דבר העורכת

מרתה כבר בת 30.

יש כבר כמה קמטי צחוק בצדי הפה, שערה לבנה פה ושם בשיער השחור, גם הזיכרון לא מה שהיה פעם… אמנם מדובר ב-30 גיליונות, אולם אין ספק כי זו סיבה מספיק טובה למסיבה. על כן, בכדי לציין את המאורע המרגש, כל הכתבות בגיליון זה, מלבד זו המלקטת את 30 המרתות, כוללות 120 מילים בלבד (לא כולל כותרת וקרדיטים).

למה דווקא 120?

בגלל 30 והכפולות שלו. ובגלל שאנו מאחלים למרתה עד 120 והרבה הרבה יותר.

הכתבות אמנם קצרות מהרגיל, אולם המגוון רב יותר מבדרך כלל.

ואם תסתכלו טוב טוב, תקראו עד הפסיקים הקטנים ביותר ותקשיבו כמו שצריך, תוכלו לענות על חידת יומולדת-30 של מרתה, המתפרסמת בדף הפייסבוק, ואולי אפילו לזכות בפרסים.

מקווה שתיהנו,

                                    אירית ראב

                                    עורכת מרתה יודעת

30 מרתות ומרתה יודעת אחת

לכבוד הגיליון ה-30, ליקטנו את המרתות המפורסמות, חלקן יותר , חלקן פחות.

מאת: נועה בן-ארי – קדר

מרתה התנ"כית –  המרתה הראשונה. המקור מארמית, מרתא פירושה גברת. מוזכרת בברית החדשה כתלמידתו של ישו ואחותם של לזרוס ומרים. נחשבת לקדושה ולפטרונית הנוודים ועקרות הבית.

מרתה סטויארט – אשת עסקים אמריקאית.  "גורו" בתחום ה"לייף סטייל" וניהול משק בית. בעלת חברה הקרויה על שמה, המפיקה גם מגזינים ותוכניות טלוויזיה.  למדה שיעור טוב לחיים – עבירה על חוקי ניירות ערך בחום בינוני תוביל לתבשיל נפלא של מאסר בפועל, מאסר בית וקנס.

מרתה – הדמות הראשית במחזה "מי מפחד מוירג'יניה וולף" של אדוארד אלבי.  אשתו של ג'ורג' ובתו של נשיא האוניברסיטה. בת 52, אלכוהוליסטית, מפתה גברים. נתפסת כאישה קולנית ומרושעת אבל היא בעצם אכולת כאפות.

מרתה גרהם –  רקדנית וכוריאוגרפית אמריקאית, מחלוצות המחול המודרני. אחת הראשונות שביטאו באמצעות המחול נושאים כבדי משקל כמו השפל הכלכלי והתמודדות האדם עם הכאוס המודרני. המנהלת הראשונה של להקת בת-שבע. המשיכה לעבוד עד גיל  96.  קיבלה את תואר "רקדנית המאה".

מרתה קאופמן –  יוצרת וכותבת ראשית של הסדרה "חברים". האישה שהביאה את הספה מבית הקפה הניו יורקי אלינו הביתה.

מרתה אלן –  מייסדת "התאטרון הרפרטוארי של מונטריאול" (MRT) – איגוד  שדחף את התיאטרון המקומי והקהילתי להפוך למקצועי.

מרתה ארחריץ'- פסנתרנית שוויצרית ממוצא ארגנטינאי.  נחשבת לאחד העילויים בזמננו.

מרתה (my dear) – שיר של הביטלס, מתוך האלבום הלבן.  נכתב בשנת 1968 על ידי פול מקרטני, כנראה בהשראת הכלבה שלו מרתה.

מרתה וושינגטון – אשתו של גו'רג' וושינגטון, הנשיא הראשון של ארצות הברית.  נחשבה ל- First Lady, תרתי משמע .

