אין שעמום לרגע

על ההצגה "האם יש מקקים בישראל?"

מאת: דנה שוכמכר

העלילה של ההצגה "האם יש מקקים בישראל?" מאת ניסים אלוני ובבימוי מרט פרחומובסקי עוסקת בלהקת שחקנים נודדת בראשות האמרגן אוסקר מאק-מנדל. להקת השחקנים נעה בין ערי אירופה ומציגה מופע בידור העוסק בייסורי היהודים. ללהקת השחקנים מצטרפים לייבו הפלסטיני ומוד הנוצריה, דבר אשר יוצר מתח רב בקרב חברי הלהקה, בייחוד בלוט השחקן המוביל. תוך כך, מצטרף פראנץ, מפקד מחנה ריכוז לשעבר הנחשב למת. הוא מופיע פתאום וגורם לטלטלה רבה עבור ביאטו הליצן, שכן בין השניים התפתח רומן אסור, במהלך תקופת המלחמה. לקלחת זו, נוספים גם צמד רוצחים המחפשים דרכים שונות לפגוע בחברי הלהקה. נראה כי במחזה של אלוני יש הכל – נאצים, יהודים, ניצולי שואה, טרוריסטים  דמויות מן המקרא, ערבים ומנהלי קרקס.

בשנת 1987 התחילו להפיק את ההצגה בתיאטרון "הבימה", בבימויו של ניסים אלוני. עם זאת, באמצע העבודה, אשר ארכה למעלה מחצי שנה, ההפקה הופסקה והמחזה נגנז. לאחרונה, מרט פרחומובסקי הרים את הכפפה המאובקת והתניע מחדש את ההפקה, שעובדה מחדש על ידו ועל ידי דורי פרנס.

מהעולה בהצגה, אין ספק שאלוני אהב תיאטרון וכתב לתיאטרון עם כל העומק והבסיס האינטלקטואלי הנדרש לכך. אהבת התיאטרון וניתוחו בהחלט ניכרים על ידי המשחק הוירטואוזי של השחקנים, הלחנים והעיבוד המוסיקלי הנפלא של יוני רכטר, ועיצוב התפאורה היפה של זוהר שואף. ההצגה מוצגת באולם "בלאנש רפפורט" האינטימי ומתחילה כשהשחקנים נמצאים ביציע ולאחר מכן יורדים במדרגות לקהל. בשלב מסוים השחקנים עולים על הבמה ובחלק השני של ההצגה, יורדים שוב לקהל. השחקנים עוברים בין הצופים והקרבה הגדולה והתנועה המתמדת בין אזורי המשחק גורמות לקהל הקשבה רבה יותר- מדובר על הפקה דינאמית בה אין שעמום לרגע.

שיתוף הפעולה הנפלא בין מרט פרחומובסקי, דורי פרנס וצוות השחקנים המרהיב הצליח להפיק סצנות תיאטרליות מרהיבות המציגות דימוי למדינה וחברה, חשש מפני זוגיות, תיאטרון ויחסים בין שחקנים ובמאים. כך למשל בטריאלוג היפיפה בין לוט, לייבו ומריה, על אף השוני ביניהם, הם חושפים את חששותיהם המשותפים בכל הנוגע לשייכות ללהקה וזוגיות.

לכל דמות במחזה יש את האפיון הייחודי לה. כך, למשל, דן שפירא מגלם את לוט, המתמודד עם גיבנת קבועה ואינו מצליח להיפטר ממנה. הוא מבטא בבהירות רבה את הלבטים שלו והקשיים. שפירא יוצר דמות שלמה ורציפה המתבוננת על הקושי שלה. רועי אסף מגלם את ראשיד איבן קייסון- יהודי בתחפושת. אסף מצליח להעביר את הקרע בין הדמות אותה הוא מגלם לבין דמותו האמיתית. פרופסור גד קינר מגלם את פראנץ, נוכחותו על הבמה מרהיבה והוא מגיש רגעי משחק של מלאכת מחשבת. קינר שולט בתפקידו בכל רמ"ח איבריו החל בקולו ובמחוות השתיקה שלו. לצדם, כל להקת השחקנים מציגה הופעה וירטואוזית בלתי נשכחת.

לסיכומו של דבר, אין ספק כי ההצגה מציגה שיתוף פעולה מרגש בין תיאטרון הבימה במסגרתו יצא לפועל המחזה הגנוז שאלוני לא הצליח להעלות. מרט פרחומובסקי עיצב הצגה חדה כתער ויש לו הברקות בימוי בדוגמת עיצוב סצנות דרמטיות עוצמתיות ויצירת מצבים מרשימים, הנארגים עם מלאכת משחק מרשימה ביותר של צוות השחקנים, ויוצרים יחדיו יצירה מרשימה ומפעימה.  

האם יש מקקים בישראל?

