הכנס לקידום שוויון מגדרי בתיאטרון: הדרך מתבהרת, אך עודה עמוסת משוכות

מאת: אביבה רוזן

כשלוקחים את העניינים בצורה רצינית, וכמה גופים בעלי משקל משתפים פעולה ביניהם, יש תוצאות. אנחנו כמובן עדיין לא ממש שם, אבל בהחלט נראה שהדרך מתבהרת. הגוף הדורש, שהניח על השולחן ציפיות בלתי מתפשרות, הוא עיריית תל אביב, שהשיקה תכנית בשם "עיר שווה". התוכנית קוראת לשוויון מגדרי בכל תחומי החיים בעיר, וכמובן גם בתחום התרבות. כל אלו, התנקזו לכדי אירוע ייחודי שהתקיים בשבוע שעבר בצוותא – הכנס לשוויון מגדרי בתיאטרון, בהפקת עיריית תל אביב שאירחה את פורום יוצרות התיאטרון.

מעניין לציין שמהקהל נשמעו טענות, בעיקר מיוצרות בוגרות יותר שהתלוננו כנגד היושבים על הבמה, מנהלי תיאטראות ומנהלים אמנותיים של תיאטראות רפרטואריים, על קיפוח והתעלמות בעבר. אבל כיום, הנתונים מעידים, אנחנו לחלוטין בתהליך של שיפור, וזה משמח. כמובן שהתמונה לא אחידה. בעוד שתיאטרון הקאמרי עשה את הדרך הטובה ביותר לכיוון של שוויון מלא בין אחוזי המחזאיות והמחזאים, בין אחוזי הבמאיות והבמאים, ובין היוצרים (והיוצרות!) בשנה האחרונה, אחרי שנדרשו לכך וגם עשו את המאמץ להיענות לדרישה, בתיאטרון בית ליסין, למשל, התמונה עדיין טעונת שיפור. כמעט אפס יוצרות בשנה האחרונה. ציפי פינס, מנכ"לית בית ליסין והמנהלת האמנותית של התיאטרון, הבטיחה שבשנת 2023 נראה נתונים שונים לחלוטין. על מספרים מוחשיים עדיין לא דיברה.

בכנס, התקיימו מספר פאנלים בנושא יוצרות ויצירה בתיאטרון. רוני ברודצקי, במאית ומנהלת פאנל "איך להתחיל", סיפרה שכשהגיעו הבמאיות שלושה שבועות קודם לכן כדי להצטלם לתמונה קבוצתית מנצחת, הבינה שיש עכשיו קהילה גדולה ותומכת של יוצרות תיאטרון, מה שלא היה קיים בתחילת דרכה כיוצרת תיאטרון. על אף שישנו שפע של יצירות ברזומה של ברודצקי, היא ממש לא מבוגרת.

מהפאנל עלה, שהמעזה מנצחת, במיוחד אם היא מתנהלת נכון. גם אם היא מקבלת תשובות שליליות במהלך הדרך, היא צריכה להמשיך הלאה בעוז. תמיד יימצא הפתח המתאים, אם יודעים לנקוט שיתוף פעולה עם עמיתים, פתוחים לרעיונות חדשים ולחשיבה אחרת. יובל קורן, במאית ומוזיקאית, וממייסדות תיאטרון המשולש, סיפרה על הדרך שעשתה עם חבריה. כשראו שאף אחד לא נותן להם פתח, הם החליטו לעשות את שלהם ולשכור דירה בה יעשו זאת. לאחר מכן, עשו פרזנטציה לצוותא, התקבלו, ומשם התחילו לצמוח, כשמשה קפטן, המנהל האמנותי של הבימה, הגיע לראות אותם, הוא הזמין אותם לתיאטרונו.

