דבר העורכת

בשבועיים שעברו מצאת הגיליון הקודם של מרתה, שתי יוצרות תיאטרון חשובות הלכו לעולמן. ענת גוב, שחותמה על המחזאות הישראלית לא יימחה, ורוזינה קמבוס, שמשחקה המדויק על הבמה ומחוצה לה נחקק בלבבות רבים, הותירו חלל גדול בתיאטרון הישראלי. מרתה זוכרת.

ולמשהו אחר לגמרי, מרתה עוברת למתכונת חורף, וככזו היא מהדקת חגורות ומנסה שלא להתפתות לסופגניות האחרונות של חנוכה. גיליון זה, ואלו שאחריו, יהיו קצרים יותר, אך מבלי להתפשר על התוכן.

בגיליון הזה תוכלו לשטוף את העיניים ולהציץ על היצירות החדשות בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב ובתיאטרון הסימטה, לחזות במיצגי פסטיבל זז בתחנה המרכזית החדשה, לגלות פורום במאים בינלאומי שנערך ממש מתחת לאף, לראות איך קזבלן שלנו מזכיר מאוד את סיפור הפרברים האמריקאי ואפילו, אם תהיו שקטים, תוכלו להתרפק על אורה של החנוכיה המפורסמת מכולן.

מקווה שתיהנו והמשך חנוכה שמח!

                                                אירית ראב

                                                עורכת מרתה יודעת

דבר העורכת

בדיקה קצרה שנערכה על ידי אפרת קדם, אחת מכתבות מרתה יודעת, גילתה כי במהלך השנים, התיאטרון ישראלי הגיב באופן מועט (יחסית) על מלחמות ומבצעים. נכון שהיו וישנן הצגות על המצב, כמו פלונטר, מלכת אמבטיה או לא אשנא, אבל באופן סטטיסטי מדובר באחוזים אחדים.

למה? האם האסקפיזם ניצח את מוזות התיאטרון? הגיוני שהצופים רוצים להימלט מתלאות היומיום, בייחוד במציאות שלנו, ולכן מצביעים ברגליים ולא הולכים להצגות כבדות מדי. עם זאת, הייתם חושבים כי דווקא בתיאטרון, בו ישנה חשיבות לכל קונפליקט וקונפליקט, המוזות לא ישתקו אף פעם ותוצג גם המציאות הזו.

הגיליון שלפניכם אינו גיליון נושאי. כרגיל, הוא מהווה לקט של כתבות וביקורות על הצגות ותופעות, אך משום מה, ללא כוונה מודעת, כולם עוסקים בעימות כזה או אחר. מטופל הנאבק ברופאיו על הזכות לחיות ולמות כדרכו, מחזות זמר המתמודדים עם מחלת האיידס, עימות נוסעי אוטובוס בחלש מהם, קאסט הנאבק עם הרייטינג ועוד ועוד.

כל זאת, מתוך תקווה שהמאבקים הללו יוותרו על במות התיאטרון.

מקווה שתיהנו,

                                                            אירית ראב

                                                            עורכת מרתה יודעת

דבר העורכת

לאחרונה היה לי הכבוד להתארח בתוכניתו של יובל מסקין, שהוקלטה בקול ישראל. ביום הקלטת התוכנית, הלכתי לאיבוד. יש לציין כי מאחר ואני רחובותית מבטן ולידה, רק כעת אני מצליחה לחבר אזורים ורחובות תל אביביים זה לזה, כך שהצלחתי להגיע לשם רק בעזרתה של אנה מינייב היקרה,  שהתארחה לצדי בתוכנית. עם זאת, בשיטוטיי אחר הפתח לתחנת הרדיו, גיליתי שהתחנה בה מקליטים את 88fm נמצאת ממש בסמוך למקום בו עשיתי חלק נכבד מהשירות הצבאי שלי.

ותוך כדי שיטוטים, בין טיפות הגשם, עלה בי זיכרון איך פעם, לפני שנים, כשביצעתי את אחת מהמטלות הכל כך חשובות בשירות, לפתע אורו עיניי ואוזניי כי שמעתי שיר ממש טוב ברדיו, מהתחנה האהובה עליי. ורק לאחרונה גיליתי שהמקום שהצליח לעודד אותי היה ממש בקרבת מקום, ממש מתחת לאף.

התופעה הזאת, של דברים מתחת לאף, תמיד מתגלה לפתע אבל מוכיחה כי יש כל כך הרבה דברים טובים גם במציאות העגומה שלנו.

יש תיאטרון איכותי ברהט, יש ניסיון לאגד באופן מסודר בין במאים לשחקנים בפרינג', יש שחקנים מצוינים שחוזרים לבמות אחרי הפסקה ממושכת, יש הצגות יחיד נהדרות, יש גבר שר באמבטיה של מלכת בריטניה ועוד אינספור דברים אחרים. רק צריך להסתכל או לשמוע.

מאחלת שהשקט ישרור במהרה, בכל הארץ.

מקווה שתיהנו,

                                                אירית ראב

                                                עורכת מרתה יודעת

דבר העורכת

לפני כמה ימים, בנסיעה שגרתית למדי על קו 45, יצא לי לשמוע שיחה של שני סטודנטים למדעים מדויקים. בין הא לדא, הם הגיעו לזה שאמנויות, ותיאטרון בפרט, הם לא תואר אמיתי. שאולי, אחרי הלימודים והקריירה, אם יהיה זמן, יעסקו בזה.

