אמיר פתר: "הכתיבה תלווה אותי כל החיים"

מאת: דנה שוכמכר

במסגרת "פסטיבל תיאטרון קצר" שעומד להתקיים בצוותא ב8-10/12/22, יעלה המחזה "שאזאם" מאת אמיר פתר. שוחחתי איתו על העבודה בפסטיבל הייחודי, על הבית התיאטרלי ממנו הגיע וגם על התוכניות לעתיד.

ספר לי על המחזה "שאזאם".

"המחזה "שאזאם" שייך לז'אנר מחזות האימה. הוא מספר על אלון, מוסיקאי צעיר, אשר איבד את סבתו האהובה. קצת לפני האובדן, סבתו, שנחשבה למעריצה גדולה של הזמר שלמה ארצי, מזמזת לאלון פתיחה של שיר שהיא רוצה שישירו בלוויה שלה. אבל, בדיוק כשהיא מגיעה לפזמון היא הולכת לעולמה. בעצם, אלון לא יודע באיזה שיר מדובר והוא מנסה לגלות, אבל אף אחד לא מצליח לגלות. בסופו של דבר, הוא מזמזם את השיר לאפליקציה של שאזאם והוא מגיע לצוותא ומנסה לגלות את הפיתרון. הוא מגיע למעמקי צוותא בתקווה למצוא את שם השיר של שלמה ארצי והוא לא מוכן למה שהוא עתיד למצוא שם.

אלון בעצם נתקל במצוקה המוכרת לחלק מאיתנו – לזמזם שיר מוכר של שלמה ארצי בלי לדעת באיזה שיר מדובר, אך גם בסיטואציה של אובדן בן משפחה אהוב, וזה מייצר סיר לחץ אתו הוא נאלץ להתמודד. בעבודה על המחזה מצאתי את עצמי עוסק בדברים שמעניינים את בני הדור שלי – תחושה של חוסר מקום, מצוקה תעסוקתית וגם עיסוק בחוסר משמעות. כמו הגיבור של המחזה, יש תנועה של התכנסות פנימה ומעט פעמים יציאה החוצה הכוללת אמירה משמעותית כלפי החברה או הממסד. אני מאוד מאמין בדור הנוכחי של המחזאים ויש יוצרים בגילים שלי שאני עוקב אחריהם ואני סקרן לגלות את הקולות של המחזאים."

מהיכן הגיע הרעיון לכתוב את המחזה?

אמיר פתר. צילום: ויטלי פרידלנד

"קודם כל, מצאתי את עצמי מזמזם ללא הפסקה שיר של שלמה ארצי במשך כמה ימים  ולא הצלחתי לזהות את שם השיר. זה הוביל אותי לסיטואציה דרמטית שהובילה אותי לשולחן הכתיבה. מדובר בז'אנר חדש עבורי – ז'אנר האימה.  כאשר צוותא פרסמו קול קורא לשליחת מחזות עבור פסטיבל תיאטרון קצר, שאלתי את עצמי: מה מפחיד אותי? מלבד המצב הפוליטי בארץ, הבנתי שהדברים שמפחידים אותי קשורים למקצוע האמנות- איך אפשר להתקיים מאמנות? ההצלחה שלי בתור אמן במקצוע, המורכבות של להיות אמן צעיר בישראל, בייחוד בעולם התיאטרון.

אמנם דמותו של אלון עוסקת במוזיקה, אבל היא לחלוטין מדברת את הפחדים שלי ואז התחיל גם השילוב של הקומדיה. אפשר להגיד שהמחזה הוא המסע האישי שלי בתור אמן צעיר. מצאתי את עצמי יותר ויותר עם סימני שאלה שאני צריך להתמודד איתם וזה מה שנותן לי את הדלק להמשיך וליצור. בעבודות קודמות הצפתי פחדים פוליטיים וחברתיים, הרי כאן מדובר על פחדים אישיים יותר."

כתבת כבר בעבר מחזה, אתה רואה את עצמך יותר כשחקן או מחזאי?

