רשמים מעיר החטאים

על המופע LOVE של סירק דה סוליי

מאת: אפרת קדם

כן, כן, כמו כל עברייה טובה גם אני ביליתי את הקיץ באמרי̤קה ומלבד חום כבד, אנשים מנומסים (מאוד!), טבע מרהיב, אוכל מענג ונהיגה אינסופית גם הצלחתי לראות איזה מופע או שניים.

מרהיב במיוחד היה המופע love של קרקס השמש (cirque de solie), המופיע בימים אלה בארץ! הקרקס ייחודי בכך שהוא מבוסס על בני אדם בלבד ולרוב משלב עלילה/נושא במופעיו. המופע הפופולארי שרץ כבר כמה שנים במלון המיראג', אחד ממלונות הענק בווגאס, ומשלב גם הוא את פעלולי הקרקס לצד ליצנות, תיאטרון ומחול עם השירים הנפלאים והידועים של הביטלס, מתוך אלבומם  love.

אז מה היה שם? נתחיל מזה – דמיינו שאין גבולות… לא של תקציב, לא של כוח אדם, ושהאולם משמש במשך כמה שנים רק למופע הזה, עם כל המסילות, המתקנים, תוכנית התאורה, המסכים וכו'. דמיינו חילוף של הבמות, שעולות וזזות, באות ויוצאות עשרות פעמים, חילופי תפאורות מהמסד את הטפחות (בכל שיר!) חילופי בגדים, וכ-30 מופיעים בערך שרובם ככולם אמונים על פעלולי הקרקס, המחול והתיאטרון.

הרבה לדמיין הא? אם לא הייתי רואה, לא הייתי מאמינה. זה בהחלט מעל ומעבר לממדים שאנו רגילים לראות ולחוות במדינתנו היוקדת.

המופע עצמו עובר משיר לשיר עם קטעי מעבר חביבים והומוריסטיים ובהם כמובן פנייה ישירה לקהל, דרך פעלולים מרהיבים שמבוצעים במיומנות רבה ושדורשים לב חזק לעתים מהצופה. היו פעלולים על חבלים גבוהים מאוד, תוך ריקוד עליהם, רמפות או טרמפולינות שעליהם קופצים לגבהים ולמרחקים מטורפים או מחליקים על סקטים ומשקולת ענק המחוברת לסולם שעליה מתעופפים הלוליינים. כמובן הכול עובד עם קטעי ריקוד (יותר בסגנון ג'אזי או ג'אז לירי אך זה הצד הפחות חזק שלהם במופע) ומלווה בפעילות "קרקעית" של הלוליינים – סלטות, קטעי ליצנות, קפיצות, היפוכים וכדומה. היפה והמרגש הוא שכל אפקט מותאם לאופי ולאווירה של השיר המסוים, בתלבושות, בתאורה ובאווירה. בצדי הבמה העליונה ישנם שני מסכי וידאו ענקיים שבהם ניתן לצפות בתמונות ובסרטוני וידאו גם של הביטלס ולעתים באפקטים נוספים. כמו כן, ישנם גם עוד ארבעה מסכי ענק כמעט שקופים החוצים את הבמה (עולים ויורדים) שעליהן הוקרנו לעתים הדמויות של רביעיית הקצב המדברות אלינו בקטעי ארכיון היסטוריים.

הבמה היא במת זירה והקהל מחולק (על פי עומק הכיס שלו) לארבעה אזורי צפייה בדומה לפלחי עוגה מסביב לבמה ובכל חלק ישנה התרחשות, לעתים זהה ולעתים שונה, כך שצריך לבחור על מה להתבונן – ויש הרבה בחירה. בהחלט מולטי פוקוס מה שנקרא.

מכיוון שהביטלס כל כך מגוונים בנושאים ובאווירת השירים אפשר למצוא שירים תמימים שזכו לתאורה חמה ולבגדים "מתוקים" של שנות ה-60 או ה-70 מול שירים פסיכודליים ואפלים שזכו להרבה מאוד אפקטים, של תאורה, ביגוד ותפאורה, פשוט לא מהעולם הזה. לדוגמא ב"אוקטיפוסיסוס גרדן" הלוליינים שתלויים מהחבלים היו בתוך בובות נייר ענק שעשויות מפיסות נייר מוארכות ודקות שעם התנודה שלהם נעו ונדו פיסות הנייר הארוכות והקלות לכל עבר כאילו הם נמצאים במים.

