להחזיר את השחקן למרכז

ראיון עם המנהלים האמנותיים של פסטיבל התיאטרונטו, דניאלה מיכאלי ושמעון מימרן

מאת: דנה שוכמכר

לקראת פסטיבל תיאטרונטו ה-32, שוחחתי עם דניאלה מיכאלי ושמעון מימרן – המנהלים האמנותיים של הפסטיבל, על בחירת ההצגות, על תהליך ליווי ההפקות, על חשיבות הפסטיבל ועל ההישגים בחלוף השנים.

מה עומד מאחורי הבחירה של ההצגות?

דניאלה מיכאלי: "השנה היו לנו מעל 100 הצעות, אנחנו מתחילים לקרוא ולראות האם קיימת דרמה. לפעמים יש סיפור טוב אבל הוא רחוק מאוד מהצגת יחיד, לפעמים יש הצגה שאנחנו מזהים את הפוטנציאל של ההצגה שעוד דרושה עבודה אבל יש שם משהו מסקרן. אנחנו בתור שופטים בתחרות צריכים להבין את המשמעות של להעמיד הצגת יחיד. אנחנו תמיד שמים דגש על גילויים חדשים. אנחנו מקפידים להמשיך את הצוואה של יעקב אגמון שהיה חשוב לו ריבוי קולות, היה חשוב לו שתהיה נגיעה בכאן ועכשיו, היה לו חשוב שתהיה נוכחות של שחקנים ערבים."

שמעון מימרן: "הדבר הראשון שאנחנו מחפשים הוא מצוינות. כשאנחנו קוראים חומר, חשוב לנו שהוא יהיה מצוין, שיתפוס לנו את העין והוא יהיה חלק מהתחרות. מעבר לדברים שדניאלה התייחסה אליהם לגבי ריבוי הקולות בפסטיבל, התיאטרונטו עובד על תיאטרון נטו- מה שחשוב זה השחקן עצמו כי זה המקום היחידי שמחזיר את השחקן למרכז. היום בתיאטראות, מי יותר מי פחות, הפוקוס בהרבה פעמים הוא במקומות אחרים."

מיכאלי: "כאן השחקן במרכז וגם הפרס שניתן מיועד לשחקן. זה דומה לסולו כינור, השחקן צריך לדעת לנגן בצורה המדויקת ביותר ולכבוש את ליבנו. אנחנו מנסים כמה שיותר שהפלטה של הצבעים והסגנונות תהיה כמה שיותר מדויקת ומגוונת."

אתם יודעים לומר מה עובר את מבחן הפרזנטציה?

מימרן: "אין משהו אחד מסוים. כאשר אנחנו רואים שחקן שהמרחק בינו ובין הדמות לא קיים, כלומר שהשחקן והדמות הם אחד ואפשר לראות את נפש השחקן חשופה, אז אנחנו מבינים שיש פה משהו מעבר. אבל גם אם הצגה עומדת במבחן הפרזנטציה לפעמים משהו לא עובד ובצער רב אנחנו נפרדים וממשיכים את החיפוש. אנחנו מקפידים על ליווי של ההצגות לאורך כל הדרך החל בשלב הפרזנטציה ועד לתוצאה הסופית. במסגרת הליווי אנחנו הולכים עם השחקנים דרך משמעותית ביותר – מדובר בליווי אמנותי אינטנסיבי שמתחיל בדרמטורגיה ונמשך עד הפסטיבל עצמו.

הרבה פעמים היו מחזות שנכתבו תוך כדי עבודה כי היה זיהוי של משהו מיוחד והתפקיד שלנו הוא להביא את המחזה לישורת האחרונה. הדוגמא הטובה ביותר היא ההצגה הזוכה בפסטיבל של שנה שעברה, "המלון" של רינת גליקו, שהיא אמנית מסכות נפלאה. חיברנו לה כותב נפלא, ליאור גלציאנו, וכך המחזה התחיל להיכתב."

מיכאלי: "זאת דוגמא מצויינת כי היה ברור שהיא בשלה עם החומר, אבל היה חסר לה במאי וכותב ומה שעשינו זה ליווי במסגרתו חיברנו אותה לבמאי וכותב. חיברנו לה אנשי מקצוע שיודעים להניח את האגו בצד ולהיכנס לנבכי המחזה על מנת להוציא את המיטב"

כיצד הליווי שלכם בא לידי ביטוי?

מימרן: "הליווי מתבטא כבר בהתחלה, בבחירה מדויקת של המחזות. מדובר בסופו של דבר בהצגת יחיד ובה משתתף שחקן אחד, ולכן המטרה היא לבחור את היוצרים הטובים ביותר. אנחנו חתומים בסופו של דבר על הפסטיבל ולכן כאשר אני מזהה משהו שלא יעבוד, אני מתעקש לא להמשיך הלאה. אנחנו צועדים ביחד עם השחקנים והבמאים בבחינת הרעיונות שלהם. עם זאת, ישנם מקרים שבמאים ושחקנים יכולים ללכת נגד עצמם – הרעיון לא ממש מתרומם לכדי הצגה וזה בדיוק התפקיד שלנו לומר להם מה יכול יותר לעבוד, ומה לא יצליח.

מתוך הניסיון שלנו יש לנו את המקום לבוא ולהגיד מה יעבוד ומה פחות יעבוד. כמובן שאנחנו עושים זאת בדרכי נועם כי מדובר בעבודה עם אנשים. לפני מספר שנים, כשיעקב אגמון היה איתנו, ראינו הצגה שהיה ברור לנו שמשהו שם לא עובד. אני זוכר שהוא אמר לי: 'שמעון, אתה נכנס לעבודה על ההצגה'. כך מצאתי את עצמי במשך יומיים עובד עבודה אינטנסיבית עם השחקן אחד על אחד ובסיכומו של דבר ההצגה זכתה בצל"ש. אני פחות אוהב להתערב בהצגה באופן הזה, אבל המטרה היא לעזור למבצעים ולאפשר לקהל להגיע לתיאטרונטו וליהנות ממגוון רחב של הצגות. יעקב אגמון ציווה לנו במותו את הדגש על הצגות מצוינות שיש להוציא לפועל במסגרת הפסטיבל.

