לוויתן

לוויתן – תיאטרון הקאמרי

לוויתן - איתמר דואק

לוויתן | צילום: איתמר דואק

 

מי אנחנו ומה אנחנו, מהי הזהות המינית שלנו, איך אנחנו מתכתבים עם המציאות של אחרים בסביבתנו ועם עצמנו כשאנחנו עדיין מתבגרים מבולבלים בשנות העשרים לחיינו? איך אנחנו בוחרים את האנשים בחיינו, ועד כמה אנחנו בוחרים אותם ממקום הרסני מדויק שמכתיב לנו תהליך של פגיעה והפגעות? בנושאים אלה, כמדומני, עוסקת ההצגה "לוויתן", שבין השאר יש לה יומרות להתכתב עם "השחף" של צ'כוב ומערכות היחסים הקשות וההרסניות שבו.

שני שחקנים צעירים מככבים בהצגה, האחד כביכול חזק, מצליח והטרו, עם פוזה שכובשת בנות (וגם בנים, מסתבר), ולמעשה לא קשה לראות שהוא נרקיסיסט עם בעיות אגו לא פתורות, השני חלש, תלותי, כביכול מבולבל מינית אבל למעשה מאוהב עד כלות בחברו ההטרו. אליהם מתלווים בהמשך אישה צעירה שמתאהבת גם היא בהטרו המוצלח ועוברת את ההתעללות הרגשית שצפוי היה שתעבור, וגבר צעיר, הומו מוצהר, שרוצה בחבר המאוהב ומושך אותו החוצה מן הארון הרגשי שהוא כלוא בו.

הנושא מעניין וחשוב, אבל יש משהו חצי אפוי בתוכן של ההצגה, והביצוע אפוי עוד פחות. בשלבים שונים של ההצגה היתה לי תחושה שמדובר בהפקת תיכון כלשהי, ולא מהבחינה הטובה של העניין.

2 שתי גולגולות במדרוג מרתה (אתחנתא אסקפיסטית ותו לא)

לפרטים ומועדים – הקליקו על הלינק

 



כמו מרתה, גם המצעד נעשה אחרת מכל מה שאתם רגילים אליו, או במילים אחרות, טוב יותר. הדירוג הגבוה ביותר הוא גולגולת אחת, בעוד הדירוג הנמוך ביותר הוא חמש גולגולות. תתרגלו לזה. 🙂 

דירוג גולגולות מעודכן

פרויקט לאראמי

פרויקט לאראמי – בית צבי/מחזור נ"מ

פרויקט לאראמי - מרב דרור

צילום: מרב דרור

מוזס קאופמן ואנסמבל "התיאטרון הטקטוני" של ניו יורק יצאו לחקור את הרצח של מתיו שפרד, הומוסקסואל צעיר, בן העיירה לאראמי שבארצות הברית, שנקשר והוכה למוות על ידי צעירים מהעיירה, ואצרו את ממצאיהם לכדי מחזה שעולה כעת על ידי כיתת הבוגרים של בית צבי, אשר עומדים לסיים את לימודיהם באוגוסט השנה. המחזה נושא מסר חשוב ואקטואלי גם היום, כעשרים שנה אחרי הרצח, אך הביצוע של מחזור נ"מ מתקשה לעורר הזדהות. בתחילה, התחושה היא של קריינות טקסט, יותר מאשר משחק. למרות האנרגיה הגבוהה והרציפה, והבימוי המהודק, לוקח להם זמן מה להתרווח מספיק בתוך דמויותיהם על מנת לעורר אמון. התפאורה אמנם מינימליסטית אך משרתת היטב את המטרה, אולם התאורה צפויה לחלוטין. מההפקה כולה ומהשפה האמנותית שלה עולה ניחוח אמריקאי, והיה מקום לטפל בעיבוד כך שיהיה קרוב יותר למציאות של הצופה הישראלי. ראוי מאוד לציין את משחקם של בת אל מזוז, נווה כהן וליאור משיח, מקומם הטבעי הוא על הבמה. זו שעה וחצי מהודקת ואנרגטית הנושאת מסר חשוב וחושפת את הצופים לקאסט צעיר, רענן ומסקרן.