היה שימוש ברכבות מיניאטוריות מהלכות, במגפיים ריקות מהלכות (כמו בובות על חוטים), במגדלים שנבנים ומתנפצים בכל טוב, אביזרי ענק ואביזרים קטנים יותר, עד שהעין מוצפת לגמרי. אכן, שפע מטורף של גירויים.  כיוון שזה קרקס ומכיוון שעוברים משיר לשיר ובעצם מעולם לעולם, ולעתים מתקופה לתקופה, הדימויים ועמם האמצעים הבימתיים מתחלפים בקצב מסחרר.

בתור חובבת ביטלס מושבעת מגיל צעיר התחושה הייתה מאוד מרגשת, כאילו פורשים את כל עולם הפנטזיה, הדמיון, המרדנות והתמימות שיש בשירים הללו בפני הצופה במעין עולם אחר לגמרי – דמיוני, ססגוני והזוי, המורכב מקרקס תנועתי ותיאטרלי. זו הייתה חגיגה אדירה ללב ולעיניים.

קשה שלא להתפעם למול העוצמה והשפע הזה שאינו רק כלכלי אלא בסופו של דבר גם אמנותי.

הם כאן. עכשיו. יאללה, רוצו לראות…..

כל העולם במה

מאת: מערכת מרתה יודעת

* השחקנית הנהדרת קת'לין טרנר, ששיחקה בין היתר בסרט "בעקבות האוצר הרומנטי" וגילמה את אביו של צ'נדלר בסדרה "חברים" (נזכרתם?) חוזרת אל במת תיאטרון ארנה שבוושינגטון. לפני כמה שנים היא שיחקה שם ב"חלום ליל קיץ", וכיום היא חוזרת בהצגה The Kick-Ass Wit of Molly Ivins. הצגה זו, שנכתבה על ידי האחיות-תאומות-עיתונאיות מרגרט ואליסון אנג'ל, ובוימה על ידי הבמאי דיוויד אסביורנסון, מתארחת בוושינגטון מטעם תיאטרון GeffenPlayhouse, ועומדת להציג שם החל מה-23 לאוגוסט.

* תזמורת היוקליילי של ברוקלין, מציגה בכורה עולמית למחזמר Missionary in Manhattan: A
Mormon Musical המציג את סיפורן של שלוש נשים-אחיות שאיבדו את בעלן בלב מנהטן. תוך כדי
חיפוש, הן הופכות כל שיר פופ אפשרי לשיר הלל לאל, בשילוב אמונה גדולה, שיער מנופח,
ושלושה יוקליילי קטנים. המחזמר מציג בניו יורק, כחלק מפסטיבל DREAM UP, עד ה-9 לספטמבר.

קת'לין טרנר בהצגה The Kick-Ass Wit of Molly

* אם אתם בניו יורק, יש לכם עוד שלושה ימים ליהנות מההיצע המרהיב והאמנותי של פסטיבל הפרינג' הבינלאומי המציג על במות תיאטרון שונות בכל רחבי העיר. כל כרטיס עולה רק 15 דולר, ובין היתר תוכלו לראות את וויצק, כולם היו בניי, אליס וחור הארנב ואפילו נציגות ישראלית משלנו – "כלבים" של עידו ברנשטיין, בבימויו של שלמה פלסנר. למה העובדה הזו נחבאת אל הכלים ולא מוזכרת בראש חוצות, אתם תגידו.

* דומיניק ווסט ("הסמויה") עומד לככב בהצגה "הנהר" שעומדת להציג החל מאוקטובר הקרוב, על במת תיאטרון הרויאל קורט בלונדון.  זהו שיתוף הפעולה השני של הבמאי איאן ריקסון והמחזאי ג'ז באטרוורת' שעבדו יחדיו לראשונה בהעלאת ההצגה ג'רוזלם, שגרפה תשואות רבות.

* המחזמר המפורסם "משפחת אדאמס" עומד לעמוד על הראש ולהעלות באוסטרליה. המחזמר עומד להציג בשנת 2013, בכיכובם של ג'ון ווטרס (כוכב הטלוויזיה האוסטרלי) וקלואי דלימור בתור גומז ומורטישה אדמס.

מכרה של זהב מאחורי הקלעים

ביקורת על ההצגה "חופרים"

מאת: נמרוד עמית

אל ההצגה "חופרים" הגעתי עם הרבה ציפיות. היו לי ציפיות מתוכן ההצגה (על פי מה שקראתי בתוכניה), היו לי ציפיות מצוות השחקנים (אבי פניני, דני מוג'ה ואורי אברהמי) והיו לי ציפיות מעבודת הבימוי (של אלדד זיו). רק לעתים רחוקות אני מרשה לעצמי לבוא לתאטרון עם ציפיות כל כך גבוהות, והפעם, כמו שקורה לעיתים כל כך רחוקות, הן התגשמו!

