לפלרטט עם חזי לסקלי

על ההצגה "השראה מתוקה"

מאת נועה בר-ניר

כיצד הייתם מגיבים אם מושא השראתכם, יוצר או אישיות שיצירתו היא נר לרגליכם, היה מופיע פתאום במרכז החדר? עם שאלה זו נפתחת "השראה מתוקה", הצגת חממה שעולה בימים אלו בפסטיבל עכו. גיא הוא כותב מיוסר ומתייסר, וככל הנראה בן דמותו של יוצר ההצגה המגלם אותו (גיא כהן). במהלך ניסיון לכתוב יצירה בעקבות המשורר והרקדן האקסצנטרי חזי לסקלי, מופיע לסקלי לנגד עיניו והדיאלוג היצירתי הופך לדיאלוג בימתי חי.

על פניו, מדובר ברעיון פשוט אך מסקרן, שתופס תאוצה בזכות הדינמיקה המנוגדת והמשעשעת שנוצרת בין גיא ללסקלי (בגילומו של מיכאל פלד. גילוי נאות: אנו מכירים מהתקופה בה היינו חניכים ב"בימת הנוער" ברחובות). אך לא מדובר בהצגה שיש בה רק קריצה ארס-פואטית, אלא בלולאה מפותלת של ארס-פואטיקה ומטא-תיאטרון. כבר בהתחלה, אנו מבינים שסצנת המפגש בין גיא ללסקלי היא רק 'טיוטה' אחת לסצנה שגיא מנסה לכתוב. הקהל נחשף לתהליכי הכתיבה, הבימוי והניסיון של גיא לפצח את היצירה של עצמו, על כל הייסורים והלבטים שתוקפים אותו בדרך.

מוטיב השחזור הוא כלי מרכזי בהצגה, וכהן מצליח לשלבו ולמצות אותו באופן חכם וקולח. הנסיונות של גיא לכתוב, לביים ולארגן מחדש הן את הסצנות במחזה המתהווה והן את הסצנות בחייו האישיים, מצליחים להעביר את הסיזיפיות והתסכול שבתהליך היצירה. השירה והביוגרפיה של לסקלי נוכחות בהצגה אך זו אינה הצגה עליו או סביבו. לסקלי הוא רק טייס משנה, המסייע למי שזימן אותו לנווט אל עבר גרעין היצירה. גם בת הזוג של גיא (תמר הולנדר), שחקנית בעצמה, מנסה לנער אותו מייסוריו ואף מוחה – ובצדק – על התרשלותו בכתיבת דמותה שלה והצגת היחסים ביניהם.

כיוצר, כהן טווה אירוניה דקה ומהנה בין מה שהוא והקהל כבר יודעים אך גיא-הדמות עוד מתקשה להבין – כיצד תיראה ההצגה. הקהל מבין שזה לא דיוקן על לסקלי, ושתפקידו הוא לתמוך ולאתגר את הגיבור. המשורר-הרקדן קל הרגליים, האירוטי ומשולח הרסן, מגיע כדי לשחרר מתקיעותו את הכותב השכלתן והמתוסכל, ומתקיים ביניהם פלירטוט יצירתי – ואולי גם מיני. האחרון משתמע רק ברמיזות, ונראה שמה שמאיים על גיא אינה ההומוסקסואליות של לסקלי אלא הארוס עצמו, והפחד ללכת בתוכו לאיבוד. הכימיה בין השחקנים עובדת נפלא, אך המתח שנוצר לא מתפתח לכיוון ברור, בין השאר מפני שההצגה מתפזרת לכיוונים רבים מדי לקראת הסוף.

מערכת היחסים שנוצרת בין גיא ללסקלי נשארת כללית מדי. לסקלי בביצועו של פלד הוא דמות מובחנת וזוהרת, אך הבחירה בה עדיין לא מספיק מנומקת. למה דווקא לסקלי נבחר לחונך היצירתי של גיא? לצורך העניין, גם משוררת היתה יכולה לאתגר את הארוס שלו. האם זאת האישיות של לסקלי, או דווקא השירה שלו, שהופכים אותו למרכיב הכרחי בדיון שהיוצר מנסה לעורר? אני בטוחה שלכהן יש את התשובות לכך, והוא גם לא חושש לחשוף את לבטיו. הכנות בשמה הוא נותן לדמויות האחרות לשאול את "השאלות הקשות" ולהצביע על פגמים ביצירה, היא מעוררת הערכה. אך לחשוף את הקהל לתסבוכת לא בהכרח מחלץ אותו ממנה, והתוצאה, שנונה ככל שתהיה, נותרת מעט רעיונית. הפיתרון, אולי, נמצא כבר בתוך היצירה. לאורך כל ההצגה לסקלי מנסה לגרום לגיא לרקוד, וליתר דיוק: לחולל. ייתכן וכדאי ליוצר להקשיב לדמות שהוא עצמו כתב ויותר 'לרקוד' את היצירה, לחולל אותה ופחות לדבר עליה ועל האפשרויות שבה.

"השראה מתוקה" היא בסך הכל יצירה רבת קסם, המצליחה לקחת את הקהל למסע טורדני ומענג בנבכי תהליך היצירה. המפגש הדמיוני בין היוצר להשראה מתרומם בזכות הכימיה בין שני השחקנים הראשיים והנוכחות הבימתית המשלימה שלהם – גיא כהן אמין ומעורר חמלה כשהוא מאדים מרוב תסכול, ומיכאל פלד חוגג את לסקלי בכריזמטיות. תמר הולנדר בתור בת הזוג נאבקת בנחישות על מקומה, ויכולה לקבל נפח משמעותי יותר בתור הצלע השלישית במשולש היוצר, האמנות והחיים עצמם. גם אם לעתים משתלטת הארס-פואטיקה על הפואטיקה עצמה, "השראה מתוקה" מצליחה לגשת לנושא הזה באופן מרענן, שנון ומעורר סקרנות.

השראה מתוקה

פסטיבל עכו לתיאטרון אחר, 2022

כתיבה ובימוי: גיא כהן

משתתפים: גיא כהן, מיכאל פלד, תמר הולנדר

עיצוב תנועה: מיכאל פלד

ליווי אמנותי: פביאנה מיוחס

---