1

גולגולת אחת במדרוג מרתה (הצגה טובה, מסר חשוב, אבל…)

לפרטים ומועדים – הקליקו על הלינק 

**ההצגה רצה עד ל10/6/19.



 

כמו מרתה, גם המצעד נעשה אחרת מכל מה שאתם רגילים אליו, או במילים אחרות, טוב יותר. הדירוג הגבוה ביותר הוא גולגולת אחת, בעוד הדירוג הנמוך ביותר הוא חמש גולגולות. תתרגלו לזה. 🙂 

דירוג גולגולות מעודכן

קראמפ

קראמפ – מרכז סוזן דלל

קראמפ - אבשלום פולק2

צילום: אבשלום פולק

תיאטרון מחול אבשלום פולק מעלה בימים אלה את המופע המדובר "קראמפ", בשיתוף שנה ב' במסלול להכשרת רקדנים תל אביב יפו. המופע הזה עורר הרבה סקרנות וסיקור יחסית נרחב לפני שעלה, ולכן הגעתי עם ציפיות גבוהות. בשעת כניסת הקהל, עומד על הבמה גיליון נייר גדול ולבן, שזרוע רובוטית מציירת עליו בטוש, דמות רכובה על סוס. כך מתבססת שפה בימתית ברורה ומעניינת, אך כשנפתח המסך אנו רואים שהיצירה נדחקת לצדה של הבמה ואין אזכורים נוספים לה, מה שמעורר תמיהה.

הכוריאוגרפיה מצליחה להימנע מקלישאות תנועתיות מסוימות אבל בהמשך, המופע נופל לקלישאות אחרות. הדיאלוגים הפיזיים טובים וברורים, אבל השימוש בטקסט היה מיותר, גם אם היה מועט, ונתן למופע תחושה של פארסה. אמנם, האמירה הפוליטית שמרחפת מעל הבמה רלוונטית אך לעיתים נבלעת באי הסדר המאפיין את המופע. כמו הציור לפני המופע, אנו רואים מספר אלמנטים תנועתיים ועיצוביים במופע שאין להם הדהוד בהמשך, והדבר מעורר תמיהה וקושי להתמצא בנרטיב.

1

גולגולת אחת במדרוג מרתה (הצגה טובה, מסר חשוב, אבל…)

לפרטים ומועדים – הקליקו על הלינק 


כמו מרתה, גם המצעד נעשה אחרת מכל מה שאתם רגילים אליו, או במילים אחרות, טוב יותר. הדירוג הגבוה ביותר הוא גולגולת אחת, בעוד הדירוג הנמוך ביותר הוא חמש גולגולות. תתרגלו לזה. 🙂 

דירוג גולגולות מעודכן

טוביה 2018

טוביה 2018 – תיאטרון הסימטה

 

טוביה2018 -2- יוסי צבקר

צילום: יוסי צבקר

ההצגה "טוביה 2018" היא ניסיון מעניין להמחיש כיצד עולים מגלויות שונות מתמודדים עם תהליך קליטתם בארץ החדשה, ישראל, בעוד הם נדרשים להתקלף מעולם התוכן הישן והמוכר. בת אחת, שלא מצליחה למצוא שידוך הראוי בעיני הוריה וכבר עברה את גיל השלושים, מתאהבת בגוי וכמובן מושלכת מהבית. בת אחרת, פנינת הבית, מתאהבת בחילוני, והבת השלישית, המאומצת, היא היחידה שמזדווגת עם יהודי דתי לשמחתם של הוריה.

להיתלות באילנות גבוהים זה טוב לפעמים. לא הפעם. כל מי שזוכר את העוצמות של טוביה החולב המקורי, את הטלטלות, את המוזיקה, את השחקנים הענקיים ששיחקו בהצגה לדורותיה, יתאכזב כמובן. אם מנסים לא לזכור, ופשוט מתמסרים להצגה שמנסה לבחון עולם תוכן שונה ודומה, רואים בה ניואנסים שונים שיש בהם עניין ולעיתים היא מצליחה גם לגעת. הקונפליקטים הממשיים, החדים, לא כל כך ברורים. הבמאית מדגישה את התהליך, את העלילה, אך התחושות עוברות פחות בדרך כלל. ניתן היה לקחת את הקונפליקטים וליישם אותם גם בלי להזכיר את השם המפורש, טוביה. בלי לעורר את הציפיות, בלי לחכות לקסם הזה של טוביה החולב.

