"גן התענוגות היצריים": כשהמסר מסרס ניסוי תיאטרלי מסקרן

מאת: נועה בר-ניר

"גן התענוגות הארציים" הוא טריפטיכון מרהיב ומפורט מימי הביניים, פרי דמיונו הפרוע של הצייר ההולנדי הירונימוס בוש. בסגנונו הסוריאליסטי (שהקדים את זמנו ב-500 שנה) מתאר בוש את בריאת אדם וחווה, את גן העדן עלי אדמות שהיה יכול להתקיים לולא חטאם, ואז את הארץ כגיהינום בוער ורווי אימה. אמנים ויוצרים רבים שבים ונמשכים לעושר החזותי ולמסתורין שביצירה, שמהווה גן פורה של דימויים, סמלים, חידות וחזיונות.

היצירה המפורסמת עומדת במרכזה של עבודת התיאטרון האימרסיבי החדשה של סתיו פלטי נגב, "גן התענוגות היצריים", שמשתפת פעולה עם צוות גדול של יוצרים ויוצרות. ריבוי השותפים והמבצעים, שמתגלים ככל שהעבודה מתקדמת וכמו 'מתרבים' בה, הוא הישג מרשים בפני עצמו, שמחזק את מעמדה כאירוע תיאטרוני. פלטי נגב מבקשת להפוך את היצירה של בוש למסע תיאטרלי חי, בו הקהל יוצא למסע שמתחיל באותו גן תענוגות ומתדרדר מטה, ולא רק במובן המילולי, אל הגיהינום.

היצירה התקיימה בבית האמנים ברחוב הרצל 140, גלריה יפהפייה לאירועי אמנות מתחלפים, המרובה בגומחות ופינות חמד שרק מבקשות שמישהו יקיים בתוכן אירוע תיאטרלי. כבר בכניסה, מוצאים עצמם הצופים בתוך הומאז' לגן התענוגות של בוש, שמכיל בין השאר פרחי ענק, עצי פרי חיים ונער אוכמניות שובב המנגן בפסנתר (לייב לב לוין). הקדמה קצרה בהובלתו של אלוהים בדמות אישה (רוני גולדפיין), מזמינה את הצופים לשוטט עצמאית ולגלות את שלל הגירויים והתענוגות שבגן: לשמוע אגדות משונות, לכרסם לחם בחמאה, להאזין לשירתה המופלאה של דניאל ווייל ואף להתראיין אצל אלוהים.

שלב השוטטות מסתיים ב'גירוש' הקהל מהגן ויציאה החוצה אל הקור. שם דמות בשם אדם (רפאל האגוס) מתעוררת על נהר הסטיקס בדרך לגיהינום, ומנסה לשכנע את משיט הסירה (עמית עזרן) לסובב אותה לאחור. פלטי נגב פועלת בשחרור מסוים כשהיא משלבת אלמנטים מהמיתולוגיה, וכך מרחיבה את יריעת יצירתה וטוענת אותה בשלל קונטקסטים תמטיים וסמליים. אך למרות המעטפת הפנטסטית, הסצנה עצמה כתובה באופן דרמטי-ריאליסטי הבולט בחריגותו ביחס לשאר היצירה, ולא משתלב עמה כראוי. כטקסט דרמטי היא אינה כתובה באופן אמין או מפותח מספיק, וגם אינה פיוטית או אפית דיה בשביל לעבור כאלגוריה. כפועל יוצא מכך, מקומה במארג הכללי נשאר לא פתור.

עם כישלונו של אדם, המתגלה כאיש רקוב הראוי לגזר דינו, נידון גם הקהל להגיע לגיהנום. יש לשבח את השימוש הבלתי צפוי של פלטי נגב בחלל, היוצא מגבולות הגלריה, ואת הבחירות הדרמטורגיות שבמיקום כל פרק ביצירה. זאת לא פחות מהשתלטות של היוצרת על חלל מסקרן ומלא פוטנציאל, הגיהינום הממוקם בחלל תחתון ומוזנח הוא הפרק המסקרן והמעורר ביותר. שימוש בגירויים חומריים כמו חימר רטוב, דיו שחורה וגוש ג'לי רוטט עורר את סף הגירוי החושי של הקהל והשאיר אותו במצב תמידי של טורדנות.

