אהבה שחורה, מוות לבן

על ההצגה "ג'ון גבריאל ברוקמן"

מאת: אביבה רוזן

בזמנו היה הנריק איבסן, גדול מחזאי נורווגיה, וגם אחד המחזאים הגדולים בעולם, מוביל דרך חשיבה חתרנית ונון-קונפורמיסטית בחברה שמרנית מאוד. המחזה ג'ון (יון במקור) גבריאל בורקמן היה אחד מסדרת המחזות החתרניים שלו, לצד פר גינט, בית בובות, אויב העם, ויצירתו הנודעת ביותר: הדה גאבלר. הוא הסיר את הלוט מעל פניה של החברה הצבועה, וכל מחזה שלו הסתיים בניפוץ אשליות ולרוב במוות, לעומת הסוף הטוב שכולם ציפו לו. הוא הפך ממהפכן למחזאי מקובל ואהוב, במקביל לשינויים גדולים שחלו בחברה הנורווגית.

"ג'ון גבריאל בורקמן". צילום: ניקול די קסטרו

בהצגה שלפנינו, הגיבור שעל שמו קרוי המחזה, בורקמן, הוא אכזבה גדולה בעיני החברה. הוא עצמו מאוכזב מכל אלה שבגדו בו וברעיונות הכלכליים, המסחריים והאידיאליסטיים שלו. כלוא בביתו מרצון, כאשר בקומה שמתחתיו גרה אשתו, גונהילד, שאינה מדברת אתו מאז השתחרר מהכלא על מעילה בכספים שהופקדו בידיו כמנהל בכיר בבנק. קרן האור היחידה של אשתו היא בנה הצעיר. ההצגה מתחילה בשובה של אחותה של האישה, אלה, שהיא העשירה מביניהם ומחזיקה את כולם מבחינה כלכלית. היא חוזרת בגלל מחלתה, ובשובה מתגלה הסכסוך בינה לבין אחותה שחיה על טוב לבה. במהרה, היא מבקרת את בורקמן, ואז מתגלה לנו שלמעשה, סיפור האהבה הגדול היה בין בורקמן לאלה, אלא שהוא ויתר עליה לטובת רצונו להתקדם מקצועית. המפגש בין אלה לבורקמן הוא מצד אחד קונפליקט גדול, ומצד שני אהבה שמתלקחת מחדש. לצד האהבה קיימת עדיין הפנטזיה, ובעיקר האשליה של בורקמן שהוא עדיין יכול לממש את חלומותיו ולשקם את הקריירה שלו.

הבמאי של ההצגה הנוכחית, פרופ' יוסי יזרעאלי, ביים את רוב מחזותיו של איבסן שעלו בארץ. הבימוי שלו, לצד עיצוב החלל, הוא מדויק ותומך בהתפתחותה של ההצגה. בחושך של החורף הנורווגי הדמויות לבושות כולן בלבן. בסוף ההצגה מפזרים חומר דמוי שלג על הבמה השחורה, שמלבינה, שלב אחר שלב.

"ג'ון גבריאל בורקמן". צילום: ניקול די קסטרו

משחקם המעולה של שלום שמואלוב (בורקמן), דליה שימקו (אלה) והדר גלרון (גונהילד), שמכניס אותנו לעולמו של איבסן, מתעלה על עצמו בסופה של ההצגה, (זהירות ספוילר) כאשר בורקמן שעומד למות מהתקף לב נושא את מונולוג הפרידה שלו מהעולם. בעוד אלה מדברת מדם לבה על אהבתה שנכזבה אך היא עדיין בוערת, בורקמן מדבר על האידיאלים שלו.

עולמו של איבסן הוא לא עולמנו. החושך והקור הנורווגיים רחוקים מאוד מהאור והחום הישראליים, ובכל זאת הנושאים הם אוניברסליים ועל זמניים. אכזבה, אהבה, שיברון לב, יחסי משפחה משובשים וחברה מושחתת, הם נושאים שמוכרים לכל אחד מאיתנו. לא קשה לנו להזדהות עם הרגשות האנושיים, ולהתפעל מהמשחק המשובח, מהתלבושות ומהחלל הריק, כמעט, אך האסתטי מאוד.

ג'ון גבריאל ברוקמן

אנסמבל אספמיה

מחזה: הנריק איבסן

תרגום: גד קינר קיסינגר

גרסת ההצגה: יוסי יזרעאלי וגד קינר קיסינגר

בימוי: יוסי יזרעאלי

ניהול אמנותי: דליה שימקו

משחק: שלום שמואלוב, דליה שימקו, הדר גלרון, רפי קלמר, שירה קוריאל, דניאל הייל, דניאל שפירא, הדס מירון.

עוזר במאי: גיא ישראלי

תלבושות: לירון פניאל

תאורה: יעקב סליב

מוזיקה: תומר יזרעאלי

תנועה: עומר שמר

מועדים נוספים:

1/10/22 20:00 תיאטרון תמונע


אזור פרסומי

דרושות כתבות
פרסום באתר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה:
search previous next tag category expand menu location phone mail time cart zoom edit close