1

גולגולת אחת במדרוג מרתה (הצגה טובה, מסר חשוב, אבל…)

מועדים נוספים: 14/4/19 | 21:00 | תיאטרון הסימטה

לדף הפייסבוק של ההצגה – הקליקו על הלינק

 


כמו מרתה, גם המצעד נעשה אחרת מכל מה שאתם רגילים אליו, או במילים אחרות, טוב יותר. הדירוג הגבוה ביותר הוא גולגולת אחת, בעוד הדירוג הנמוך ביותר הוא חמש גולגולות. תתרגלו לזה. 🙂 

דירוג גולגולות מעודכן

קרב ביום של סתיו

קרב ביום של סתיו – תיאטרון צוותא

קרב ביום של סתיו - איתי סליקטר2

צילום: איתי סליקטר

להצגה "קרב ביום של סתיו", של היוצרים אלון לוי ואיתי תורג'מן, יש הרבה יותר יומרות מכפי שהיא מצליחה להשיג. היא משעשעת, חביבה, יש בה אפילו קסם מסוים. יש בה שחקנים בעלי פוטנציאל שלפרקים מגלים כישרון. הכישלון הוא בחריזה האינסופית שגודשת את המחזה. נכון, זה מחזמר ראפ והחריזה היא ממאפייני הז'אנר, וחלק מהחריזה בהחלט משעשעת וחמודה, אבל בחלקים אחרים, ההכרח לחרוז מביא לדיבור תפל וחסר טעם.

נושא ההצגה מדבר כמובן לכל איש תיאטרון. אנשים מהתעשייה, מחזאים, שחקנים וכל שאר העושים במלאכה מכירים את זה – התקוות, הייאוש, הדימוי העצמי שעולה ומתרסק לפי התגובות שמקבלים על עבודה שהושקעה בה כל הנשמה, אפילו היצרים ההולכים וגואים, שיבוש מערכות יחסים קרובות יותר ופחות שעולות על כל סוג של שרטון בדרך. בזמן שהעבודה הולכת ונעשית יותר ויותר אינטנסיבית והבכורה הולכת ומתקרבת, כך קשה יותר נפשית להכיל את שלל הרגשות וחילוקי הדעות. בהצגה הזו לוקחים את העניין כמה צעדים קדימה – המחזאי/במאי מביים את אשתו לצד בן זוגה המיתולוגי שהפך לסטאר ועדיין חושק בה. יש התפתחויות מעניינות בעלילה אבל הסוף שאמור להיות דרמטי הופך לנונסנס ומעכיר את כל מה שהיה לפניו.

1

גולגולת אחת במדרוג מרתה (הצגה טובה, מסר חשוב, אבל…)

לפרטים ומועדים – הקליקו על הלינק 


כמו מרתה, גם המצעד נעשה אחרת מכל מה שאתם רגילים אליו, או במילים אחרות, טוב יותר. הדירוג הגבוה ביותר הוא גולגולת אחת, בעוד הדירוג הנמוך ביותר הוא חמש גולגולות. תתרגלו לזה. 🙂 

דירוג גולגולות מעודכן




ועכשיו, נעבור לפרסומות 🙂*

באנר למרתה

זקוקים/ות לשירותי תוכן איכותיים? הקליקו על הלינק או על הבאנר לפרטים נוספים.

 

 

*הפרסומות האלו מאפשרות לנו להמשיך ולהעניק לכם/ן תוכן איכותי על תיאטרון איכותי.

מתעניינים/ות לגבי פרסום באתר? מוזמנים/ות ליצור איתנו קשר במייל של מרתה marthayodaat@gmail.com