ההצגה מגוללת את סיפורם של שלושה שחקני משנה, הנמצאים במחסן התלבושות בזמן שההצגה "האמיתית" מתרחשת באולם מעליהם. מדי פעם אחד מהם יוצא "אל הבמה" ולעתים שלושתם יוצאים ביחד, בעוד הקהל שומע מבעד לרמקולים מה מתרחש למעלה, ויכול רק לדמיין איך זה יכול היה להיראות. במהלך ההצגה ניצלתי את ההזדמנויות האלה כדי להביט בצופים שישבו באולם, שהיה מלא עד אפס מקום. מעולם לא ראיתי קהל רב כל כך מסתכל בריכוז גבוה כל כך על במה ריקה במשך כל כך הרבה זמן.

עבודת הבימוי של אלדד זיו מצטיינת לא רק בבחירות אמיצות ומיוחדות כגון אלה, אלא גם בבחירותיו הנדושות יותר. לדוגמא, השחקנים משתמשים באביזרים משעשעים ובתלבושות מגוונות, המוסיפים צבע וחיות לסיטואציה הצבעונית ממילא שבה הם נמצאים. המגוון הזה, על אף שהיה מעט צעקני לטעמי, ללא כחל וסרק לגיטימי ואף מתבקש, שהרי השחקנים נמצאים במחסן תלבושות והם חייבים להחליף תלבושות שוב ושוב לצורך תפקידיהם השונים בהצגה שלמעלה.

זאת ועוד, זיו מצליח לתזמר את שלישיית שחקניו כמעשה אמן. במשך רובה המכריע של ההצגה נמצאים שלושתם על הבמה והדינמיקה ביניהם מאוזנת ושקולה, הן מבחינת התוכן והן מבחינת הביצוע. הדמויות, ששמן כשם השחקן שמגלם אותן, מבוססות על הביוגראפיה של השחקן האמיתי, אך אינן מתיימרות לתת ייצוג מדויק של השחקן (מה שממילא אינו בגדר האפשר במסגרת התיאטרון), אלא משתמשות באלמנטים ביוגראפים מחיי השחקן כדי ליצור ייצוג אמנותי שלו. המשחק המצוין של שלושת השחקנים, ובראשם אורי אברהמי, נע על התפר שבין נטורליזם (דהיינו התנהגות כמו בחיים האמיתיים) למשחק מסוגנן. מובן לקהל שעל הבמה נמצאים שלושה שחקנים שממלאים תפקידים, אבל מצד שני שורר ערפול מכוון בין האמיתי והבדיוני.

הערפול הזה מתקשר גם לתימה נוספת שעולה בהצגה: האמנות האמיתית, המיוצגת על ידי שלושת השחקנים, לעומת האמנות הממוסחרת, המיוצגת על ידי ההצגה שלמעלה, שממנה אנו שומעים לפרקים באמצעות הרמקול את קולו של אבי קושניר ולקראת הסוף גם את נועם סמל. בשלב מסוים חוזר אבי פניני אל הבמה צולע, אחרי שמילא את תפקידו הקטן בהצגה שלמעלה, וטוען כי השחקן הראשי שם (בהתכוונו לאבי קושניר) ניסה להכשיל אותו. מכאן ואילך מתפתחת ביניהם יריבות איתנה, שעליה אנו למדים מתיאוריו של פניני, ואשר לפיה השחקן הראשי בהצגה הממוסחרת עוין כלפיו וכלפי יתר שחקני המשנה עד לרמה של זוב דם. וליהפך.

לצורך היריבות הזאת מניחים גיבורי "חופרים" את היריבויות הפנימיות הרבות שיש ביניהם בצד, מאחדים כוחות ומשתפים פעולה. הצעד שבו הם נוקטים שייך אמנם לצד היותר "תיאטרלי" של ההצגה ובלתי סביר שהיה מתקיים במציאות, אך המשמעות שמאחוריו אינה יכולה להיות ריאליסטית יותר. האמנות אינה רק דבר שראוי והכרחי להילחם עליו, אלא שהמלחמה הזאת למען המטרה המשותפת עשויה גם לקרב לבבות ולגשר על פערים מעולם המציאות.

הייתי יכול לומר כי "חופרים" הנה קומדיה קלילה, העוסקת בנושאים כבדים; הייתי יכול לטעון כי היא הצגה קצבית, המחלחלת לאט; הייתי יכול לציין כי זהו תיאטרון קטן בגדולתו; הייתי יכול להוסיף ולחפור, אך במקום זאת, פשוט אמליץ בחום לראות את ההצגה!

