על ההצגה "דור הוואי"
מאת: נועה בר-ניר
חיים על חשבון ההורים, ניזונים מרשתות חברתיות, מרוכזים בעצמם, מכורים לריגושים ויש להם דעה על כל דבר. מה לא הטיחו בדור ה-Y, ילידי האייטיז והניינטיז (שכתבתכן הנאמנה נמנית עמם), מי שנולדו על לא עוול בכפם אל תוך מהפכה של אינטרנט, גלובליזציה וצריכה. כה מושמצים הפכנו עד שלא נותר לנו אלא לפנות למפלט אחרון, קו ההגנה הבלתי מנוצח של המילניאלז: המודעות העצמית.
"דור הוואיי", מופע קומי שיצרו לי מסיקה אוחנה וגיל כהן, הוא בדיוק התשובה האירונית-מודעת-לעצמה לכל אותם מצקצקים. שלל הכינויים נחגגים כאן בהנאה יתרה ובלתי מתנצלת, בסדרה של מערכונים שנונים המלווים בנגינה ושירה (בליווי מוזיקלי של אליעד סודאי). עם פסנתר אחד ומעט מאוד עזרים, "דור הוואי" אינה הצגת תיאטרון או קומדיה קלאסית – אלא מפגן טקסטואלי של אירוניה וניואנסים.
המערכונים, בהם מסיקה אוחנה וכהן גם מככבים, מציגים אבולוציה מזורזת של זוג דור ה-Y טיפוסי מהדייט הראשון עד לחתונה (כמעט). הדמויות הן מעין קלישאות מהלכות של 'גבר' ו'אישה': הוא דושבאג מצוי וחרמן שמת על החבר'ה ונמנע מחויבות; היא 'אישה חזקה ועצמאית' שמטיפה ומתרברבת בדעותיה המתקדמות. ביחד, שניהם מדברים הרבה בלי להקשיב, ועסוקים יותר בטיפוח התדמית הזוגית מאשר ביחסים עצמם.
השפה היא האירוע הסאטירי המרכזי במופע. כל הקלישאות, הביטויים והתופעות העכשוויות מוגשים כאן, במהירות ובאירוניה מובלעת. יש כאן פאנצ'ים משעשעים על התלות הכלכלית בהורים (אחת הדמויות מודה שהיא לא מגלה לאמא שלה ש'ביט' זה כסף אמיתי), והבחנות על הקושי לתקשר ולזהות מהי תקשורת. במערכון החזק במופע, שמביא לשיא את העיסוק של הזוג ב'יחסי הציבור' שלהם, תכנון חתונה משול לקרב משפטי. האישה 'תובעת' מהגבר את חתונת חלומותיה (בה החתן כמעט נשכח מהטקס), ואילו הגבר מגן על זכויותיו האחרונות כרווק בעל מחשבה עצמאית. הדמויות אמנם לא זוכות לצאת מהחלוקה המגדרית הצפויה, אבל ההקבלה המבריקה מצליחה לרתק ולהחזיק לאורך כל הקטע.
עבור מופע שרץ כבר שלוש שנים, שבשל מאפייניו וחרדת FOMO בלתי נדלית נדרש להיוותר עם היד על הדופק, עולה השאלה האם היוצרים מעדכנים מפעם לפעם את החומרים? על אף שהתשובה לכך לא כל כך ברורה, אין ספק שהבסיס החזק של המופע הוא קורותיו של הזוג הכלל-דורי. אך, לא בטוח שהתוספות האחרות תורמות באותה המידה. קטע מעט תלוש הוא מערכון על וונאבי-כוכבת רשת צעקנית וילדותית (יעל פולמן), שמנסה להרשים שופט מתנשא ומיזוגן בתכנית לגילוי כישרונות. ההקצנה של הסיטואציה לא הופכת אותה לסאטירית, והיא נשארת שטחית ומעט מעוררת אי נוחות. לאור הפרשיות האחרונות על ההטרדות בבתי הספר למשחק ובתעשייה בכלל, ייתכן והיה אפשר לעדן את הסצנה או לפחות לחלץ ממנה פאנץ' משמעותי יותר.
זאת משימה שאפתנית לייצג 'קול של דור', בטח כאשר דור ה-Y מתייחס ליריעה נכבדה של שנים ושנתונים, אשר ביניהם יש לא מעט פערים. נראה ש"דור הוואיי" לא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות, ולא מבקשת מהקהל שייקח עצמו ברצינות יתרה. חברי הקאסט ממלאים את ה'משימה' בקריצה מתמשכת ומציעים חוויה מהנה, קלילה ואפילו ממותגת. בסיום ההצגה מוצעים למכירה מרצ'נדייז עם לוגו ההפקה, מחווה ספק שיווקית ספק אירונית ומודעת לעצמה, כאשר הבחירה בפריטים עצמם משעשעת גם היא. בתקופה בה כל אדם הוא מותג וכל רעיון הוא קונספט, "דור הוואיי" מראה לנו שוב שגם אם בני דור ה-Y הם בדיוק כל מה שאומרים עליהם – לפחות הם מודעים לעצמם.
דור הוואיי
יוצרים ושחקנים: לי מסיקה אוחנה, גיל כהן
כתיבה: גיל כהן
הפקה: לי מסיקה
מוסיקה מקורית: אליעד סודאי
משחק ונגינה: אליעד סודאי/עפר גרינברג
שחקנית אורחת: יעל פולמן/רעות אלוש
כוריאוגרפיה: שחף בוארון
עיצוב גרפי: אליעד סודאי
ארט וקריאטיב: מעיין טיליוב
צילום ועריכה: עמית אברג'יל
ניהול הופעה: מעיין טיליוב
מועדים נוספים:
21.9.22, 21:00 תיאטרון הקאמרי
26.10.22, 21:00 תיאטרון הקאמרי
2.11.22 21:00 תיאטרון חיפה
19.1.23, 20:30 פרינג' באר שבע
מרתה יודעת 