על ההצגה "חשמלית ושמה תשוקה"
מאת: אביבה רוזן
הצגה שמביים מורי ורבי, עודד קוטלר, אצלו למדתי מחזאות לפני שנים רבות, ועוד "חשמלית ושמה תשוקה" המחשמלת, חייבת להיות וואו, אמרתי לעצמי כשמרתה ביקשה ממני לבקר את ההצגה. ואכן, היו בהצגה אלמנטים מרתקים. השילוב של מיני תזמורת ג'ז שמנגנת עוד לפני ההצגה, וכמובן גם במהלכה, חושפת נופך נוסף ואנרגטי ליצירה המקורית.
טנסי וויליאמס, המחזאי הגאון, מביא לנו ביצירותיו את מורכבותה של דרום ארצות הברית, על יופיה, ומרקמה החברתי אשר משפיעים על התפתחות אישיותן של דמויות שונות: דמויות אלימות לעומת דמויות כנועות, דמויות שיש בהן אלמנטים של מחלת נפש, וגם בעלי נטיות מיניות שונות שהם, בחברה הדרומית, דחויים בצורה קיצונית. את כל אלה שאב וויליאמס מחייו שלו, עם אב אלים, אם כנועה ואחות חולת נפש, לצד תהליך ההכרה והקבלה של נטיותיו ההומוסקסואליות.
המחזאי של "חתולה על גג פח לוהט" ו-"ביבר הזכוכית" זכה לתהילה ולפרסים רבים. את התפקיד שרבים יגידו שעיצב את סטנלי קוולסקי של וויליאמס – בן המהגרים ממוצא פולני, גילם מרלון ברנדו בבימויו של איליה קאזאן. ברנדו יצר את סטנלי המורכב, שאינו רק אלים אלא גם מסוכסך בנפשו ולמרות אלימותו יש בו אהבה ועדינות לאשתו סטלה. סטנלי הוא דמות עגולה ומורכבת, שיש בה משהו מושך, מראהו המלבב ביותר של ברנדו בהחלט עזר בכך.
המפגש בין בלאנש דיבואה לבין סטנלי קוולסקי, ששמותיהם כבר מגלים את מוצאם השונה, את הדיסוננס בין עדינות האצולה הצרפתית שנפלה לעומת התנהלותו המחוספסת של איש הצווארון הכחול ממוצא פולני, מגלם סוג מסויים של מתח במארג החברתי האמריקאי, שגם הוא, כמו החברה הישראלית, מייצג מפגש בין תרבויות ומוצאים שונים.
דמותה של בלאנש דיבואה היא דמות מאתגרת מאוד, ועליה, למעשה, קמה ונופלת כל גרסה של המחזה זוכה הפוליצר של וויליאמס. המשחק של קרן צור עומד היטב על מורכבותה של בלאנש, היפהפיה הדרומית (southern belle) המזדקנת שמשלבת פגיעות עם אלכוהוליזם, אישיות גבולית עם צורך בהישרדות שמביא אותה להתנסות, בעל כורחה, במצבים אנושיים וחברתיים מורכבים ששוחקים אותה ואת עצביה. צור מוסיפה נופך חדש לגרסה של קוטלר, כשהיא שרה שירים שהוא כתב ואסי מסקין, שגם מנגן, הלחין. שירתה של צור חושפת פגיעות נוספת של בלאנש ומביאה את אישיותה המעורערת לשיא.
דמותה של סטלה המתוקה, שמנסה לרצות גם את אחותה המורכבת וגם את בעלה האלים, מגולמת על ידי ירדן תוסיה כהן בעלת הקסם האישי הרב. הלב יוצא אל האישה הזאת, ששומרת על תמימות וטוב לב בנסיבות המורכבות בהן אחותה חיה מאחורי פרגוד בביתה, לצד בעלה האלים וגס הרוח.
אביב זמר, שמגלם את סטנלי, מביא גרסה חד ממדית, דמות שטוחה של איש מחוספס, שרגיש רק לעצמו ורומס כל אדם אחר לצרכיו. בחיפושיו אחר אשתו ההרה, הוא צועק 'סטלה, סטלה', אחת הקריאות הידועות והאלמותיות ביותר בתולדות התיאטרון. אך קריאתו של סטנלי של זמר היא יותר נלעגת מקורעת לב. זמר מנסה יותר מדי והמאמץ שלו ניכר.
את ההפקה הקודמת של "חשמלית ושמה תשוקה" ראיתי בארץ על הבמה המשותפת של הבימה והקאמרי, עם יבגניה דודינה ועמוס תמאם בתפקידים הראשיים. ההשוואה בין גרסה רפרטוארית של שני תיאטראות עתירי משאבים לבין גרסת פרינג' היא אולי לא הוגנת, אבל לעתים דווקא הפרינג', שצריך לפצות על אלמנטים מרובי תקציב באמצעות אלמנטים ייחודיים ומקוריים כדי לכבוש את הקהל, מצליח להציג רבדים אחרים של היצירה המקורית. פה בדיוק טמון ההבדל, וגם סוד קסמה של גרסת הפרינג' של קוטלר.
טנסי וויליאמס הכתיר את המחזה שלו אחר קו חשמלית אמיתי, חשמלית ושמה תשוקה עברה ליד ביתו כשגר בניו אורלינס. עכשיו החשמלית הזאת עוברת ליד ביתנו ושווה לחזות בה כשהיא חולפת לידינו, כי הצגה כזאת היא על זמנית.
חשמלית ושמה תשוקה
תיאטרון צוותא
מאת: טנסי וויליאמס
תרגום: רבקה משולח
בימוי: עודד קוטלר
משחק: קרן צור, אביב זמר, ירדן תוסייה כהן, רפי רותם, נועה גולדברג
מלחין, שירה וגיטרה: אסי מסקין
חצוצרה: גיא קאהן
קונטרבס: נימו אדר
עיצוב תפאורה ותלבושות: דניאלה מור
עיצוב תאורה: יחיאל אורגל
דרמטורגיה: רונית לרר שפק
מדריכה ווקלית: דוקי עצמון
מועדים נוספים:
7/10/22 21:00
11/11/22 13:00
אזור פרסומי
מרתה יודעת 