שחיתות היא לא המצאה ישראלית

על ההצגה "חדשות אחרונות"

מאת: אביבה רוזן

ניקו ניתאי היה אושיה חשובה מאוד בפרינג' הישראלי בפרט ובתיאטרון הישראלי בכלל. ניתאי, שהקים וניהל את תיאטרון "הסימטה" ולאחר מכן את תיאטרון "קרוב" בתחנה המרכזית, כדי להתקרב לכל פלחי האוכלוסייה ולהגיע עד לאנשים שלא יילכו לתיאטרון אם הוא לא יגיע אליהם, נפטר לפני יותר משנה, בתחילת הקורונה וסגירת התיאטרון.

לאחרונה, תיאטרון "קרוב" התעורר לחיים מחדש, לאחר תרדמת הקורונה שנכפתה עלינו ולאחר מבצע "שומר החומות". ההצגות הראשונות של התיאטרון היו מחווה וחגיגה לכבודו, לציין ביתר שאת את זכרו ופועלו של ניתאי. זכיתי לחזות באחת ההצגות במסגרת הזאת, "חדשות אחרונות", של חברו הרומני של ניתאי, מיכאל סבסטיאן. ההצגה נכתבה כבר לפני שלושים שנים, אך מעבר למסגרות הזמן והמקום, היא רלוונטית כתמיד, ומדברת אל הקהל הישראלי כפי שדיברה אל הקהל הרומני של ימי צ'אושסקו האפלים.

קשרי הון-שלטון-עיתון מוצגים כאן בצורה סאטירית, כך שאיננו יודעים אם לצחוק או לבכות. ליתר  ביטחון אנחנו צוחקים. גם הבימוי הגאוני של ניתאי מעביר היטב את הדלות של האנשים שנסחפים לשיטות קטנות וגדולות של סחטנות, גניבות קטנות ומניפולציות זולות כדי להרוויח עוד כמה נגיסות מזון וחיים. גם התפאורה ממחישה בדיוק את דלות העולם שבו אנחנו נמצאים, ומדגישה את עליבותו, ובתוכו את עליבות בני האדם הפועלים בעולם מעוות שאינו מתיר אמונות וערכים, אלא רק דרכי פעולה הישרדותיות.

חדשות אחרונות. צילום: אלי כץ

סיפור ההצגה סובב סביב מאמר אקדמי שהשתרבב בטעות של בית הדפוס לתוך עיתון יומי קטן ובלתי חשוב. המאמר הזה מתפרש על ידי אנשי ממון כניסיון סחיטה, כתגובה לעסקאות ענק מושחתות. מכאן, מתגלגלת לה הסאטירה, עם טוויסטים שונים בעלילה שממחישים את הטבע האנושי, ואת הדרכים הרבות מספור שניתן לעוותו. הבימוי מתעכב על עיצוב דמויות ייחודיות החודרות ללב, כיוון שניתן להרגיש את הלחץ שמופעל עליהן ואף להזדהות עמו במידת מה. זה בהחלט חלק מגאוניות הבימוי שהופך מפרטיקולרי לאוניברסלי. 

אמנם, המקום והזמן הם ספציפיים, אך התמה של שחיתות, שמאפיינת משטרים ומדינות רבים בעולמנו, היא כלל עולמית, ומדברת אל הקהל הישראלי, שיש לו התמודדויות משלו עם בעיות של שחיתות שנובעות מטבע אנושי חמדן. שחיתות שמעוותת כל חלקה טובה, מאיינת ערכים מרכזיים של האדם, ולא רק יושר ומוסר אלא גם עשיית הטוב, אמפתיה לאחרים והגשמה עצמית. מעט מאוד נותר מכבוד האדם במשטרים בהם מולכת השחיתות, ובלי כבוד לאחרים וכבוד עצמי, רמיסת נפש האדם היא מהירה. האדם ההישרדותי פועל בכל דרך מנוולת כדי לשמור על עורו ולהציל את עצמו.

הסאטירה מושחזת היטב, לכן אנחנו צוחקים. בפנים, ייתכן שהנפש בוכה.

חדשות אחרונות

תיאטרון קרוב

מאת: מיכאל סבסטיאן

תרגום, עיבוד ובימוי: ניקו ניתאי

משחק: מורן אלון, אושר בית הלחמי, מרטין בלומפנפלד, אופיר דואן, גל ישראלי, אבנר מדואל בן-יהודה, אסף מור, לירן נעמן, יואב סדובסקי, יפתח רווה, שיר שטרית.