מרתה גלהורן – סופרת ועיתונאית אמריקאית.  כתבת לענייני  מלחמה/ביטחון.  נחשבה לאחת הטובות בתחומה במאה ה-20.  במהלך 60 שנות קריירה, דיווחה על כמעט כל קונפליקט מרכזי בעולם. הייתה  אשתו השלישית של המינגווי.

מרתה ווין – אמא של בטמן.

מרתה ריבס – זמרת אמריקאית, סולנית הלהקה "מרתה והוונדלס". ב- 1964 יצא הלהיט שלהם Dancing in the street  ובשנת 1985 התפרסם הקאבר של מיק ג'אגר ודיוויד בואי, אותו שיר שגרם להם לצאת עם חלוק ופיג'מה לרחובות ולנו לגרד הראש בתימהון ולשאול מה דיוויד מצא במיק.

מרתה היונה –  יונת הדואר האחרונה בעולם, נפטרה בגיל מופלג יחסית, לאחר 29 שנים של שירות נאמן לשירות הדואר, בגן החיות באוהיו.

מרתה לואיז – נסיכת נורבגיה כיום. נמצאת במקום רביעי לירושה. עוררה מחלוקת מלכותית לאחר שנישאה לנהג משאית בעבר וסופר בהווה. אז יש תקווה…

מרתה (הוריקן) – הסופה המתועדת היחידה שאי פעם פגעה בקוסטה ריקה, פנמה.  התרחשה בשנת 1969. חמישה אנשים מתו והנזק נעמד ב 30 מיליון דולר.

מרתה קולידג' – במאית קולנוע אמריקאית.  בעבר היתה נשיאה של איגוד הבמאים האמריקני.  על אף שביימה מבחר פרקים של CSI וסקס והעיר הגדולה, זכורה כזו שהזניקה את הקריירה של ניקולס קייג' בסרט "VALLWY GIRL" משנת 1983.

מרתה ג'ונס – דמות מסדרת המדע הבדיוני הבריטית "דוקטור הו". ליוותה את הדוקטור לאחר שבית החולים בו עבדה הוטס לירח. היא נחשבה למלווה כהת העור הראשונה בסדרה. מגולמת על ידי השחקנית  פרימה אג'יאמן.

מרתה צ'ייס – גנטיקאית אמריקאית.  ביחד עם המדען אלפרד הרשי, הוכיחה בשנת 1952 שה-DNA הוא החומר התורשתי (ולא החלבונים , כפי שסברו עד אז).  מה שנקרא – "ניסוי הרשי- צ'ייס".

מרתה ברנייס – אשתו של פרויד. השמועות אומרות שפרויד אירח במיטתם לא רק עשן סיגרים וספרי פסיכולוגיה כבדי משקל, אלא גם את האחות הצעירה של מרתה, לא באותו הזמן, כמובן.

מרתה אלן קרייר-  "המכשפה" המפורסמת ביותר שהוצאה להורג בתלייה בעיר סיילם, מסצ'וסטס ב- 19/8/1692.  הופיעה גם במחזה "ציד המכשפות" מאת ארתור מילר.

מרתה – דמות ראשית במחזה "המורדים" של עדנה מזי"א. מרתה מארגון הלח"י נאלצת להינשא ליואל מארגון האצ"ל בעקבות הריגה בשוגג של קצין בריטי.

מרתה ג'יין קנרי –  אשת המערב הפרוע.  ידועה גם בשם "קלמיטי ג'יין" – ג'יין המועדת לפורענות. התפרסמה בזכות מיומנות הירי והרכיבה שלה.  היתה יד ימינו של ביל היקוק הפראי, אקדוחן ואיש חוק.

מרתה קווין – אחת ה-VJ הראשונות ב MTV.

מרתה קרולי – מאמנת התעמלות קרקע רומניה.  תחת ידיה עברו 15 אלופי עולם, 16 אלופי ארופה ו-9 אלופים אולימפים, ביניהם נדיה קומנצ'י.

