"מועדון בית הקברות": החיים שאחרי המוות

מאת: אביבה רוזן

בהצגה שלפנינו, שעולה בתיאטרון "הספריה", שלוש אלמנות יהודיות עליזות, מי יותר ומי הרבה פחות, מבקרות יחד כל שבוע יחד את בעליהן שנפטרו בבית הקברות. אחת קלת דעת, אחת מאוזנת ואחת חיה את מה שנותר מחייה דרך האבל על בעלה, שנקבר לפני ארבע שנים בדיוק, כפי שהיא מקפידה להזכיר כל חמש דקות.

הבמה המעוצבת להפליא כוללת את ביתה של אידה, המגולמת על ידי עידית טפרסון הנהדרת (במקביל לסנדרה שונוולד זילברמן). מסביב לבית, בית הקברות שנמצא בתקופה זאת בפריחת סתיו צבעונית. בימים יפים וצבעוניים אלה, בולט הניגוד בין אבלה של דוריס (המגולמת על ידי דינה בליי, במקביל לחגית דיסברג) לבין יפי הטבע. לוסיל (המגולמת על ידי ליאת גורן, במקביל לנטשה מנור), לעומתן, היא כמו טווס שמנופף בנוצותיו, ובעיקר בבגדיה האקסצנטריים, ותנחשו כמה הם עלו. במבצע.

הניגודים הללו, בין הצבעוניות והשכול, בין החיות לבין אפרוריות החיים של האלמנות, מעניקים תפאורה מצויינת להצגה ומכניסים את הצופה לאווירה האנרגטית המתאימה. גם המוזיקה, להיטי שנות החמישים והששים, יוצרת נדבך נוסף באווירה זאת. לצד הקבר שרה האלמנה הדואבת דוריס את "מיסטר לונלי". השיר מבטא את מצבן של כל הדמויות בהצגה. כולן אלמנות וכולן בודדות. כולן שונות זו מזו, וברצונן לשנות את המצב, וביכולתן להיפתח לזוגיות חדשה.

בביקור בבית הקברות פוגשות האלמנות את סם, הקצב של אידה. סם מנסה לחזר אחר אידה, והיא, למרבית פליאתן של שתי חברותיה, גם נענית לחיזוריו. כשמאמציהן לסלק אותו לא עולים יפה, הן מזמנות אותו לפגישה, איפה אם לא בבית הקברות, שם הן מסבירות לו שאידה אבלה על בעלה המת ועדיין אינה בשלה למערכת יחסים חדשה. הוא נכנע לרצונן ומתרחק, לדאבון לבה של אידה שהתעוררה לחיים עם חיזוריו.

הדמויות של האלמנות והאלמן מתעגלות לאטן במהלך ההצגה. אידה המאוזנת מגלה את הצד שלה שמוכן לשבור מוסכמות ולהתלהב, לוסיל קלת הדעת כביכול, מגלה שבעודו בחיים, בעלה התעסק עם נשים רבות, והיא מנסה להתנקם בו, אך למעשה, למרות הסיפורים שהיא מספרת על מחזרים ומאהבים, לא נכנסה למיטה ולו עם גבר אחד מאז שהתאלמנה. סם, האלמן, מסביר לאידה עד כמה קשה היה לו לחזור לחיים ולנסות לבנות קשר עם אישה אחרת, ועד כמה איתה זה אחרת, כי היא גורמת לו לחוש בנוח ולא לחשוב בלי הפסקה על אשתו המנוחה. פתאום כל ההמולה נרגעת לרגע, ואנחנו מקבלים הצצה לנפשם של אנשים שעוברים את התהליכים הללו, את ההתמודדות עם האבל ואת הניסיון לחזרה לחיים. זהו החלק המרגש באמת של ההצגה.

המשחק הוא לעילא ולעילא, והבימוי הופך את ההצגה למלאת קסם. אלו, משתלבים היטב בתפאורה טובה וכוריאוגרפיה שמאפשרת לנשים בוגרות לגלות טפח מבלי להסתיר טפחיים, לגלות את החיים הטמונים בהן, ואת היופי שבהן. יחד עם המוזיקה המקפיצה, נוצרת הצגה מענגת שמותירה טעם טוב ומוציאה אותנו עם התחושה שאף פעם לא מאוחר לחזור לחיים, להתלהב ולהתאהב.

מועדון בית הקברות

תיאטרון הספריה

מאת: איוון מנצ'ל

תרגום: גמא פריד

בימוי: מאיה שעיה

משתתפות: עידית טפרסון/סנדרה שונוולד זילברמן, חגית דסברג/דינה בליי, נטשה מנור/ליאת גורן, עפר זוהר.

תפאורה ותלבושות: זוהר אלמליח

תאורה: אורי מורג

ההצגה עולה בימים אלו, עד ל15/5/23.

למועדים מדויקים של ההצגה באתר בית צבי – הקליקו על הלינק