר מכך, בשל השלכות עידן תרבות האינסטנט ותעדוף פופוליסטי על פני מניעים אמנותיים, הוא בחר להחזיר אל הבמה את היצירה הדרמטית המסוימת הזו.

הדה גאבלר2 - יוסי ירום

הדה גאבלר. צילום: יוסי ירום

עלילת המחזה כולה מתרחשת בסלון ביתם של הדה (גבאלר) טסמן ובעלה יורגן, ומתפרשת על פני יומיים עמוסים במיוחד. ההצגה נפתחת בקצב טוב ואנרגיה גבוהה, עם המשחק הנפלא של דוית גביש המגלמת את הדודה יוליה. עיצוב הדמויות ותהליך העבודה המשותף שלה, כמו גם של כל השחקנים, עם הבמאי, ניכרים היטב והמתח שהם בונים יחד לאורך ההצגה מחזיק את הקהל בריכוז שיא. בין לבין, אתנחתות קומיות קצרצרות הנישאות מפי ברטה המשרתת, אותה מגלמת כרמל נצר, מאפשרות לקהל פריקת לחץ מנטלי.

בהפקה הזו ניתן לראות בבירור את טביעת האצבע האישית של חודורוב, שזו הצגת הביכורים שלו כבמאי. המיזנסצינה מלאה משמעות ומתכתבת באופן רציף עם התאורה, שהיא כשלעצמה טובה אך לא יוצאת דופן. מעברי התפאורה והזמנים במחזה, בוימו כאינטרלודים תיאטרליים קצרים ומדויקים, במהלכם הושמעו שירים שהתאימו ככפפה לשפה הבימתית. ליהוק השחקנים היה ברובו נפלא: יריב קוק בתפקיד השופט בראק וחן גרטי כהדה גאבלר נדמו מאוד טבעיים, ועמרי רווה הציע זווית לא צפויה לדמותו של איילרט לווברג, אם כי לעיתים נדמה שהדמות לא מתאימה לו ולפרסונה התוססת שהוא מעצב. לוובורג של רווה הוא עממי וחם-מזג יותר מזה המוצג במחזה, האנרגיה מבעבעת בו וכל רגע מאיימת להתפרץ. הדבר מחריג אותו מעט מיתר הדמויות המאופקות יותר.

הדה גאבלר - יוסי ירום

צילום: יוסי ירום

עיצוב התפאורה והתלבושות אסתטי ונעים לעין, והצליח להעביר את התחושה הקרירה והמשונה של התהליכים שהדמויות עוברות, אך לעתים לקה באובר-מודרניזציה שלא עוגנה בעיבוד טקסטואלי, דבר שהקשה על הצופים להתמצא בעולם הבדיוני.

לסיכום, ההצגה היא הצדעה אמנותית לאבי הדרמה הריאליסטית, בהפקה קולחת, שמאופיינת בפתרונות בימוי מתוחכמים ועבודת משחק נפלאה.

"הדה גאבלר"

תיאטרון הבית

מאת: הנריק איבסן

תרגום: גד קינר קיסינגר

בימוי: תום חודורוב

משחק: דוית גביש, חן גרטי, ניצן לברטובסקי, כרמל נצר, רפאל עבאס, יריב קוק ועמרי רווה.

עיצוב תפאורה ותלבושות: רות מילר

עיצוב תאורה: רותם אלרואי

וידאו: ניתאי שלם

ייעוץ אמנותי: טל קון

עוזרת במאי: אורן חלפון

עיצוב פוסטר: מתן שליטא כץ

צילום: יוסי ירום

עיצוב תוכנייה: שחר נץ

מועדים נוספים: 1-2/2/19 | 21:00 | תיאטרון הבית