מרתה רוג'רס –  אחות סיעודית, חוקרת וסופרת.  פיתחה את "המדע של בני האדם המאוחדים", תאוריה שלמה על מקצוע ה"אחיות".

מרתה זולנסקי –  אחת מדמויות האלתר אגו של הזמרת ניקי מינאז'. אמו של האלתר אגו "רומן זולנסקי".

מרתה גאן – מפעילת "מכונות האמבטיה" (dipper ) המפורסמת ביותר באנגליה במאה ה-18. בניגוד לדיפר במקדולנד, הדיפר סייעה לאנשים להתקלח. השמועות אומרות שמרתה גאן היתה הדיפר המועדפת על המלך ג'ורג' הרביעי.

מרתה בק –  חלק מצמד “loney heart killers” .  יחד עם שותפה ריימונד פרננדז, רצחו יותר מ 20 נשים שענו על מודעות היכרות בעיתון.  הוצאה להורג בכיסא חשמלי בשנת 1951. אכן, אהבה זה כואב.

מרתה נוסבאום – פילוסופית אמריקאית.  מתעסקת בעיקר בפילוסופיה היוונית, הרומית, פוליטית, ופילוסופיה של המוסר.  מלמדת כיום באוני' שיקגו ובעלת 40 תארים לשם כבוד.

מרתה קאורה – פוליטיקאית קנייתית.  היתה שרת המשפטים  עד 2009.  נקראה "הגבר היחיד" בקבינט. כן, כן, מתוך קבינט מלא גברים.

ואחד לשנה הבאה – מרתה יודעת – מגזין תיאטרון באינטרנט, המגזין הישראלי היחיד באינטרנט המתמקד בתיאטרון, על כל גווניו.

אישה וטוב לה

[*לכבוד הגיליון ה-30 של מרתה, כל כתבה מונה 120 מילים בלבד, לא כולל כותרות וקרדיטים]

על ההצגה "משהו טוב"

מאת: אנה מינייב

שלושה דורות של נשים על במה אחת זאת בהחלט חוויה עוצמתית, מרגשת ואינטימית. סיפורי החיים של הנשים הללו שזורים האחד בשני והם נוגעים בתהליכים שהנשים הללו עוברות בכדי שיהיה להן טוב. זוהי איננה מלודרמה סוחטת דמעות, אלא קומדיה המציגה את המורכבות והיופי הקיים בכל אחת, בצורה כנה להפליא. לסבתא יש שפן ורוד רוטט, לאמא יש דיכאון בדידות ולילדה יש תינוק בבטן מהחבר בתיכון, וכל אלה מלווים בתהליכי צמיחה, מוות, פרידה, ומציאת האושר. העוצמה הנשית חזקה מאוד, הן של הדמויות והן של השחקניות המגלמות אותן – ליא קניג הוירטואוזית, טטיאנה קנליס- אולייר הנפלאה ומורן רוזן המוכשרת. הנשים הללו יעוררו בכן, וגם בכם, את הכמיהה לאהבה גדולה ולהשלמה גדולה, הן יזכירו לכם את רגעי התום ויראו את הדרכים העקלקלות להגיע למשהו טוב.

משהו טוב

תיאטרון מ.ר.א.ה ותיאטרון הבימה

מאת: איליין מרפי

נוסח עברי: רבקה משולח

בימוי: רועי הורוביץ

משחק: ליא קניג, טטיאנה קנליס-אולייר, מורן רוזן

תפאורה: מושיק יוסיפוב

מוסיקה: אפי שושני

תלבושות: ילנה קרליך

תאורה: מאיר אלון

הצילום שבכתבה: דניאל קמינסקי

הצגות נוספות: 21/5-23/5 בשעה: 20:30

לא לילדים בלבד

[* לכבוד הגיליון ה-30 של מרתה, כל כתבה מונה 120 מילים בלבד, לא כולל כותרות וקרדיטים]

על ההצגה "הריקוד של פלורה"

מאת: אירית ראב

כשחושבים על תיאטרון בובות, באופן אוטומטי עולה הסצנה מצלילי המוזיקה. עם זאת, כמו כל דבר אחר בתיאטרון, גם תיאטרון בובות מכיל מלוא הסל.  ההצגה הריקוד של פלורה מצליחה להוכיח את זה באופן הטוב ביותר. פלורה מגיעה מדי יום לקבר של בעלה ומבצעת את אותו הטקס, את אותו הריקוד. היא מגיעה עם מי שהיתה פעם, כל אותן נשים שנאלצה לוותר עליהן כדי להיות אשת איש, המיוצגות בצורה מצוינת על ידי המפעילות שלה.