תיאטרון הבימה

מאת: ניסים אלוני

בימוי: מרט פרחומובסקי

שחקנים: דן שפירא, רועי אסף, נעמה פרייס, אדית אסטרוק, אברהם הורוביץ, גד קינר קיסינגר, ערן שראל, אוהד שחר, דודו גולן, אמיתי קדר, נועה ירקוני, שירי לוטן, דני ברוסובני, בר פלד

נוסח ההצגה: דורי פרנס, מרט פרחומובסקי

לחנים ועיבודים לשירים: יוני רכטר

מוזיקה: בועז שחורי

עיצוב תפאורה: זוהר שואף

עיצוב תלבושות: רוני בורשטין

עיצוב תאורה: יאיר ורדי

עיצוב תנועה: לירון דינוביץ

עיצוב פוסטר: מיש רוזנוב

במאיות משנה: לירון דינוביץ, שירי לוטן

הפקה: מרט פרחומובסקי, שירי לוטן

צילום בכתבה: דן בן ארי

מועדים נוספים:

16/6/21 20:30 sold out

18/6/21 12:00 sold out

19/6/21 21:00 sold out

28/6/21 20:30

21/7/21 20:30

23/7/21 12:00

פריים שבפריים

על ההצגה "מרג'ורי פריים"

מאת: אביבה רוזן

הרעיון גאוני, תודו. אני לא הייתי מתנגדת שיחזירו לי את יקירי שהלכו לעולמם, או לפחות גרסה משודרגת שלהם, שתגיע בכל פעם שאני זקוקה להם. אלה הפריימים, (Primes), מעין רובוטים אולטרה-מתוחכמים שלומדים ממך על האדם היקר לך, מי היה, איך היה ומה היה חשוב לו. הרובוטים מתוכנתים להיות יותר אמפתיים ונעימים מבני האדם, אינם נתונים למצבי רוח ולבעיות רגשיות משלהם, הם מכילים והרבה יותר אנושיים מיוצריהם. מפתה, תודו. אין חסרונות של ממש לפריימים האלה, ואפשר להזמין אותם בכל גיל שרוצים. אני כבר מזמינה את אמי שלי, עם כל האהבה והאכפתיות, מינוס הביקורתיות והשתלטנות. אחח, מה אכפת לי שתהיה רובוטית. העיקר שתהיה, שתחבק, שתאיר רגעים קשים באהבה.

למרגו'רי (מרים זוהר בעוד תפקיד גדול שלה), קשישה בת 85 שחיה בגפה, יש אחד כזה, בדמות וולטר בעלה כשהיה בן 30. הוא תומך וסימפטי הרבה יותר מבתה טס (אודיה קורן, גם היא במשחק מצוין) וכנראה גם הרבה יותר מכפי שהיה וולטר האמיתי בחייו. טס מתווכחת, מעליבה, נוזפת ובכלל לא נעימה במיוחד כלפי אמה הקשישה, לעומת בעלה שהוא נחמד הרבה יותר. כשמרג'ורי הולכת לעולמה, טס מזמינה פריים בדמותה, וכך גם כשטס הולכת לעולמה, בעלה מזמין פריים בדמותה, וכן הלאה.

הפריימים הם יצורים מכילים, אכפתיים, אוהבים. הם יכולים להיות כאלה בעיקר כיוון שאין להם אגו. אין להם צרכים רגשיים או אחרים שמעוותים את יחסם לאחרים. כמה טוב היה אילו יכולנו אנו ללמוד מהפריימים איך לשים את בעיותינו הרגשיות בצד כדי לעשות את האחרים המשמעותיים בחיינו הרבה יותר מאושרים.

מרגורי פריים - אור דנון 2.png

מרג'ורי פריים | צילום: אור דנון

בפינאלה, בסוף ההצגה יושבים להם שלושת הפריימים ומנהלים שיחה מרתקת על חייהם של האנשים אותם הם מחקים. שיחה שאותם שלושה אנשים לא היו יכולים לקיים מעולם, כי היא מלאת קבלה וסקרנות. אותם שלושה אנשים שהם מחקים היו משתלחים זה בזה, מבקרים ומוציאים אחד את השני מדעתו.

ההצגה מתרחשת באמצע המאה ה-21 והלאה וזה בהחלט אפשרי טכנולוגית, אבל השאלה היא האם זה מצב רצוי או בלתי רצוי? טס לא אוהבת את הפריים של אביה ומבקשת לסלק אותו בכל פעם שהיא נכנסת. האם היא לא אוהבת אותו בגלל שהוא רובוט או בגלל שהוא אמור להיות אביה הצעיר? כנראה שהאחרון הוא נכון, מאחר שגם היא מצאה לנכון להזמין לעצמה פריים של אמה. האם הפריימית עושה לה תיקון למערכת היחסים שלה עם אמה המקורית. כך, בדבריה של טס: "את מעולם לא קראת לי בתי המתוקה כשהיית בחיים". מקום להזיל דמעה.

יש פה שאלות של אתיקה ומוסריות בשפע, שאלות של קידמה טכנולוגית וחברתית, ובאילו מחירים, מה העלויות והרווחים מכל אלה. לי התשובה קלה: כיוון שהעולם ממשיך להתקדם בכל מקרה, ונקווה שימשיך כך ולא ייחרב בדרך, אני בוחרת בפריימים הנחמדים והנעימים, גם אם ימשיכו לחיות אחרי. ההצגה מלמדת אותנו שגם בעידן שלנו, יכול להיות אחרת. גם בעידן שלנו, ללא הפריימים, אנחנו יכולים ללמוד להתייחס זה לזה קצת אחרת ולהיות הרבה יותר מאושרים.

על אף השאלות הכבדות והרות הגורל, ההצגה מצחיקה ומהנה, אודיה קורן מצוינת ומרים זוהר מרגשת ומכמירה.

"מרג'ורי פריים"

תיאטרון הקאמרי

מאת: ג'ורדן הריסון

תרגום ובימוי: צביקי לוין

משתתפים: מרים זוהר, אודיה קורן, אוהד שחר ואבישי מרידור

עיצוב תפאורה ותלבושות: זוהר אלמליח

עיצוב תאורה: ליאור מיטל

עריכה מוסיקלית: צביקי לוין

מועדים נוספים:

1-2/7/19 | 21:00

לדף ההצגה באתר תיאטרון הקאמרי – הקליקו על הלינק