המלט להמונים

מאת: דנה שוכמכר

ההפקה החדשה והמדוברת של "המלט" בתיאטרון בית לסין זוכה בגרסה הנוכחית לעיבוד מתאמץ יתר על המידה, שסביר להניח נועד להרשים את הדור הצעיר, אלו שלא דקלמו את "המלט" בתקופת הלימודים בבית הספר. על אף ההשקעה המרובה, התוצאה היא פספוס אחד גדול.

המחזה מספר על הריקבון בממלכת דנמרק – המלך מת ואת הכתר יורש אחיו, קלאדיוס (רמי הויברגר) אשר נשא לאישה את האלמנה של אחיו (שירי גולן). המלט (אסף יונש) , בנו של המלך המת, מגלה כי למעשה הדוד הרג את האב, ומעוניין לנקום. במהלך היצירה, אנו עדים להתלבטות של המלט הצעיר והייסורים אשר מלווים אותו, בעוד הסובבים אותו מנסים לבחון את הסיבה לייסורים והשיגעון אשר תקף אותו. בטרגדיה הזאת, אסון רודף אסון, וכמובן, כמו שקורה ללא הרף ביצירות הטרגיות של שקספיר, בסוף כולם מתים. 

מאז שעלה לראשונה, "המלט" הוצג בתיאטראות רבים, והמשפט האלמותי "להיות או לא להיות?" הוצג באינספור שפות. אך, נשאלת השאלה האם הביצוע הנוכחי של בית לסין הצליח לנער את המחזה הקלאסי ולהעניק לו פרשנות רלוונטית? התשובה הפשוטה היא – לא.

הבימוי של יאיר שרמן עושה שימוש בכל הגימיקים האפשריים על מנת לא לאבד את הקהל במשך ההצגה, הנמשכת שלוש שעות, החל בבחירות המוסיקליות (שירים של אייל גולן ומוסיקה קצבית) ועד לשימוש בוידיאו המשודר במהלך ההצגה. השפע הזה לא ממש מסייע, אלא בדיוק להיפך – הוא גורם להתרחק יותר מסיפורו של המלט, והתוצאה היא מהומה רבה על לא דבר. התפאורה המעניינת והטובה של רוני תורן מציגה חדר חזרות, וההצגה נעה בין ההתרחשות של להקת השחקנים המציגים מחזה לבין הניסיון של הדמויות האחרות לחפש את פשר השגעון של המלט. אך עדיין, למרות שמדובר ברעיון מסקרן בפני עצמו, בפועל הוא מוצג רק בתחילת ההצגה, ואינו מתפתח לכדי הצגה בתוך הצגה (בתוך הצגה).

הנה עוד בחירה הבאה להדגיש את העיבוד הבעייתי: הכניסה של רמי הויברגר לבמה נעשית כאשר הוא משוחח בטלפון ומכריז שהוא לא יהיה פנוי לשיחה כי "המלט" זאת הצגה שנמשכת משהו כמו 7 שעות. גם אם הוא לא פונה באופן ישיר לקהל, אלא רק מדבר בטלפון בנוכחותו, השיחה הטלפונית מהווה חנופה לצופים. בחירה בעייתית נוספת, היא דמויותיהם של רוזנקרנץ וגילדנשטרן, חבריו של המלט אשר מנסים להבין את אשר קרה לו. ההפקה בחרה לעצב אותם כשני צעירים אשר עושים סמים עם המלט ומזכירים במראה שלהם את ביווהס ובטאהד מ-MTV, במקום להעניק להם טוויסט ייחודי, שנותן נקודת מבט אחרת על הדמויות המוכרות.

בסופו של דבר, "המלט" אינה מצליחה להטביע חותמת ייחודית, ונופלת למלכודת "חנופת הקהל". אם לרפרר לדבריו של המלט עצמו – יותר מדי סגנון, פחות מדי תוכן.

"המלט"

תיאטרון בית ליסין

מאת: ויליאם שייקספיר

תרגום: דורי פרנס

בימוי: יאיר שרמן

שחקנים: אלי גורנשטיין, רמי הויברגר, שירי גולן, אסף יונש, יורם טולדנו, תום חגי, כרמל בין, אופיר וייל, עמית פרנקו, תום זידנר, יניב שביט, עמית ברוורמן, דור אלמקייס, גיא אלון.

תפאורה: רוני תורן

תלבושות: פולינה אדמוב

מוזיקה: שלומי ברטונוב

הפקה מוזיקלית: כנען לבקוביץ

תאורה: נדב ברנע

וידאו ארט: אלדד בוגנים

קרבות במה: אורי בוסתן

הדרכת טקסט: ענת זמש-ריגל

עוזרת במאי: נעם ביצור

כתוביות: תמי רובין

למועדים נוספים בדף ההצגה באתר תיאטרון בית ליסין – הקליקו על הלינק