כנס "מצב התיאטרון": הפרינג' מחשב מסלול מחדש

על כנס "מצב התיאטרון" במסגרת אירועי טקס קיפוד הזהב, 2022

מאת: אביבה רוזן

אז מה באמת מצב התיאטרון בארץ? תלוי את מי שואלים ולמה מתכוונים. מבחינות מסוימות, מעולם לא היה מצב התיאטרון טוב יותר. כל התיאטראות מוצפים בהצגות ומתפוצצים מיצירתיות. כך ברפרטואריים וכך בתיאטראות הפרינג'. עוד ועוד אנסמבלים קמים לנו, יותר ויותר יצירות מוגשות לפסטיבלים השונים של. יש מבחר אדיר, ובחלקו משובח ממש.

מתחת לפני השטח, רוחשים כוחות שונים ומשונים. אנשי הפרינג' מתלוננים על כך שהתיאטראות הרפרטואריים שולחים אס אם אסים נואשים לצופים פוטנציאלים ומורידים את מחירי הכרטיסים של ההצגות המושקעות ביותר עד לכדי 50 שקלים ואפילו פחות מזה. בפרינג', לעומת זאת, לא אחת מחלקים כרטיסים חינם. לא רק לחברים של בת הדוד, אלא לכל מיני קבוצות סודיות שתמורת עשרה שקלים "דמי טיפול" נכנסות לצפות בהצגה שיוצריה הכניסו בה את כל יכולותיהם.

בסופו של דבר, מציגים כולם בפני יציעים מלאים, פחות או יותר, ומתנחמים בכך שלפחות, היה קהל. אך זה לא תמיד המצב. בפרינג' אומרים, ואולי לא רק בפרינג', שהלהיטים שחוזרים על עצמם כל כמה שנים, כמו קזבלן, סלאח שבתי ודומיהם, נמכרים חודשים מראש ובמחירים גבוהים, אבל ההצגות הקלאסיות, את אלה צריך למכור במחירי הפסד או לשלוח כרטיסי כמעט חינם כדי למלא את האולמות.

נושא חשוב אחר הוא גיל המבקרים בתיאטרון. דווקא כאן, לעיתים, יש יתרון לפרינג'. ברפרטוארי, עם כל הניסיונות והפניות לקהל צעיר, הוא מתמהמה מלבוא. לפרינג', המורד והבועט, קל יותר לצעירים להגיע, אך גם פה, הדור המבוגר הוא זה שמגיע יותר גם לפרינג'. העתיד לא מצטייר מכאן כורוד מאוד.

דורון צפריר, יו"ר עמותת קיפוד הזהב, פתח את כנס מצב התאטרון, שנערך במסגרת אירועי טקס קיפוד הזהב האחרון, באמירה שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו. הכוונה כנראה לכך, שהמשאבים האוזלים יגרמו לכיליון. לדבריו, יש צורך בחוק תיאטרון, בדומה לחוק הקולנוע. "אנחנו הבועטים ואנחנו הנביאים", כך לפי צפריר. "לא ייתכן שלא נותנים כסף לפרינג' ". כמו כן, הוא מצפה מהתיאטראות שמעלים הצגות פרינג' לפרסם אותן ולסייע להן בשיווק. רעיון נוסף שהוא מעלה הוא שכל תיאטרון רפרטוארי יאמץ שלוש הצגות פרינג' ויעזור להן להתפתח ולשווק את עצמן. ההצעה זכתה למחיאות כפיים עזות.

אך כמה דקות לאחר מכן אמר אבי גיבסון בר-אל שלדעתו צריך ליצור ניתוק מוחלט בין הרפרטוארי לפרינג', וגם הוא זכה למחיאות כפיים רועמות. חיזוק לכך, הגיע מצד נציג התיאטרון הרפרטוארי, משה קפטן, המנהל האמנותי של תיאטרון "הבימה". קפטן ציין כי "זהו רעיון גרוע מאוד. תפקיד הפרינג' הוא לבעוט ברפרטוארי. עם זאת, כל ערב מתקיימות הצגות פרינג' בהבימה 4".

מכאן נראה, שיוצרי הפרינג' עדיין לא החליטו האם חיבוק מהתיאטרון הרפרטוארי מועיל או מזיק לפרינג'. קרוב לוודאי, שרובם היו שמחים לחיבוק שכזה. מרט פרחומובסקי, המנהל האמנותי של קיפוד הזהב, טוען שהפרינג' הישראלי פשוט מתנהל לו מיום ליום, והוא שמח על ההזדמנות הזאת לדיון שיצרו הוא וחבריו, דבר שהוא מקווה שיהפוך למסורת.

במסגרת הכנס, סיפרו מנהלים אמנותיים על דרכם ממשחק ובימוי לניהול אמנותי. משה קפטן, המנהל האמנותי של תיאטרון "הבימה", סיפר כי כבר בתפקידו כבמאי חש את הרצון להתפתח לתפקידי ניהול, וטען כי במאי מגלה, בכל מקרה, כישורי ניהול במסגרת עבודת הבימוי. תמר קינן, המנהלת האמנותית של הפרינג' בצוותא שהחלה כשחקנית, הסבירה כי כעבור שנים, הרגישה שתפקיד השחקנית הפך מבחינתה לתחושה של 'ראש קטן". כשעברה לניהול אמנותי, היא חשה סיפוק רב מהקשר האינטנסיבי עם יצירה ויוצרים. על הדיאלוג עם היוצרים סיפרה קינן: "אני מצפה מיוצרים לבוא פתוחים לדיאלוג. להבין שהם עדיין בתהליך של יצירה ולבוא עם פתיחות".

קפטן הוסיף וסיפר על הצדדים המתסכלים של הניהול, כמו ההתמודדות עם הצדדים הכלכליים, הלחץ והקונפליקטים החריפים שנובעים מהלחצים הכספיים: "אנחנו מנסים לעשות מהלימון לימונדה, לבנות תמהיל רפרטוארי שבו כל אחד יוכל למצוא משהו לצפות בו. צריך להגדיל את התקציבים לתרבות ולשנות את השיטה. מנהל אמנותי לא צריך להיות כפוף לפרמטרים כלכליים".

הכנס כלל עוד מושב, שעסק בתפקיד הקהל בתיאטרון, ובמיוחד בפרינג'. הדעות על כך נעו מתפיסה של הקהל כפסיבי יחסית, ועד לתפקיד אקטיבי שמיועד לו בהצגות שממש דורשות מעורבות של הצופים במתרחש על הבמה.

בשורה התחתונה, זהו כנס מעניין ומעשיר. הרעיון לקיים כל שנה, ואולי גם במשך השנה, פלטפורמות מסודרות לדיון במצב התיאטרון ובאפשרויות ההתפתחות שלו, הוא מבורך, וכולי תקווה ששאיפתו של פרחומבסקי תתממש, והרעיון יהפוך למסורת. עד אז, נתראה בקיפוד הזהב הבא.