ייעוץ אמנותי: דורית ניתאי נאמן

מוסיקה: אור מצא

תפאורה: צבי פלדמן

תלבושות: אהובה ארז

תאורה: רונן בכר

ע. במאי: גיא ישראלי

מועדים קרובים:

29/6/21, 20:30

פעמיים כי טוב

על ההצגה "פעמיים חומוס"

מאת: הילה ציגל

אולם צוותא 2 היה מלא עד אפס מקום, כל כך מלא עד שלא נשארו כרטיסים, מה שהותיר בחוץ כמות לא מעטה של אנשים מאוכזבים, שפשוט לא היה להם איפה לשבת באולם הקטנטן. הסדרנים הביאו כיסאות נוספים, אך עדיין… היה צפוף.

האירוע הזה אמנם קורה לא פעם בתיאטרון צוותא, בייחוד באחת מהצגות הפולחן או מופעי הבידור, אבל כמעט אף פעם לא בהצגת פרזנטציה כמו ההצגה שזכיתי לראות. ההצגה "פעמיים חומוס" מספרת את סיפורם של יוסי ודרורה, זוג ישראלי מצוי מהפריפריה שנקלע לחומוסייה בגליל בעקבות קמצנותו של יוסי שהחליט להפתיע את אשתו ב"ארוחה רומנטית" לכבוד יום נישואיהם. העניינים מתחילים להסתבך כשהם מבינים שהם הגיעו בטעות אל מעבר לקו הירוק וכנראה שהמלצר הערבי מתכנן לחסל אותם בשם הג'יהאד.

ההצגה עלתה לראשונה במסגרת פסטיבל תיאטרון קצר בשנת 2011, והוצגה בפורמט של חצי שעה בבימויו של ג'וש שגיא ובהשתתפות השחקנים רז אנגלמאיר, ערן איווניר ונינה קוטלר (על פי רעיון של מוטי רחמים).

ראיתי אותה אז, והתאהבתי. הכתיבה השנונה, הפאנצ'ים המדויקים והסיטואציה האבסורדית והכל כך ישראלית שבו את לבי והפילו אותי לרצפה מרוב צחוק. היא היתה אחת ההצגות המעולות בפסטיבל, שהיה בעצמו מלא בכל טוב, ולכן הרעיון להרחיב אותה לכדי הצגה באורך מלא הוא נפלא ומשמח.

החלק הראשון של ההצגה המשודרגת היה בדיוק כמו שזכרתי – אותה סיטואציה בחומוסייה, אותן בדיחות שנונות ואותו סיום משעשע ואבסורדי שכה אהבתי. חשבתי לעצמי אוקיי, ומה עכשיו? מה עוד ניתן לספר, איזה עוד פרטים אפשר כבר להוסיף שימשיכו את הקו העלילתי הנתון? איזה סוף יבוא אחרי ה-"סוף"?

אז זהו, שהחלק השני של ההצגה הצליח להפתיע גם אותי. אבי שחרון, המחזאי והבמאי, בחר להציג בפני הצופים את אותן הדמויות, כשנתיים לאחר המקרה. אנו פוגשים את הזוג הוולגרי בסביבתם הטבעית, בבית, ונחשפים למערכת היחסים הלא מתפקדת שהם מנהלים, כולל הויכוחים, המריבות וערימות הכביסה. בחלק הזה, הם נאלצים להתמודד עם טכנאי טלויזיה שנראה יותר מדי מוכר ועם תוצאות מעשיהם, עד הסוף המפתיע.

נכון, אני אולי משוחדת. הרי אני מכירה ומעריכה את הנפשות הפועלות,  אך להצגה הגעתי  עם בן זוגי שאינו מעורה בתחום התיאטרון, לא מכיר את ההצגה ולכן צפה בה ממקום אובייקטיבי וניטרלי, אם יש כזה בכלל.

וכמה שהוא נהנה. הוא צחק והתרגש יחד עם יתר הצופים, ומחיאות הכפיים הידהדו ברחבי האולם הקטן רגעים ארוכים לאחר ירידת המסך.

כולי תקווה שבצוותא ייתנו צ'אנס לקומדיה "פעמיים חומוס", ליוצרים המוכשרים שלה ולשחקנים המצויינים. זוהי ללא ספק קומדיית פרינג' נהדרת ומשעשעת המעמידה בפנינו מראה, אף כי מעט מוקצנת, שלא משאירה אותנו אדישים.

פעמיים חומוס

תיאטרון צוותא

מאת ובבימוי:  אבי שחרון
בהשתתפות:  אלינור פוגל, איציק גולן, ואופיר דואן

**מכיוון שזוהי הצגת פרזנטציה אין כרגע מידע על מועדי מופעים.  מומלץ להתעדכן באתר צוותא