ואז, בנקודה זו, אוזניי עמדו ושערותיי סמרו, אבל לא אמרתי כלום.

יכולתי להגיד שלהיות שחקן או במאי בתיאטרון של ימינו זה אחד המקצועות הכי קשים שיש.

יכולתי לקום מולם ולהגיד שינסו הם ללמוד כל היום ואז לעשות חזרות כל הלילה, ובין לבין להחזיק איזו עבודה שתשלם את שכר הדירה.

יכולתי לעמוד במרכז האוטובוס ולקרוא בקול גדול שלפחות אנחנו, יוצרי התיאטרון, מגשימים את הנפש ולא אונסים אותה לשבת במשרד כל היום.

גם יכולתי לבקש מהם את הכסף לניתוח הפלסטי שאצטרך לעשות בגלל שהם קדחו לי במשך חצי שעה חור עמוק מאוד בראש.

אבל לא עשיתי דבר, אולי בגלל שזה האופי שלי, אולי בגלל שלא מדובר במופע תיאטרון שובר מוסכמות. רק ייחלתי שישתקו וחזיתי איך בעוד שלוש שנים, כשיגמרו את התואר, יעמדו באחת ההפגנות וידרשו שכר שווה וערך אמיתי לעבודה שהם עושים.

מקווים שתיהנו,

                                                            אירית ראב

                                                            עורכת מרתה יודעת

דבר העורכת

והנה הגיעה לה עוד שנה אקדמאית, וכמיטב המסורת, גם פסטיבל סמולבמה בוהק ויצירתי.

לכבוד פסטיבל smallבמה ה-11, מרתה והפסטיבל איחדו כוחות.

לפניכם, גיליון שמוקדש כולו לפסטיבל, על גווניו השונים. תוכלו לקרוא על חלק מההצגות, לקבל סקירה אודות מה עומד להיות בפסטיבל, לגלות אילו במאים התחילו מהפסטיבל, ואיזו פיסת פאזל כל אחד מהם נושא עמו.

בכל ימי הפסטיבל, אנחנו נהיה שם. במתחם הפסטיבל יהיה דוכן של מרתה, בו תוכלו לקרוא את המיטב מכתבות המגזין, לקבל מתנות מדליקות ולסייע לנו להעביר את הבשורה הלאה.

וכמובן, בל נשכח את הגרלת חמשת הכרטיסים, בה חמישה ברי מזל מכם זכו בכניסה חינם להצגות הסמולבמה.

שלא תגידו שמרתה לא מפרגנת לכם לפעמים.

נתראה בפסטיבל.

מקווים שתיהנו,

                                                אירית ראב

                                                עורכת מרתה יודעת

דבר העורכת

 

אז מה היה לנו החודש?

הצגות פרינג' נהדרות בעכו העתיקה. מופעי רחוב מסקרנים בבת ים. אמנים מציגים מאחורי וויטרינת "החנות". מופעי רנסנס משובחים. דמויות קומיקס פולשות לעולם האמיתי. פסטיבל רב-תרבותי ביבנה. טיולים מומחזים בכל רחבי ישראל, וכמובן הסיור הנצחי במוזיאון חיל האוויר. כל זה והחודש רק התחיל….. זה מה שקורה כשסוכות מראה אותותיו.

לקראת חג שמחת תורה, והחזרה לשגרה של "אחרי החגים", מרתה מאחלת לכם נחיתה רכה במציאות והרבה תיאטרון משובח, ללא תירוץ של פסטיבלים.

 

מקווים שתיהנו

                                                אירית ראב

                                                עורכת מרתה יודעת

 

דבר העורכת

לעיתים, נדמה כי לפרינג' יש את אותו מספר ההגדרות כמו מספר הצופים בו והיוצרים אותו.

אחדים אומרים כי פרינג' מתייחס לתיאטרון אחר, המתעסק בנושאים שהבמה הממסדית אינה מעזה להתעסק איתם. אחרים אומרים כי פרינג' הנו תיאטרון אוונגרדי, ניסיוני, המגדיר מחדש את היחסים עם הקהל. חלק טוענים כי פרינג' מכיל אך ורק הצגות בלתי תלויות, עצמאיות ואינן נתמכות מבחינה כלכלית,  חלק אחר מסייג זאת ואומר כי פרינג' הנו בית להצגות חסרות תקציב, שסביר להניח כי לא היו מוצאות במה אחרת. יוצרי תיאטרון אחדים טוענים כי פרינג' נועד כדי להחליף את התיאטרון הממסדי ולתת לו סנוקרת בפנים. חוקרים שמנגד גורסים כי פרינג' הנו תוספת משמעותית לתחום אך צריך את שני הצדדים של המטבע, הן תיאטרון ממסדי והן תיאטרון פרינג', בכדי שתחום התיאטרון יהיה שלם. משוגעים אחרים, מרחיקי לכת וטוענים כי פרינג' הנו סדרת מד"ב מופתית המציגה בימים אלו את העונה הרביעית שלה, ובדרך מחרפנת את דעתם של הצופים המושבעים….

גיליון זה, מוקדש כולו לתיאטרון פרינג', בדרך זו או אחרת. במגוון הכתבות ודרכן, החלטנו להתקיף את הסוגיה בכל מיני אופנים ומכל מיני צדדים ולנסות לענות על השאלה האולטימטיבית – על מה לעזאזל אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על פרינג'?

מקווים שתיהנו,

                                                אירית ראב

                                                עורכת מרתה יודעת