"חופרים"

תיאטרון תמונע

כתיבה – אורי אבהרמי

בימוי – אלדד זיו

תאורה – ניצן כהן

תפאורה – אנה זיו

תלבושות – לירון מינקין

סאונד – שלום ויינשטיין

משתתפים: אבי פניני

               דני מוג'ה

               אורי אברהמי

מופעים קרובים:

23.8.12  20:00

29.8.12  20:00

5.9.12  20:00

9.9.12  20:00

מאחורי הקלעים – מפי מנהלת ארכיון התיאטרון

מאת: נועה בן ארי

שלום, הגעתם לנירה, בארכיון התיאטרון.  אני לא נמצאת.  אף פעם.

אם ברצונכם להשאיר הודעה, לחצו 0 או המתינו.. הרבה..

לתפריט הראשי והמשך הקישו #.

ביפ.

למידע על מנהלת הארכיון – הקישו 1.

למידע על תולדות המקום והיסטוריה – הקישו 2.

למידע על התכנים – הקישו 3.

למחירון – הקישו 4.

לשעות הפעילות -הקישו 5.

המערכת ממתינה לבחירתך…

ביפ.

הקשתם "אחד". אנא המתינו…

נירה נולדה בחיפה בשנת 1956, בת שנייה מתוך ארבעה אחים, לאמא מורה למתמטיקה ואבא מהנדס.  ילדה יפה עם חוש הומור מיוחד. כבר בילדותה אהבה לסדר ארונות ובזמן הלימודים לתואר, עבדה כממיינת ספרים בספריה המרכזית.  כיום, היא מרגישה בשלה ומחפשת משהו מעֶבר, את החצי השני, שישלים אותה.  היא עברה את שלב המשחקים ומוכנה לקשר רציני ובוגר – ביפ.

הקשתם "שתיים".  אנא היעזרו בסבלנות…

הרעיון לארכיון נולד בתחילת שנות ה-70 אצל תורם נדיב מחו"ל, אשר העדיף להישאר בעילום שם. "לעשות סדר בתוהו האמנותי, לדורות הבאים", כהגדרתו. בעוד שתומכיו הללו את היוזמה המבורכת, מתנגדיו טענו שאין טעם להקים ארכיון תיאטרון כאשר התיאטרון בעצמו אינו קיים.  לקח קרוב לעשר שנים עד שהתוכנית יצאה לפועל. החלל עצמו עבר כמה וכמה גלגולים ושינויים ארכיטקטוניים עד שהגיע לצורתו הנוכחית: שלושה מפלסים, עשרים חדרים, שתי מעליות שקופות ומזגן מרכזי עם פתחי אוורור – ביפ.

הקשתם "שלוש".  אנא חכו רגע..

במרכז מצוי חומר תיעודי על תולדות התיאטרון מאת הקמתו. החומר משקף את פעילותו האמנותית והמנהלתית. כאן ניתן למצוא: מחזות, תצלומים, תשלילים ואוסף אלבומים, קטעי עיתונות וביקורות על הצגות, רישומי תפאורות ותלבושות, תוכניות, כרזות, ארכיונים אישיים של אנשי התיאטרון הקלטות אודיו נדירות, סרטוני "מאחורי הקלעים" ועוד ועוד. כאמור, מטרת המרכז היא לאכסן את החומר התיעודי ולקטלגו, לשם עיון ומחקר-ביפ.

הקשתם "ארבע". אתם לא מוותרים, אה?

כניסה לשעה אחת – 10 ₪.

לכל היום – 50 ₪.
צילום דף אחד – 1 ₪

צילום מחזה – 30 ₪
צילום תוכנייה או רכישת תוכנייה  – 10 ₪

צילום בצבע- 30 ₪.

עותק די וי די- תלוי במצב רוח שלי.

ביפ.

הקשתם "חמש". אחרון ודי….

הארכיון סגור בימים  א'-ה' משעות הבוקר עד שעות השעות הלילה. בימים שישי ושבת- גם. במידה ונוחתת עליי רוח שטות, מה שלא קורה הרבה אז אל תצפו, אני פותחת אותו אבל לא מפרסמת. זה משעשע אותי.  כתובתנו: תיאטרון רפרטוארי, רחוב ראשי, מרכז העיר.  (שמאלה, אחרי הצומת. כן, יש חנייה.)

כמו כן, אם אתם רכזי מגמות, תלמידי תיכון, סטודנטים, עוזרי מחקר, אנשים מן התקשורת, עובדי המקום או עוברי אורח תמימים, הכניסה לא תתאפשר ללא תאום מראש!

תודה שהתקשרתם והמשך יום נעים.