השחקנים ארתור אסטמן ותרזה פרחי שהובילו את פרק הסיום של היצירה, הביאו לראשונה כימיה משעשעת ואנרגיה משחקית, שהבליטה את חסרונה בחלק הראשון. את החיות שהתגלתה דווקא בגיהינום היה אפשר לפרש כתשובה מעניינת לשאלה מהו אותו גן תענוגות יצריים, לולא הטקסט הדידקטי שהגיע בסיום ונטרל את האפשרות הזאת. נאום התוכחה שנמסר מפי השחקנים חשף כי שלב השוטטות נועד להציף הקהל בגירויים ותענוגות, ואז לשלול אותם ממנו כמשל על החמצה ומיצוי החיים.

אך, הגירויים בתחילת המופע לא הצליחו לחלץ, באמת או כאשליה, תחושות של יצר ועונג. האלגוריה לא הצליחה לחצות את המרחק האסתטי על אף האימרסיביות, והטעם הדידקטי שנשאר, עמד בסתירה מוחלטת ליסוד היצריות שמהדר את שם היצירה. כל הצהרת הכוונות הרטרואקטיבית היתה בעוכריה של העבודה, כיוון שהיא רק הדגישה את הקושי שלה לעמוד בכוונות, או לפחות לעבוד באופן שווה על כל אחד מן הצופים. הסיום הדידקטי והבחירות הצורניות של המופע, מהיצירתיות הויזואלית עד לפעולת השוטטות, מתכתבות יותר עם חוויית ביקור במוזיאון מאשר עם יצירה רב-תחומית. לכן, קשה לצפות שבקהל ייוותר אותו הרושם כפי שנוצר בהצגות 'רגילות', שיש בהן נרטיב ומערך דרמטי מובנים.

על אף זאת, ל"גן התענוגות היצריים" הישגים רבים מבחינת השימוש בחלל, העושר הויזואלי וחויית העוררות לגירויים ודימויים חדשים. יחד עם צוות היוצרים, הצליחה פלטי נגב להעניק לקהל תחושה מלכדת של אירוע חד פעמי וניסיוני באופיו, במובן המשחקי והמשוחרר של המילה. אך בניסוי כמו בניסוי, יש להניח בצד את ההשערה הראשונית ולתת לתנאי המעבדה לעשות את שלהם – מבלי לכוון מראש לתוצאה מסוימת. ייתכן ודווקא חירות ממשמעות היתה מרימה את העבודה לדרגה האמנותית של מושא השראתה, מניחה לה להצטבר בתודעת הצופה באופן סמלי ולהותיר את חותמה לאורך זמן.

גן התענוגות היצריים

בית האמנים

כתיבה ובימוי: סתיו פלטי נגב

הפקה אמנותית, דרמטורגיה, ע. במאית: מרינה פוזנר

משתתפים: ארתור אסטמן, תומר בן, רוני גולדפיין, תומר גיאת, רפאל האוגס, בן הנטקנט, דניאל וייל, ענבר טנזר, לייב לב לוין, אור לנקרי, קורל ניב, עמירם, עמית עזרן, תרזה פרחי, עומרי רווה, עדן שושני

כוריאוגרפיה בשיתוף הרקדנים: ארתור אסטמן, תומר גיאת, ענבר טנזר

תפאורה ועיצוב מדיה: שי אריק

מעצבת תלבושות ראשית: אדר קיילין

עיצוב תלבושות: איתמר מזרחי

מעצבת תאורה: ליליה קוסטרוב

הפקת תפאורה: ענת נגב

מוסיקה מקורית: ישי הברי