פסטיבל תיאטרון קצר בצוותא: כל מה שציפינו, ויותר

מאת: אביבה רוזן

כשמגיעים לפסטיבל תיאטרון קצר של צוותא, ה-24 במספר, קורה הבלתי ייאמן כמעט. רוב רובם של הצופים הם צעירים עד צעירים מאוד. בתאטרון הרפרטוארי זה קורה רק כשנחטפים בני נוער על ידי המסגרת הבית ספרית לחזות בהצגה, בפקודה.

לפני הכניסה למקצרונים, ניתן להיכנס לאווירה מחשמלת ומרגשת של הפנינגים, קצרים בציבור. באלה כל אחד יכול לחזות, ואף להשתתף לעיתים, גם ללא תשלום כרטיס כניסה. האחראים לזה הם סטודנטיות וסטודנטים משנה ב' בבית ספר למשחק גודמן בבאר שבע, שמביאים בדרכם את תולדות התיאטרון הישראלי המתפתח, על רגעיו המביכים.

פסטיבל תיאטרון קצר הוא אכן חגיגה של פרינג'. חגיגה שהולכת ומתפתחת. השנה, לראשונה, יש גם פיצ'ינג מחזאות של שבע מחזאיות, ומחזאי אחד, כל אחת מהן עולה ונושאת פיץ' למחזה שכתבה מול בכירי תעשיית התיאטרון הישראלית.

שלושה מקצרונים הוצגו השנה: מקצרון אימה ומסתורין, מקצרון עסק משפחתי, ומקצרון ילדים בשם חלומות ועננים. אני חזיתי בשני הראשונים. מקצרון אימה ומסתורין מורכב מארבעה מחזות קצרצרים, שהשנה הם ארוכים קצת יותר. המקצרון, שמנסה להכניס אימה ומסתורין באווירה, בתפאורה וברעשים מסוגים שונים, החל במוזיקת אימה ועד לפיצוצים, אינו אחיד ברמתו.

"שאזאם" פותחת את המקצרון. למרות קוצרה היא ארוכה מדי, עד להטרחת מה. סבתא של אלון מבקשת ממנו, על ערש דווי, לשיר שיר של שלמה ארצי על קברה. אלון הולך לחפש בצוותא את התשובה לאיזה שיר זה, או יותר נכון, מועף לשם על ידי שאזאם. הוא מוצא שם רוחות של זמרת ליווי ששרה פעם בהופעה של שלום חנוך, ומתופף מחליף. שניהם חובטים בו, בסופו של דבר, על ציפיותיו להתפתח בתחום המוזיקה. לבסוף מגיע שלמה ארצי, מגולם על ידי שחקן, כמובן, ומסתבר שייתכן שאלון הוא נכדו, כיוון שהיה לו פעם סטוץ מזדמן עם הסבתא. למרות משחק שהוא בדרך כלל טוב, ותפאורה מעניינת שמורכבת מגולגולות למיניהן, ההצגה פחות מרתקת מכפי שיכלה להיות.

ההצגה "אבנר כתפיים" כוללת בחור נחמד שחוזר ממילואים יחד עם חברו המסור לו, שהוא כנראה הלום קרב. חברתו של הבחור אינה מקדמת בברכה את הזר שנחת והתנחל בביתה. ההומור הצבאי, שמובן בעיקר למי שהיה שם, בקרבי (אכלנו זין. זין כביר) לא מובן לחברה. הזר משתלט על הבית בצורה מסתורית ומטרידה. גם כאן יש, למרות הקוצר, טרחנות מסויימת והרבה רגעים שחוזרים על עצמם.

ההצגה השלישית כבר מביאה משב רוח קליל של עניין והתפתחות, כמו בסיפור בלשי טוב. ב"רוצח הרווקות", בלשית בהריון מתקדם, חוקרת את רציחתן של רווקות שנרצחו על ידי ביתור רחמן. זרקור האישום מופנה לעיתים אל הרופא המטפל באחרונה שהותקפה, אך לא נרצחה (ספוילר: הוא אינו האשם). לא נגלה מי הרוצח, לשם כך כדאי לראות את ההצגה, שקרוב לוודאי תהפוך מקצרה לארוכה ותופיע יום אחד על הבמות. משחק טוב של החוקרת (מאי קשת) ושל המטופלת שהותקפה (טלי שרון) הופך את ההצגה ליצירה שבהחלט ראויה לפיתוח.

הטובה מכולן היא ההצגה האחרונה, "חתונת חורף". היא מתבלת את ז'אנר המסתורין בהרבה הומור משובח, ומציגה את סיפור היעלמותה של כלה ביום חתונתה. אנחנו צוחקים, והרבה, כשאנחנו צופים בשתי הגיבורות, המגולמות על ידי השחקניות המצויינות ספיר רוזנפלד ועמית פרטוק, חוקרות את תעלומת ההעלמות, בעוד הן עסוקות במה שמטריד צעירות בגילן, בעזרת הסלנג שמלווה את שיחתן, כולל טעויות דקדוקיות. מי בסוף רצח את הכלה? גם את זה לא נגלה.

אם המקצרון הראשון, מקצרון האימה והמיסתורין, הוא נחמד, המקצרון השני, עסק משפחתי, מלהיב ומרשים. שני המקצרונים נמצאים ברמות שונות לחלוטין מבחינת עניין ובשלות.