הריקוד -  יוהן שגב

צילום: יוהן שגב

ההצגה מצליחה לשפוך אור אחר, אבל כל כך מוכר, אודות המתרחש בין בעל לאישה. עיבוד וויזואלי מפעים של אביטל דבורי ויערה צדוק. משחק והפעלה מצוינים של יפעת ויינר, מוריה בן אבות ואורית ליבוביץ'-נוביץ'. הבובות שעוצבו על ידה מעצימות את העלילה כולה, ומוכיחות כי התיאטרון הזה רחוק מלהיות לילדים בלבד.

הריקוד של פלורה

תיאטרון צוותא

יצירה ובימוי: אביטל דבורי
שותפות ליצירה ומבצעות: יפעת ויינר, מוריה בן אבות, אורית ליבוביץ'-נוביץ'
עיצוב ובניית בובות: אורית ליבוביץ'-נוביץ'
עיצוב חלל ותלבושות: יערה צדוק
עיצוב תאורה: אסי גוטסמן
מוזיקה ועיצוב פס-קול: בוריס מרצינובסקי
ניהול הצגה ומפיקה בפועל: סמדר חרפק
ייעוץ אמנותי: אילן סביר
בסיוע מרכז תיאטרון בובות חולון

מועדי הצגות נוספים:

27/4 ; 20/5 ; 30/5 , 20:30 , תיאטרון צוותא

23/5 , משכן למוסיקה ולאמנויות, רעננה

4/6 בית מיכל, רחובות

כל העולם מסך

[*לכבוד הגיליון ה-30 של מרתה, כל כתבה מונה 120 מילים בלבד, לא כולל כותרות וקרידטים]

כיצד שייקספיר מוצג במרחב הווירטואלי?

מאת: מיה אופיר מגנט

לכבוד יום ההולדת של שייקספיר, שחל ב-23 באפריל, החלטתי לבדוק את הייצוג שלו באינטרנט ומצאתי שהרשת בהחלט אוהבת אותו. מלבד אתרים מקצועיים רבים שנותנים מידע על שייקספיר ויצירתו קיימים אינספור סרטונים ואתרים שמתמקדים בעיקר במחזאי המפורסם.

נושא ראשון שעולה בהקשר לשייקספיר הוא הנסיון להנגיש אותו לקהל בדרכים מגוונות כמו קבוצה שמנסה לחבר בני נוער מרקע קשה לטקסט השייקספירי באמצעות היפ הופ, להקה שעושה מופעי אימפרוביזציה בסגנון ובשפה שייקספירית או קבוצה שמציגה את כל מחזותיו בשעה וחצי.

מערכונים אחדים שהועלו לרשת צוחקים על משחק שייקספירי מגוחך, בעוד מערכונים ישראליים עוסקים בעיקר במפגש של הטקסט השייקספירי עם התרבות הישראלית . יש גם מערכונים אנגליים המציגים איך שייקספיר נתפס בקהל העכשווי. באופן אישי, הסרטון האהוב עלי ביותר הוא שיעור אנגלית לילדים מ"רחוב סומסום".