שרה פון שוורצה. הכנס לקידום שוויון מגדרי בתיאטרון | צילום: אלעד וייצן

מתן דרעי בדש המליצה ללמוד את המטרות ולעשות את הדרך כאשר יש פתיחות לכל דבר, ובמיוחד למפגשים עם אנשים שיכולים להתחבר, כך או אחרת, לפרויקט שלך. כשמחליטים שזה יקרה בכל מקרה, בין אם זה יהיה בפסטיבל או במקלט, יש למידה רבה. מתן סיפרה שלמדה גם מתשובות שליליות. היא הלכה לפסטיבלים שפרסמו קולות קוראים שלא התקבלה אליהם כדי להבין למה לא התקבלה. לעיתים בגלל קווים מנחים או דגשים על תכנים. ענת רדנאי, יו"ר אי"ב, ארגון היוצרים הישראלים העצמאיים, המליצה להירשם לאי"ב כדי לקבל ידע על מה שמתרחש בתעשייה, קולות קוראים, קרנות, ועוד.

דליה שימקו, יוצרת, במאית, שחקנית, מייסדת ומנהלת אנסמבל אספמיה, והמנהלת האמנותית של פסטיבל עכו, מביאה זווית נוספת. שימקו טוענת שכדי להתקבל לפסטיבלים כמו פסטיבל עכו, ולזכות בכסף ציבורי, צריך ללמוד היטב ולהכיר את הקריטריונים וגם להציג יצירות איכותיות וברמה גבוהה. לשם כך, יש צורך להתחיל בבתי הספר לתיאטרון, אלו נדרשים להכשיר את תלמידיהם כך שיוכלו לענות על הקריטריונים הללו.

רוני ברודצקי מרחיבה, וטוענת שאם היוצרות, הבמאיות והמחזאיות, רוצות להגיע לתיאטרון הרפרטוארי, בתי הספר צריכים לתת להן את הכלים. למשל, לאפשר להן לביים כבר בשלב בית הספר. צריך ללמד אותן איך לעשות את הדרך ולהתגבר על מכשולים מבלי להירתע מקשיים.

צילום: אלעד וייצן

פאנל נוסף עסק בנושא הצטלבות מאבקים. בפאנל שהנחתה היוצרת והבמאית מאיה בואנוס, השתתפו חאולה חאג' דיבסי, המנהלת האמנותית של אנסמבל פרינג' נצרת, חוה טיזזו, שחקנית, במאית ומחזאית וחברה במועצה הישראלית לתרבות ואמנות, וחברת דירקטוריון הבימה, חנה וזאנה-גרינולד, במאית, יוצרת ומנהלת אמנותית של אנסמבל הפרחות, ותהילה אזולאי שאול, שחקנית ויוצרת. הפאנל עסק במכשולים שניצבים בפני נשים, ששייכות לקבוצות מיעוט נוספות, ערביות, אתיופיות, דתיות ומזרחיות.

לדברי חאולה חאג' דיבסי, אישה ערביה צריכה להוכיח את עצמה פי כמה וכמה, וגם מוגבלת ביותר במגוון התפקידים המוצע לה. חנה הצטרפה לדעה זאת. חוה טיזזו דיברה על צמצום אוטומטי של השחקנים האתיופיים, והמאבק הוא על ניפוץ הצמצום הזה. היא טענה שהאנשים שיושבים בעמדות המפתח זקוקים לניעור ולשינוי בצורת חשיבתם. מאיה בואנוס דיברה על הביטוי 'פרינג'. בפרינג' יש אחוז גבוה של נשים, ונושאים שנוגעים לנשים, אך רוב הנשים והנושאים הללו אינם מגיעים לתיאטרון הרפרטוארי, או למרכז.

בחלקו הראשון של הפאנל המרכזי השתתפו נציגי עיריית תל אביב, בהם מוטי רייפ, חבר מועצת העירייה ומחזיק תיק חוסן ושוויון חברתי מגדרי, רונית פרבר, מנהלת מנהל קהילה, תרבות וספורט בעירייה, אפרת מייקין כנפו, מנהלת הרשות לחוסן ושוויון חברתי ומנהלת תכנית 'עיר שווה'. נציגי העירייה סיפרו על ההחלטה לדרוש שוויון בתחומים שונים עליהם אחראית העיר, החל בחינוך בגנים ובבתי הספר, ועד לדרישה ממוסדות התרבות המרכזיים בארץ אשר סמוכים על שולחנה של העירייה בצורות שונות, בהם הבימה, הקאמרי, בית ליסין ועוד, לפעול לשוויון בתחום המגדר. חיימון גולדברג, מנכ"ל צוותא, מוסד תרבות אשר מסייע כבר שנים לקידום אמנים צעירים ונשים, ברך על התהליכים הללו.