מיכאלי: "זאת שאלה מעניינת עד כמה יש להתערב בהצגה של השחקן והבמאי? שחקנים שחוששים מפני הליווי שומעים לא פעם את המקרה שלי שגם אני נעזרתי לא אחת בעין חיצונית על מנת לבחון את התוצאה. המטרה היא לזהות מה הבמאי והשחקן רוצים כי בסופו של דבר בתור מלווים אנחנו צריכים לשרת את השפה הבימתית שלהם.

לגבי הליווי, אני מרגישה ששכללנו את הליווי במהלך השנים. כל אחד מלווה שחקנים ואנחנו נפגשים בשלב הפרזנטציה ואז כל אחד מאיתנו יכול לתת פידבק לגבי ההצגה. בתיאטרון יש משהו מתחושת השותפות, יש תחושה שכולם נותנים יד לטובת ההצלחה של המחזה- זה חלק ממה שאני אוהבת במקצוע הזה.

אנחנו תמיד מתחילים מקריאה של המחזה תוך זיהוי הכוחות והחולשה של החומר, את המוטיב המרכזי שבעצם יוביל את המחזה. אנחנו לא מנהלים תיאטרון אלא מנהלים פסטיבל וחלק מהעניין זה איך אנחנו באים ומסייעים לשחקנים והבמאים. אנחנו בהחלט מציעים אופציות לאן לקחת את המחזה, אבל תמיד באמצעות שורה של נימוקים. הרבה פעמים אני אומרת לשחקנים את הביטוי "חוכמת שלושה צעדים אחורה", על מנת לבחון מה עובד ומה פחות עובד."

דניאלה, האם את מביאה לתפקיד את הניסיון שלך כשחקנית שהשתתפה בפסטיבל?

מיכאלי: "השתתפתי בפסטיבל בשנת 1991 עם ההצגה "שלאף שטונדה" בבימוי של יורם פאלק. למדתי המון תוך כדי העבודה, אל מי אני מדברת ומי הן הדמויות האחרות והיכן הן נמצאות, למדתי גם על עניין התמצות שצריך להיות במסגרת הצגת יחיד. לשמחתי, בעבודה עם שמעון מימרן יש לנו שפה משותפת ואנו מרגישים שאנחנו צוות טוב."

האם אתם מחפשים הצגות שיש בהן התייחסות למציאות של היום, החברתית או הפוליטית?

מיכאלי: "אנחנו עוסקים באמנות שמחייבת תהליך. מדובר על מחזות שקיבלנו לפני כמה חודשים שעוסקים בנושאים שונים. כמובן שבמידה ויש משהו מהדהד תוך כדי תהליך החזרות, אנחנו תורמים לעניין הזה ומעודדים לעסוק בנושא.

מימרן: חלק ניכר מהבחירות שלנו הם מחזות מקוריים. בשנה הנוכחית יש 8 מחזות ו-7 מתוכם הם מחזות מקוריים. חשוב לנו מאוד שיהיו מחזות מקוריים, מתוך רצון לספר את הסיפור של האנשים שחיים כאן. עם זאת, במידה ומגיע מחזה מתורגם שאין לנו אפשרות לסרב, אז הוא יהיה חלק מהמחזות בפסטיבל. כך למשל, המחזה "מזכירה" בביצוע חווה אורטמן, זה עיבוד למחזה של כריסטופר המפטון, המספר את סיפורה של מי שהיתה מזכירתו של יוזף גבלס, שר התעמולה הנאצי.

דניאלה, את לא ממשיכה בתפקיד הניהולי במסגרת הפסטיבל – איך ההרגשה לפנות את הבמה לדור הצעיר בתיאטרון?

מיכאלי: "אני מאוד אוהבת את העבודה על הפסטיבל. עם זאת, אני חושבת שזה בריא מאוד במסגרת שתהיה תחלופה של אנשים. אני מאמינה שהליווי המקצועי ימשך תוך דגש על אותן נקודות חשובות כמו פתיחות, נתינה ויכולת להציע פתרונות."

מה ההישג הגדול מבחינתכם?

מימרן: "אני חושב שההצגה משנה את חייו של השחקן במובן שהגאווה הגדולה ביותר שלנו היא שהרבה הצגות ממשיכות להציג. זה קורה יותר בשנים האחרונות וזה פשוט מדהים בעיני. כך למשל ההצגה "השריקה" בהשתתפות הדר גלרון ממשיכה להציג בארץ וגם ברחבי העולם.

מיכאלי: "אותו דבר קורה עם השחקנית מיכל סבירוני שהוזמנה להופיע במקומות שונים בחו"ל."

מימרן: "במצב הנוכחי בו השחקנים דואגים לפרנסה שלהם, אז יש להם כאן אפשרות להתפרנס מהצגת היחיד גם אחרי סיום הפסטיבל. אני תמיד אומר להם: 'קחו את המושכות ותמשיכו להריץ את ההצגה לבד.' אמר לי פעם מישהו חכם, 'אל תחכה לתעשייה אלא תהיה אתה התעשייה'". 

---

פסטיבל התיאטרונטו ה-32 יעלה בחול המועד פסח, בתיאטראות שונים ביפו ובעכו.

למועדים ופרטים נוספים בדף הפסטיבל באתר אוונטים – הקליקו על הלינק