"אחד הדברים הראשונים שעשיתי לאחר סיום בית ספר למשחק היה כתיבת מחזה בשם אואזיס שזכה בפסטיבל תיאטרונטו. המחזה עוסק בסיפורו של נואל  – צנחן צרפתי במילואים שמתגורר בפריז בשנת 1956, וכמו רבים מבני דורו נשלח להילחם במורדים האלג'יראים בחולות מדבר סהרה – ובדילמות המוסריות הניצבות בפניו. אז די מהר לאחר סיום בית הספר למשחק התחלתי לכתוב. במסגרת הכתיבה חשוב לי מאוד לעסוק בחומרים ששחקנים יתחברו אליהם ולכן חשוב לי לקרוא את המחזות שלי ולמצוא את נקודת החיבור, לזהות את המקום בו אני יכול לגשת לטקסט בתור שחקן וכך לסייע לשחקנים.

הייתי רוצה להאמין שאני מחזאי של שחקנים – מישהו שכותב מחזות ששחקנים נהנים לעבוד על הטקסטים. בתור שחקן אלה בדיוק המחזות שאהבתי לעבוד עליהם, ולכן חשוב לי להיות במקום הזה. לגבי העתיד, אני מאוד לא רוצה ליפול להגדרות כי מדובר במקצוע דינאמי ובתקופות שאני מוצא את עצמי מופיע על הבמה, אז יש בי געגוע לכתיבה, ולהיפך. הכתיבה היא משהו שילווה אותי כל החיים." 

מה חשוב לך בתור מחזאי במסגרת העבודה על המחזה?

"אחרי שהמחזה שלי נבחר על ידי הוועדה האמנותית של הפסטיבל, הצמידו לי במאי מדהים בשם אדם הירש. הפכנו לחברים טובים תוך כדי עבודה, קראנו ביחד את הטקסט ופענחנו ביחד את הטקסט שכתבתי ואז הגיע שלב הליהוק, ולשמחתי ליהקנו שחקנים מצוינים וביחד הם הפכו לאנסמבל. עבורי זה תמיד מרגש לראות את המילים שכתבתי נאמרות על ידי השחקנים והופכות ליצירה. מה שחשוב לי זה הרצון שלהם לספר סיפור משמעותי עבורם. במידה וזה קיים, אז השמיים הם הגבול ואפשר לעשות הכל."   

"שאזאם". צילום: יוסי צבקר

עד כמה היה חשוב לך ליצור זהות אמנותית נפרדת מהעבודה של אביך, סיני פתר?

"עם שני הורים  בתחום (אמו, תמנע, היא מורה למשחק בעברה. ד.ש) לא ממש יכולתי לברוח מהתחום כי המשיכה לתיאטרון הייתה חזקה ממני. הוא נמצא שם עבורי בכל מחזה שאני כותב ויוצר. הוא מלווה מחזאים צעירים שנים רבות והוא מעניק ליצירה שלי מקום של כבוד, זה שומר את הדיאלוג האמנותי שלנו חי."

מי המחזאי שהכי השפיע על העבודה שלך?

"אני מעריץ גדול של ארתור מילר, אני מוצא את עצמי קורא שוב ושוב את המחזות שלו ומוצא בהם דברים רלוונטיים ליצירה שלי. אין ספק שצ'כוב השפיע עליי מאוד. שניהם מעל הכל, אך יש עוד הרבה שהשפיעו על העבודה שלי."

מלבד העיסוק בתיאטרון אתה גם מדריך טיולים. כיצד הגעת לעסוק בזה?

"אחרי הצבא החלטתי שאני עובר להתגורר בברצלונה וחיפשתי תעסוקה והיה לי חבר שעבד בהדרכת טיולים וחשבתי שאני אתחיל וזה יהיה משהו לפרק זמן קצר, אבל אז מצאתי את עצמי נשאב לעולם הזה וההתמחות שלי הייתה באזור של צפון ספרד והפכתי מומחה לאזור ואז הדרכתי במקומות שונים כמו דובאי או הונג קונג. בישראל אני מדריך בעיקר סיורי אוכל באזור תל אביב וחיפה. לצד העבודה בתיאטרון, אני ממש את העבודה בתור מדריך טיולים ואני מרגיש שזה מהווה תרומה משמעותית לעולם התיאטרון עבורי, היכולת להיפתח לאנשים ולא להיות סגור בחדרי חזרות."

מה התוכניות לעתיד?

"בקיץ האחרון הדרכתי טיול טרקים לספרד והיה מדהים, אז אולי אעשה את זה שוב. בהקשר של תיאטרון, הלוואי ואכתוב יצירות שיזיזו פה דברים וישפיעו על החברה ויגרמו לאנשים לאהוב תיאטרון."


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה:
search previous next tag category expand menu location phone mail time cart zoom edit close