שרה פון שוורצה, נציגת פורום יוצרות התיאטרון, הציגה את הנתונים היבשים: מעונת 2017-18 לעונת 2021-2 ניתן לראות בחלק מהתיאטראות הרפרטואריים שינוי לטובה, הן במספר המחזאיות והן במספר הבמאיות. בולט ביותר לטובה הוא תיאטרון הקאמרי, בו מספר המחזאיות עלה מ-1 (מתוך 11 הפקות) ל-4 מתוך 10 הפקות, ומספר הבמאיות, שעלה מאפס מתוך 11 הפקות ל-3 מתוך 11 הפקות. גם תיאטרון הבימה מראה שיפור ניכר במספר הבמאיות – עלייה מ-1 מתוך 13 הפקות ל-4 מתוך 13 הפקות. בבית ליסין נותר מספר המחזאיות כשהיה, 3 מתוך 8 בשתי העונות, אך מספר הבמאיות, 0 מתוך 7, עלה רק ל-1 מתוך 8. נתונים נמוכים ביותר מציג תיאטרון גשר, מחזאית אחת מתוך 7 בשתי העונות, ועלייה מאפס מתוך 6 ל-1 מתוך 7. גם תיאטרון חיפה מציג נתונים נמוכים ביותר בצורה עקבית. מנהלי התיאטראות ומנהלים אמנותיים שנכחו בחלקו השני של הפאנל הבטיחו שנראה שיפור ניכר בנתונים בשנה הקרובה.

צילום: אלעד וייצן

בחלקו השני של הפאנל, בו השתתפו גיורא יהלום, מנהל אגף תרבות של עיריית תל אביב, יפעת צחי קיראל, המנכ"לית הנכנסת של הקאמרי, נעם סמל, מנכ"ל הבימה, ומשה קפטן, המנהל האמנותי של התיאטרון, ציפי פינס, מנכ"לית בית ליסין, תמר קינן, המנהלת האמנותית של צוותא 2, ועידית פוגל, ראש המחלקה לתרבות ולפרינג' במשרד התרבות.

תמר קינן, מנהלת הפרינג' של צוותא, שבמהלך הקריירה שלה כשחקנית שיחקה בכ-50 הצגות, בהן מספר הבמאיות עמד על שתיים בלבד. קינן ציינה כי בזמנה זה בכלל לא נראה לה מוזר. יפעת צחי קיראל, המנכ"לית הנכנסת של הקאמרי, אמרה כי זה נראה טבעי בעולם שבו כל מקבלי ההחלטות הם גברים. זה תמיד עניין של צמתים ושל קבלת החלטות. שם הכסף הגדול, ושם מחליטים לאן הוא הולך. משום כך, חשוב שבתיאטראות יהיו הרבה יותר מנהלות אמנותיות.

משה קפטן, המנהל האמנותי של הבימה, אמר כי יש לחתוך את הקשר הכביכול מובן מאליו בין מגדר לבין יכולת, זהו עיוות חברתי שצריך, וניתן לטפל בו. גיורא יהלום הסביר שעיריית תל אביב היא גוף מתמרץ שתפקידו החשוב הוא לתקן. נעם סמל הבטיח שתוך שנתיים יהיו בהבימה יותר מ-50% נשים בין הבמאים והמחזאים.

יפעת צחי קיראל טענה כי הקריאה של עיריית תל אביב חשובה ועושה שינוי מהותי בתיאטראות התל אביביים. תמר קינן המחישה כיצד משנה הסמנטיקה: בקול הקורא לכנס הפרינג' האחרון עשו ניסוי, והוא פנה רק בלשון נקבה. הסתבר שמבין 47 הצעות, 43 היו של נשים.

ריח השינוי באוויר, והוא ריח מתוק ומהנה. על הפיל הענק שבחדר, השינויים בממשלה ובמשרד התרבות והשלכותיהם האפשריות על כל התהליכים החיוביים הללו, איש לא דיבר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה:
search previous next tag category expand menu location phone mail time cart zoom edit close