מאת: אביבה רוזן
להקת המחול "ורטיגו", אחת המובילות בארץ בתחום המחול המודרני, שמשלבת גם מרכז וערכים אקולוגיים, יצרה לעצמה עם השנים שפת מחול ייחודית לה.
לפני מספר שנים ראיינתי את נעה ורטהיים, הכוריאוגרפית של הלהקה, שסיפרה כי יצירותיה באות מעבודה על קונפליקטים, על מיזוג של הפכים כמו חומר ורוח. כך נולדה התנועה האופיינית ללהקה, שהיא א-סימטרית. נעה מפרקת כל תנועה, בודקת איך זז כל מפרק, ואיך התנועה מתחברת לרגשות, לאחרים, לעולם. ואז באה נקודת האפס, בה נוצר האיזון. נקודה בה אין תנועה.
אצל נעה, ואצל להקת "ורטיגו" כולה, אחד הבסיסים הוא הקשר בין האדם לאדמה. הקשר הזה בא לשיאו ביצירה "לידת הפניקס" בה צפיתי מספר פעמים. היצירה המחולית מתחברת ב"ורטיגו" עם העבודה בכפר האקולוגי שלה, וגם עם העבודה עם אנשים בעלי צרכים מיוחדים ובעלי נכויות, כפי שבא לידי ביטוי ביצירה שעלתה בשנה שעברה בפסטיבל ישראל.
היצירה "מקום" בה חזיתי בהצגה מוקדמת לעיתונאים, מוגדרת כחיפוש מתמיד לשוב אל המקום שמקרב אותנו אל עצמנו. גם יצירה זו שמה דגש על החיבור שבין האדם לאדמה, אך יש בה מקום חשוב למדורת השבט, אותו מקום שבו אנשים מתקשרים זה עם זה, מתחברים, אוהבים, הופכים לזוגות-זוגות, וגם נמצאים בקונפליקט זה עם זה.
מהו אותו מקום שמחבר אותנו אל עצמנו? נעה מסבירה שמדובר בקשר בין המישור הקיומי לשדה הרוחני, ולקשר שבין הפנים והחוץ. העבודה עוסקת, היא אומרת, ב'צלם' וב'תבנית'. הצלם הוא התוכן, הרגש, הנשמה. הפנים. התבנית היא הגוף, המבנה שמחזיק את הכל. בתוך המבנה הקסום הזה צצות כל השאלות על האדם, החיים וההתנהלות האנושית. לצד כל אלה נמצא הזמן, על כל השאלות שהוא מעלה. איפה הוא מתחיל, איך הוא נגמר?
נעה אינה מכבירה מילים. כנראה שדרך הצפייה במופע המחול, כל אחד מאתנו מוזמן לתת את הפרשנות האישית שלו, פרשנות שעם התנועתיות הייחודית של "ורטיגו" הופכת למענגת.
"מקום"
להקת ורטיגו
כוראוגרפיה: נעה ורטהיים
רקדנים יוצרים: מיכה עמוס, שון אולס, איתי פרי, עדן בן שימול, רות בן דוד, אילן גולובוביץ, שני ליכט, תיאו סאמזוורט.
מוסיקה: רן בגנו
תאורה: דני פישוף
תלבושות: ששון קדם
תפאורה: זוהר שואף
עוזרת כוראוגרפית: רינה ורטהיים קורן
מנהלת להקה: סנדרה בראון
מועדים קרובים:
12/12/22 21:00 תיאטרון ירושלים
28/12/22 20:00 סוזן דלל
29/12/22 20:00 סוזן דלל
למועדים נוספים באתר להקת ורטיגו – הקליקו על הלינק
מרתה יודעת 