"בגלל שהלילה": הצגה שהיא ליטרלי על רכבת נוסעת

מאת: איתמר מועלם

כן, זו הצגה שהיא ליטרלי על רכבת נוספת, זו לא מטאפורה, המושבים עליהם הקהל יושב זזים בחלל באמצעות כלי רכב שנע על מסילה קבועה – או במילים אחרות: רכבת נוסעת. דמיינו רכבת שדים, או אחד מהמתקנים בדיסנילנד שמספרים את הסיפור של סרט דיסני קלאסי, רק שהסיפור בהצגה הזו הוא דרמת-אימה מדע בדיוני תיאטרלי ללא מילים. אה, ואורכו כשעה.

אל תטעו מההשוואה, זו לא הצגה לילדים. הנראטיב שלה איטי, והצופה מוכרח להיות בקשב כדי להבין בדיוק מה קורה ולקבל את מלוא עוצמת היצירה. באי הוודאות הזו יש גם יתרונות. ההצגה לא כופה את עצמה עליך, היא קיימת בחלל בשבילה ולא בשבילך.

התחושה דומה בהתחלה לחדר בריחה: פרסו בפניך חידה ועליך לפתור אותה. אתה מנסה לצמצם את עינך כדי להבין בדיוק מה אתה רואה בין החושך והערפל, מה אתה שומע מסביבך, וכל זה לפני שהרכבת תמשיך לנסוע ותעזוב את הסצנה הנוכחית. תחושה זו של מסתורין כמעט ונגררת יותר מדי זמן מבלי התפתחויות ממשיות, אבל אז לקראת הסוף, האנרגיה עולה מדרגה ומביאה היפוך גדול שגם מקל על ההבנה של הרעיונות והתמות בהצגה.

היצירה נוצרה על ידי אנסמבל 209 בהובלת גיא גוטמן. היא רב תחומית במלוא הדרתה של המילה: שילוב של תפאורה עוטפת שמסגננת תחנת רכבת ברזלית עם יער עירום, תאורה תלת-מימדית שמשתמשת באלמנטים שונים וייחודיים כדי להאיר את החלל, מסכות חייתיות ומוזיקה ועיצוב סאונד מצמררים.

כל אלו, נעשו במקצועיות רבה ובאיכות גבוהה ביותר, והביאו לידי סיטואציה בה במהלך הנסיעה כל אחד מ21 הנוסעים ברכבת חווה משהו קצת שונה אך עדיין זהה במהותו. אני, לדוגמה, ישבתי במושב הראשון ברכבת. היה מקרה מסוים בו נסענו מעבר לפינה, ואני כבר לא ראיתי את מה שהיה לפניה, אבל שמעתי מאחורי איזו עלייה חדה במוזיקה והנחתי שקורה שם משהו שאחרים עדים לו ואני לא. זה היה יכול להיות מתסכל, אבל היה בזה גם משהו חי ותוסס. אין איך לשכפל חוויה אפלה כזו בקולנוע או בטלוויזיה. זה שימוש במציאות של התיאטרון באופן גאוני. הרכבת עצמה, אגב, איננה רכבת גנובה מלונה פארק נטוש – אלא מעשה ידיהם של האנסמבל בהובלת גבי קריכלי. בכלל, כל העבודה על המופע ארכה כשנתיים וחצי, הרבה מעבר לתקופת חזרות ממוצעת של הצגה בישראל.

הפרפורמרים בהצגה מגלמים, בין היתר, חיות לילה. את עבודת המשחק הם עושים רק בעזרת תנועתם, ומלבד לחלקים בודדים בהצגה בהן הפראיות שלהן פרצה, הדרך בה הם זזו הייתה על פי רוב די אנושית. אם זו הייתה המטרה, אז הסיבה לא תוקשרה בבהירות מספיק והשאיר את הצופה מעט מבולבל – יותר מהרצוי במקרה הזה.

בכל מקרה, אין ספק שכשההצגה מסתיימת הצופים נותרים עם המון תוכן (מפוענח ולא מפוענח) לדבר עליו, שכן כל סצנה מלאה בשכבות שאפשר לפרק ולבחון מזוויות שונות, ולהבין אותה בדרך אחרת.

זו לא הצגה לכל אחד (תיאטרון למתקדמים, אפשר להגיד), אבל לאלו שמוכנים לחוות אירוע תיאטרוני מיוחד במינו – "בגלל שהלילה" של אנסמבל 209 היא הצגה שהיא רכבת הרים רגשית. טוב, במקרה הזה, אולי רק רכבת רגשית.

"בגלל שהלילה"

אנסמבל 209

יוצרים: גיא גוטמן, גבי קריכלי, ואנסמבל 209.

חברי אנסמבל 209: אביגיל ארנהיים, גיא גוטמן, גילי אינגלס, גליה פבליצ'נקו, דני פרידברג, דרור שובל, מוטי דורי, מנחם גולדנברג, רן נחמיאס.

שימו לב – בשל אופי ההצגה, מספר המקומות מאוד מוגבל. לכן, כדאי מאוד להזמין כרטיסים מראש

לפרטים ומועדים נוספים בדף ההצגה באתר "מקלט 209" – הקליקו על הלינק