"כי פנימיותך השקופה היא השיר"

[* לכבוד הגיליון ה-30 של מרתה, כל כתבה מונה 120 מילים בלבד, לא כולל כותרות וקרדיטים]

על ההצגה "עיניים"- מופע תיאטרלי בעקבות שיריו של מחמוד דרוויש

מאת: אנה מינייב

עיניים - רדי רובינשטיין"הלב בלתי נראה", כתב מחמוד דרוויש, אבל אני הצלחתי להרגיש אותו פועם דרך מילות השירים, דרך הכאב הנמצא בהן, דרך הזעקה שנשמעה מהבמה אל עבר הקהל הדומם. המופע התיאטרלי "עיניים", העולה בימים אלו בתיאטרון הערבי-עברי ומלקט אל הבמה את שיריו של מחמוד דרוויש, חלחל לכל וריד ונים בגופי. יכולתי לשמוע את צרידות החליל אותו תיאר דרוויש, להריח את ריח המרווה שהציף את לבו ולכאוב את האכזבה העצומה בהתנפצות החלום – אדמה תחת רגליו בכדי שיוכל למות עליה כרצונו. המולדת הפכה למזוודה, האהבה הפכה לבלתי אפשרית, הכתיבה הפכה למפלט והלב התמלא בגעגוע. "האם ישנה דרך אחרת?!", תוהה הוא בעודו ניצב חסר אונים מול אדמת ילדותו, האם יש עוד תקווה? חזרתי הביתה וקולו של דרוויש מלווה את שנתי, "אני כאן, לנצח כאן…".

עיניים

מופע תיאטרלי בעקבות שיריו של המשורר מחמוד דרוויש

התיאטרון הערבי-עברי ביפו

בהפקת תיאטרון מקומי בשיתוף "אלמינא" בית ליוצרים בנמל

בימוי: נורמן עיסא

עורכים: עבד נאטור, נורמן עיסא, יגאל עזרתי

מוסיקה: מירה עוואד

תאורה: זיו וולושין

ע. במאי: ניר וידן

שחקנים: מירה עוואד, עינת וייצמן, ענת חדיד, דורייד לידאויי

צילום התמונה בכתבה: רדי רובינשטיין

מועדי הצגות נוספים:

20/5/13 בשעה 20:30  ; 24/5/13 בשעה 21:00

אם כבר לבד, אז שיהיה בסקוטלנד

[* לכבוד הגיליון ה-30 של מרתה, כל כתבה מונה 120 מילים בלבד, לא כולל כותרות וקרדיטים]

על ההצגה "שבע"

מאת: אירית ראב

שלומי בורח לסקוטלנד, למצוא קצת שקט מהסערות שסובבות אותו ולעשות את המכה במכירות. הוא פוגש את שבע ומציע לו את מעונו, כדי שיהיה לו איפה להיות עד שיסתדר. באותו לילה הם שותים, מחליפים זיכרונות ומבינים שהם מכירים אחד את השני יותר משחשבו.

הכמיהה לברוח מהכול לא מצליחה לשלומי. הוא מייחל לקצת שקט, אבל בינתיים בורח לעדר שהוא מכיר, אוהדי קבוצת הסלטיק. מייחל להיות לבד, אבל זקוק נואשות לאיזה וויליאם וואלאס שיציל אותו..

מחזה מצוין של רענן פז, בימוי נהדר של אלעד שרעבי, משחק נפלא של איתי שור ועודד מנסטר, ועיצוב פונקציונאלי ומרשים של מיכל כץ. הדבר היחיד שמקלקל הוא ההסבר בסוף. כדאי לתת לקהל את הקרדיט ולתת לו להבין לבד. אם לא יבין, לפחות יגיע לעוד הצגה ויסתכל בעיניים אחרות.

שבע

תיאטרון צוותא

מחזה: רענן פז

בימוי: אלעד שרעבי

משחק: איתי שור ועודד מנסטר

עיצוב תפאורה:  מיכל כץ

עיצוב תאורה: גיא גלילי

ע. במאי: נטע טיילור

דרמטורגיה: חווה אורטמן, שרית הררי, אלעד שרעבי

צילום התמונה בכתבה: הדס כהן

הצגות נוספות: 13/5 20:30 צוותא