על ההצגה "אליס"
מאת: אביבה רוזן
כמה וריאציות על עליזה בארץ הפלאות ראינו עד כה? מן הסתם לא מעט. זהו אחד מספרי הילדים הידועים והמעובדים ביותר. אבל אליס של תיאטרון הולוגאב היא משהו אחר לגמרי. משהו שאינו מחובר לחלל וזמן (או שמא מחובר מאוד, לא ברור). יש כאן ארבע דמויות ביזאריות או, אם נרצה, אנושיות מאוד. אחת סובלת מקומפולסיביות לניקיון, אחרת מפריחה לחלל נפיחות אינסופיות, ועוד כהנה וכהנה. הדמויות, אם כך, אינן אלגנטיות ומהוקצעות, אלא פגומות, מפוחדות, מתנועעות בגמלוניות בעולם, כמו רובנו, מתחת לאלף אלפי המסיכות שאנו עוטים.
עליזה בארץ הפלאות היא ילדה חקרנית, סקרנית, שמתמסרת למציאת העולם סביבה. הדמויות של אליס הן ההיפך מזה. הן רוצות שיעזבו אותן לנפשן, נדחפות להיכרות עם העולם הסובב אותן על אפן וחמתן, ומה שמביא אותן לחוות את ההרפתקאות של החיים הן דווקא הצייתנות שלהן. כשהן מהססות, הן מקבלות פקודות חד משמעיות, והלחץ החברתי מביא אותן לציית. כך, הן חוות את החוויות של עליזה בארץ הפלאות. הן קופצות לבור עמוק למרות פחדיהן, הן נכנסות לעורן של דמויות אחרות כי אין להן ברירה אחרת, לתפישתן.
כל זה נעשה בעזרת אמצעים שונים ומיוחדים – תנועתיות, קולות ורעשים, ומעט מאוד דיבור. הדיבור, כשהוא מגיע במינונים קטנטנים, הוא ג'יבריש. אבל האמצעי הבולט ביותר הוא ההעוויות והתנועות המיוחדות, האובססיביות, של כל אחת מהדמויות, שבאה עם הרעש והקולות המיוחדים שלה.
אליס של משה מלכא, היוצר והבמאי, ושל דמויותיו, היא אולי ההיפך מעליזה בארץ הפלאות. לצערנו, רבים מאיתנו הם ההיפך מעליזה. אנשים נדחפים על ידי החיים והיקום להרפתקאות והתמודדויות שלא רצו בהן, ולא מחפשים אחריהן באופן אקטיבי.
המופע מסקרן לא פחות בשל אמצעי ההעמדה, התאורה, הכוריאוגרפיה והמוזיקה, שכוללת, כאמור, רעשים מסוגים שונים שמאפיינים כל דמות. מונוכרומטיות, רעשים, משפטים שמופיעים ונעלמים, ג'יבריש, תנועות קומפולסיביות – כל אלה הופכים את אליס של מלכא ותיאטרון הולוגאב למשהו אחר ומסקרן מאוד.
אליס
תיאטרון הולוגאב
כתיבה ובימוי: משה מלכא
משתתפים: נאני ברוק, סמרס היילו, דוד זיסלסון, ישראל פניאל
מוסיקה ואפקטים: עדי חייט
עיצוב במה ותלבושות: נאווה שטאר
עיצוב תאורה: נהוראי לוידור
ניהול הצגה: אליהו פלאי
מרתה יודעת 