אישה וטוב לה

[*לכבוד הגיליון ה-30 של מרתה, כל כתבה מונה 120 מילים בלבד, לא כולל כותרות וקרדיטים]

על ההצגה "משהו טוב"

מאת: אנה מינייב

שלושה דורות של נשים על במה אחת זאת בהחלט חוויה עוצמתית, מרגשת ואינטימית. סיפורי החיים של הנשים הללו שזורים האחד בשני והם נוגעים בתהליכים שהנשים הללו עוברות בכדי שיהיה להן טוב. זוהי איננה מלודרמה סוחטת דמעות, אלא קומדיה המציגה את המורכבות והיופי הקיים בכל אחת, בצורה כנה להפליא. לסבתא יש שפן ורוד רוטט, לאמא יש דיכאון בדידות ולילדה יש תינוק בבטן מהחבר בתיכון, וכל אלה מלווים בתהליכי צמיחה, מוות, פרידה, ומציאת האושר. העוצמה הנשית חזקה מאוד, הן של הדמויות והן של השחקניות המגלמות אותן – ליא קניג הוירטואוזית, טטיאנה קנליס- אולייר הנפלאה ומורן רוזן המוכשרת. הנשים הללו יעוררו בכן, וגם בכם, את הכמיהה לאהבה גדולה ולהשלמה גדולה, הן יזכירו לכם את רגעי התום ויראו את הדרכים העקלקלות להגיע למשהו טוב.

משהו טוב

תיאטרון מ.ר.א.ה ותיאטרון הבימה

מאת: איליין מרפי

נוסח עברי: רבקה משולח

בימוי: רועי הורוביץ

משחק: ליא קניג, טטיאנה קנליס-אולייר, מורן רוזן

תפאורה: מושיק יוסיפוב

מוסיקה: אפי שושני

תלבושות: ילנה קרליך

תאורה: מאיר אלון

הצילום שבכתבה: דניאל קמינסקי

הצגות נוספות: 21/5-23/5 בשעה: 20:30

שלוש נשים זזות

על ההצגה "(אל) תסתכלי עליי"

מאת: יאשה קריגר

שלוש נשים צעירות על הבמה, מישירות מבט אל הקהל ומדברות. הטקסטים שלהן נוגעים בהוויה נשית, וליתר דיוק בהוויה נשית של גילאי 20-30, ומדברים בין היתר על דימוי עצמי, זוגיות, יחסי אם ובת, עוצמה ורוך נשיים. תוך כדי דיבורן הן גם זזות. או שאולי תוך כדי תנועתן הן גם מדברות. התנועה שלהן חלקה וזורמת, לא מאולצת, מתפרסת על הבמה האינטימית ומשמשת בסיס וביטוי למילים ולמחשבות שלהן.

זהו מופע תיאטרון התנועה "(אל) תסתכלי עליי" שמועלה בימים אלה בתיאטרון יפו, הידוע גם בכינויו "הערבי-עברי". את הטקסטים כתבה תמר סלבסט ועל הבימוי אמונה מוריה בן אבות. שירי אמבון-מגל אחראית על התנועה.

אל תסתכלי עליי

"(אל) תסתכלי עליי" הוא מופע תיאטרון-תנועה, וזוהי דוגמא תכליתית של הז'אנר הזה. זהו אינו מופע מחול והפרפורמריות אינן רקדניות. זהו גם אינו מופע המבוסס על מחזה דרמטי בעל מבנה קלאסי. אבל השילוב של השפה התנועתית המסויימת ושל הטקסטים, שגם הם בעלי צביון ייחודי, יוצרים תוצר אחד ששווה יותר מסכום חלקיו. הטקסט לא יכול לעמוד לבד פה – וגם לא התנועה. זוהי מלאכת ההרכבה בין שניהם שהופכת את הדבר הזה לז'אנר בפני עצמו. במקרה של המופע הספציפי הזה גם המוזיקה של דנה אייזן נשזרת בצורה אורגאנית בטקסט ובתנועה, כך שאי אפשר לקבוע האם היא זו שמובילה את ההתרחשות על הבמה או רק מלווה אותה. הפשטות היפה והא-סימטרית של התלבושות בצבעי אפור ואדמה שעיצבה דנה ברלינר משלימות את התמונה הכוללת.

הפרפורמריות, רונית סטרשנוב, גל פלג וורד רגב, מביאות, בנוסף לטקסטים הכלליים, נדבך אישיותי משל עצמן. במהלך ההצגה הן חושפות פיסות מאישיותן: כל אחת וההתבוננות שלה, הגישה שלה, הסדק הפרטי שלה.

כל המרכיבים הללו, יחד עם חותם הבימוי הייחודי של מוריה בן אבות, יוצרים ערב שהמושג "אישה" שורה עליו לכל אורכו, גם אם לא באופן ישיר ומכוון. לא פלא שרוב היוצרים כאן הן יוצרות (פרט לעמיחי אלהרר שאחראי על התאורה).

עכשיו רק נותר לצופה באולם האינטימי של תיאטרון יפו, לצפות ביצירה ולתת לתרכובת הנשית המוצגת על הבמה לחלחל בעדינות פנימה, אל נבכי תודעתו.

"(אל) תסתכלי עליי"

 תיאטרון יפו

בימוי: מוריה בן אבות

כתיבה: תמר סלבסט

תנועה: שירי אמבון-מגל

מוסיקה מקורית: דנה אייזן

עיצוב תלבושות: דנה ברלינר

עיצוב תאורה: עמיחי אלהרר

משתתפות: רונית סטרשנוב, גל פלג, ורד רגב

מועדים נוספים: 19/2/13 20:30 תיאטרון יפו.