המשחק המצויין הוא זה שמרים את ההצגה "גרסת הבמאי" של עמרי כהן ואור ביטבול, בבימויה של יעל טל. אלון נוימן עושה תפקיד שמשדרג את ההצגה, שיכלה להיות בינונית למדי בלעדיו. אלון משחק מעין במאי על, או יועץ לבמאי שמשתלט על התפקיד, ליוצר במאי לא מוכשר במיוחד, שמביים קבוצה של שחקנים לא מוצלחים במיוחד. מהון להון, ההצגה חופרת בקרביהם של תיאטרון הפרינג' ותיאטרון רפרטוארי ושמה את שניהם ללעג ולקלס. אלון נוימן מוציא מאתנו צחוק משוחרר ובלתי פוסק ביכולות קומיות נפלאות.

ההצגה "הוריקן", על מטאורולוג אלמן ובני משפחתו שמתמודדים עם אסון משפחתי, מות האישה, הבת והאם על ידי משחק בשם 'תרחיש', משחק שבו בונים תרחישים על סצינות שונות בחיים ובעולם. ההצגה אמנם מצטיינת במשחק, אך בכל הקשור לעניין, היא פחות מצליחה במשימה. יש בהצגה הזו הומור, אך לא הומור מקפיץ ומרתק כמו בשתי ההצגות שבאו אחריה.

בהצגה "את בדיוק כמו אמא שלך", בה אישה צעירה הופכת פעם בחודש לאימא שלה. מה יקרה כשהחבר שלה מגלה זאת? ההצגה ארוכה מדי, עם הרבה חזרות מיותרות, אך משחק מצויין מצליח לשדרג אותה. ענת ברזילי מצליחה להפוך את האם האובססיבית לאישה מעניינת ומצחיקה שמצילה את ההצגה מקשייה.

"אבי רואד" (avi road) של גור קורן, מחזאי הבית של תיאטרון הקאמרי, מחזיר את קורן המוכשר אל במת צוותא, היכן שבעבר ניהל אמנותית את פסטיבל תיאטרון קצר, לצד ארז דריגס. ההצגה משלבת את להיטי הביטלס, שכבר מלהיבים ומקפיצים בזכות עצמם, עם בימוי מהוקצע של אלה תמרי, משחק מצויין וסיפור קונספירטיבי על קונפליקט בין חברי הביטלס שהגיע לרצח. כדי לפתור את המצב החדש שנוצר, אחד החברים מוחלף בסתר בישראלי בשם אבי, ומכאן: אבי רואד. ההצגה שחותמת את המקצרון מוציאה את הצופים משולהבים החוצה, לאירועים נוספים של הפסטיבל.

במבט כולל, פסטיבל קצר הוא מה שהוא נועד להיות: פורץ דרך, משוגע, מושך קהל צעיר ומצליח להדליק אותו על תיאטרון, בדיוק כפי שהוא אוהב. תמר קינן ונועה שכטר, המנהלות האמנותיות, עשו עבודה מצוינת בפיתוח דמותו של הפסטיבל. כבר מחכים לשנה הבאה.

פסטיבל תיאטרון קצר ה-24

צוותא

מקצרון אימה ומסתורין

"אבנר כתפיים"

מאת: בן סגרסקי

בימוי: יאיר שפירא

עוזר במאי: נמרוד עציון

בהשתתפות: אורן דיקמן, שלו גלבר, אמיר גולדמן

קרבות במה: גיא באומקר

"חתונת חורף"

מאת: נועה גנדלמן

בימוי: חן גרטי

עוזרת במאית: ניצן דוידוב

בהשתתפות: ספיר רוזנפלד, עמית פרטוק, אורי זלצמן

"רוצח הרווקות"

מאת: ענת זמש-ריגל

בימוי: מתן דרעי בדש

עוזר הפקה: אודם ראדי

עוזר אמנותי: אמנון פלד

בהשתתפות: טלי שרון, רון ביטרמן, מאי קשת

"שאזאם"

מאת: אמיר פתר

בימוי: אדם הירש

עוזרת במאי: מאי צוריאלי

בהשתתפות: אורי מחרז, רוני גולדפיין, יואב היימן, ערן איוניר

מקצרון עסק משפחתי

"אבי רואד"

מאת: גור קורן

בימוי: אלה תמרי

בהשתתפות: בן אדם, בן פרי, עמרי רווה, רוי סער

עוזרת במאית: שירה דים

"את בדיוק כמו אמא שלך"

מאת: עדי דרורי ושני צברי

בימוי: עדי גילת

עוזרת במאית: אמילי לודנסקי

בהשתתפות: ענת ברזילי, שי כהן נאמן, עומר שימשוני, אלי וילצ'יק

"הוריקן"

מאת: תומר בן עמרם

בימוי: אדי קבטנר

בהשתתפות: אורה מאירסון, ערן בן זאב, גיא כהן

"גרסת הבמאי"

מאת: עמרי הכהן ואור בוטבול

בימוי: יעל טל

עוזרת במאית: נטע טל

בהשתתפות: אלון נוימן, נילי צרויה, אורי סעדה, רון ריכטר, נועה גולדנברג