הסרט הכי טוב בעיר

הסרט הכי טוב בעיר – תיאטרון צוותא

הסרט הכי טוב בעיר - יונתן שיינקר

מתוך ההצגה "הסרט הכי טוב בעיר". צילום: יונתן שיינקר

נתחיל בטוב. יש משהו מאוד אסתטי בהצגה הזאת. שלוש נשים נאות, כל אחת בדרכה, מגלמות את הנשים השונות בטריאדה חווה יערי-אביבה גרנות-מלה מלבסקי. למרות שזהו פרינג' שאין לו מן הסתם תקציב רב, במעט שיש עשו קסם. שלוש השחקניות על הבמה הן נשים עוצמתיות והן בהחלט מעבירות את העוצמה שלהן. מצד שני, כשלוקחים נושא כזה, שכבר נחקר ועובד והוקרן ודובר בלי סוף במשך שלושה עשורים, יש מקום לבוא עם משהו חדש. לא רשומון, לא תיאור עלילה עם כמה פרשנויות משנה. אם רוצים לעסוק בנושא שדובר בו עד יגיעה, אך יש בו צדדים פסיכולוגיים מרתקים, ניתן לבוא עם משהו אחר. שונה לגמרי מכל מה שכבר ראינו. אפשר לתעל את החירות הבסיסית של עשיית הצגה. אפשר, למשל, להיכנס לנפשה הנרקיסיסטית והחרדה של חווה יערי, לנסות לפענח אותה ולחדור לנימים העמוקים ביותר. אפשר, ואולי אפילו מעניין יותר, לעשות זאת עם אביבה גרנות, לא רק מעט פה ומעט שם, אלא לכל אורך הדרך. אפשר אפילו להציב את מלה מלבסקי, הקורבן שאנחנו באמת לא יודעים עליו הרבה, במרכז ולראות הכל מזווית הראייה שלה. ללכת בדרך החרושה זה קל וכבר לא כל כך מעניין. אתם יכולים ללכת. לא תסבלו ממש. אבל גם לא תרגישו שעברתם חוויה משמעותית מדי.

1

גולגולת אחת במדרוג מרתה (הצגה טובה, מסר חשוב, אבל…)

לפרטים ומועדים – הקליקו על הלינק 


כמו מרתה, גם המצעד נעשה אחרת מכל מה שאתם רגילים אליו, או במילים אחרות, טוב יותר. הדירוג הגבוה ביותר הוא גולגולת אחת, בעוד הדירוג הנמוך ביותר הוא חמש גולגולות. תתרגלו לזה. 🙂 

דירוג גולגולות מעודכן




 

באנר למרתה

מחפשת

מחפשת – תיאטרון תמונע

מחפשת2 - גאריק נופין

מחפשת. צילום: גאריק נופין

ערב רב של נושאים כיכבו במונודרמה "מחפשת" שעלתה לאחרונה בתיאטרון תמונע. פחדים, קשר אם-בת, שפיות וחוסרה, חיפוש משמעות, רעב רגשי ופיזי. דרת רחוב (המגולמת על ידי פזית נוני) שמזמרת למחייתה המצומצמת, שעדיין חיה את הקונפליקטים שלה לצד אהבתה והקשר הגורדי שלה עם אמה, קשר בלתי פתור עם אישה קשה שכבר הלכה לעולמה, מופיעה על הבמה. הבעיה הגדולה ביותר של ההצגה הזאת היא משחק לא משכנע. יש לה כמה רגעים טובים, כמעט מרגשים, אבל לרוב המשחק לא מתרומם לגובה הנושאים המורכבים והמשמעותיים שבמחזה.

הדיון שהתקיים לאחר ההצגה גנב ממנה את ההצגה והיה מרתק הרבה יותר. צופה אחת אמרה שההצגה מבולבלת, שהיא לא הצליחה להבין איך הנושאים השונים שעלו בה היו קשורים זה לזה. חוות הדעת הזאת יכולה בהחלט לייצג צופה ממוצע. בדיון, סיפרו לנו היוצרות איך קרמה המונודרמה הזאת עור וגידים. נוני עבדה עם שפרה מילשטיין, הבמאית, על תרגילי משחק. עידן זילברשטיין, בן זוגה של נוני מזה 33 שנים, צפה מחדר השינה ומדי פעם הביא כמה שורות. כך נכתב המחזה. תמיד מעניין לשמוע את הסיפור מאחורי הסיפור. במקרה הזה, לצערנו, הסיפור מעניין יותר מהתוצר עצמו.

 שלוש גולגולות במדרוג מרתה (טעון שיפור)

לפרטים ומועדים – הקליקו על הלינק

 


כמו מרתה, גם המצעד נעשה אחרת מכל מה שאתם רגילים אליו, או במילים אחרות, טוב יותר. הדירוג הגבוה ביותר הוא גולגולת אחת, בעוד הדירוג הנמוך ביותר הוא חמש גולגולות. תתרגלו לזה. 🙂 

דירוג גולגולות מעודכן